דרך חיים (מהר"ל)/פרק א משנה יד
פרק א משנה יד[עריכה]
ואחר שאמר הלל דברים אלו, חזר לומר שאין לאדם לחשוב עצמו בעל מעלה ובעל תורה וא"כ יש לו לקנות התורה שעל ידה נחשב בעל מעלה, וזה שאמר אם אין אני לי מי לי, כלומר שאם אין האדם משלים עצמו בתורה ובמצות מי לי שאין התורה והמצות שיעשו אחרים תועלת ושלימות אליו, אף אם למד אביו תורה אין יורש בנו ממנו דבר. ואין הדבר כמו העושר שאפשר שהאדם אחד יאסף ממון ויתן אותו במתנה לאיש אשר לא עמל בו, או שלפעמי' האדם יורש מאביו הרבה, ועוד בעולם הזה הרבה דברים בשביל אחד והוא מזכה את הכל, כמו דקיימא לן (תענית דף ז.) גשמים בשביל יחיד, וכל העולם ניזון בשביל חנינא (ברכות דף יז:) וכן הרבה דברים, אבל שיהיה האדם בעל מעלה שעל ידי זה יקנה האדם עולם הבא אינו כך, רק אם זוכה בעצמו ואין האחד משלים את האחר וזה אם אין אני לי מי לי. ואם אני לעצמי, ר"ל שאף אם יעשה האדם המוטל עליו מה אני, כלומר שאני רק בשר ודם ואין יכול לטרוח הרבה במצות לפי מה שראוי אל הנפש. ובמדרש ויקרא רבא (פ"ד) כל עמל אדם לפיהו אמר ר' שמואל בר יצחק כל מה שיגע האדם מצות ומעשים טובים אינו אלא לפיהו ולא לפי בנו ולא לפי בתו, ובמדרש (שם) עוד אמר ר' לוי גם הנפש לא תמלא לפי שהנפש יודעת מה שהיא יגעה לעצמה היא יגעה ולפיכך אינה שביעה מצות ומעשים טובים אמר רבי לוי לעירני שהיה נשוי בת מלכים אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא בת מלכים כך כל מה שיפעל האדם עם הנפש אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא מלמעלה ע"כ. בארו בזה כי האדם כל מה שישלים עצמו הוא אליו ואין שלימות שלו מגיע לזולתו ואפילו לבנו ולבתו רק אליו, ואמר רבי לוי על זה נאמר גם הנפש לא תמלא שלא יאמר האדם אפשר שיהיה נפשו מלא מצות ומעשים, כי האדם שאוכל ושותה הרבה בודאי תמלא בטנו על זה אמר גם הנפש לא תמלא שתמיד עוד הנפש מבקש להשלים עצמה. ומביא רבי לוי משל זה לעירני שהוא בן כפר שהיה נשוי בת מלכים שאי אפשר להעירני הזה שיוצא ידי חובתו עם בת מלכים, כך הנשמה שהיא מלמעלה והיא נשאת לאדם בעל גוף ואף אם האדם עושה כמה מצות ומעשים טובים והם השלמה לנפש, מ"מ לא תמלא הנפש שתהא מושלמת בשלימות לגמרי, שהיא בעצמה מן הש"י כפי מה שראוי אל הנפש ומפני כך אינה שביעה ממה שעושה האדם בגופו תורה ומצות ומעשים טובים, לפי חשיבת ומעלת הנפש שהיא מן למעלה והאדם היא מלמטה בעל גוף אין הנפש שהיא מלמעלה שביעה מזה לגמרי כאשר ראוי לנפש שהיא מן השמים. ועל אלו דברים אמר הלל אם אין אני לי מי לי, כי צריך האדם להשלים עצמו כי לא יגיע אליו השלימות מאחר, ואף כשאני לעצמי מה אני כלומר שהאדם עושה מצות בגופו וכמו שבארנו בהקדמה על הכתוב (משלי, ו) כי נר מצוה ותורה אור, ואין בזה השלמה אל הנפש דהיינו השלמה כראוי אל הנפש ומעלתו, ולכך אמר מה אני כי סוף סוף בן אדם הוא. והוסיף לומר ואם לא עכשיו אימתי, הוא דבר שלישי כי האדם קצר ימים ואם לא עכשו אימתי, ולפיכך מוטל על האדם להקיץ משנתו ולעשות מצות ומעשים טובים, אחד שאי אפשר לו לסמוך על אחר, ואף אם יעשה כל המוטל עליו אל יחשוב כי יש השלמה ושביעה להשלים את נפשו, כי אף אם הוא לעצמו מה הוא כי לא יוכל להשביע את נפשו במצות ובמעשים טובים, ומכ"ש אם לא עכשיו אימתי כי הוא קצר ימים ופתאום ילקח ואיננו. וכל דברי הלל כמו שהיתה מדתו בעל ענוה וכל אלו דברים שייכים לו ולפיכך אמרם ביחד: