דרך חיים (מהר"ל)/פרק א משנה טו
פרק א משנה טו
[עריכה]וכן שמאי ג"כ נתן לנו מוסר כפי מדתו, וכבר התבאר כי השני מן הזוג תמיד מזהיר על היראה מה שלא יעשה, עשה תורתך קבע שאל יעבור קביעות התורה. אמר אמור מעט ועשה הרבה, שאם יאמר הרבה באולי לא יקיים ויעבור. וכן והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, כי אם לא כן יהיה זה כאלו מבזה את חבירו, וכל זה ענף מן היראה שלא לבזות את האדם שנברא בצלם אלקי. ובודאי מה שאמר הלל אוהב שלום ורודף שלום, בודאי בעל המדה הזאת אינו עומד על מדותיו שאם היה עומד על מדותיו איך יהיה רודף שלום, שכל ענין מי שהוא רודף שלום שיאמר לחבירו שיהיה מוותר מה שעשה לו חבירו ולא יעמוד על מדותיו, וזה היה בוודאי מדת הלל שלא היה קפדן ומדתו לוותר. ולכך בא שמאי ואמר כי אמת הוא שמדה הזאת שלא לעמוד על מדותיו היא מדה טובה, ודבר זה שייך במילי דעלמא אבל שיהיה האדם נוטה לגמרי אל מדה זאת שלא יהיה מעמיד מדותיו כלל, ורצה להנהיג הכל על דרך שלא לעמוד במדותיו, דבר זה אינו טוב כי במילי דשמיא ראוי שיהיה תורתו קבע, ואם כל מדת האדם שאינו מעמיד על ענינו, יהיה ג"כ הנהגתו במילי דשמיא כך ולא יהיה קביעות לאדם בתורתו, ודבר זה אינו ראוי שכשם שראוי אל האדם במילי דעלמא שיהיה מוותר ולא יעמוד על מדותיו, כי ראוי לאדם במה שהוא אדם בעל שנוי והוא בעל חומר אשר הוא משתנה ואינו עומד על דבר אחד וכן ראוי לאדם שלא יעמוד על מדותיו. ודבר זה ראוי לאדם במילי דעלמא דוקא כי במילי דעלמא האדם הוא בעל חומר לכך ינהג כמנהגו אבל במילי דשמיא כמו המצות והתורה השכלית שאינו תולה בגוף שהוא בעל חומר שבו השנוי, ראוי שיהיה תורתו קבע ולא יוותר כלל. ולא יעבור קביעתו רק כאשר ראוי אל השכל ויעמיד המדה שלא ישנה, וכן אמור מעט ועשה הרבה, כי אם יאמר ולא יעשה דבר זה אין ראוי שיהיה בתורה כי אין שנוי בדבר השכלי רק בדברים שהם חמריים, וכשם שבתורה עצמה אין השתנות כך אין ראוי שיהיה השתנות בלמוד התורה כלל. ומפני כי מדת שמאי שהיה קפדן וכל קפדן הוא מקפיד ומעמיד מדותיו שלא לשנות, ומצד מילי דשמיא כמו התורה בודאי טוב שיהיה מעמיד את מדותיו ויהיה קבע אל תורתו ולא ישנה כלל, שאם אינו מעמיד על מדותיו אינו עושה תורתו קבע וכל מעשיו אינם קבועים ועומדים. ואמר והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, וגם בזה שמאי נמשך למדתו כי למדת הלל שמדתו היה שלא יהא אחד עומד על מדתו ולא יהיה לו קפידה בשום דבר, ולפיכך אין קפידה על זה אם לא יקבל אותו בסבר פנים יפות כי אין להקפיד על זה, ואין זה מדה טובה שאף שודאי מצד המקבל טוב מאוד שלא יקפיד על דבר זה, מכל מקום מצד הפועל ראוי שיהיה מקפיד בתכלית ההקפדה עד שיהיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ולא יאמר אין קפידה בזה ולא יקפיד אותו האדם אם לא יקבל אותו בסבר פנים יפות. ובזה משלים שמאי במוסר שלו מוסר הלל עד כי כאשר שניהם יחד בוודאי הם טובים, כי בין האדם לחבירו לא יהיה לאדם קפידה, אבל במילי דשמיא יהיה לו קפידה. אף במילי דעלמא כי המקבל בודאי לא יהיה מקפיד, כי אם לא קבל אותו חבירו בסבר פנים יפות לא יקפיד, אבל הפועל יהיה מקפיד, וידוע כי מדת שמאי שהיה מקפיד ולכך דברי מוסר של שמאי כי יעשה תורתו קבע ויקפיד שלא ישנה, ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, אף שאם לא עשה זה אין ראוי אל המקבל שיקפיד, מכל מקום יש לאדם להקפיד ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות, וכל אחד מוסר שלו כפי מדתו ובזה נשלם מוסר הזוג החמישי מהמקבלים:
וכבר התבאר לך, כי כל מוסר של הזוגות כל אחד מוסיף על שלפניו וכן בזוג הד' ג"כ, כי מפני שהיה מוסר הזוג הד' שלפניו מוסר שהוא שייך אל בעל השררה, שהאדם יש לו חבור אל אותם שהוא בעל שררה עליהם במה שהוא בעל שררה עליהם ומנהיג אותם וכמו שהתבאר, בא הלל במוסר שלו לתת מוסר איך תהיה ההנהגה עם כלל בני אדם שיהיה אוהב שלום ורודף שלום בין הבריות ומקרבן לתורה, שישתדל שלא יסיר קשר השלום שהוא לבריות שהם ביחד כפי מה שבראם הש"י, ולפיכך אמר שיאהב שלום וירדוף שלום וכו'. וכן שמאי שאמר והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, שכל זה ההנהגה שלא יהיה פירוד בין בני אדם רק חבור, והנה מוסר הזה שלא יהיה פירוד בין בני אדם. ואל יקשה לך הרי יהושע בן פרחיה שהוא מן הזוג השלישי ג"כ אמר והוי דן את כל אדם לכף זכות, אין דומה לזה, כי שם לא הזכיר רק שלא ידון אותו לכף חובה שלא יהיו הבריות רעים בעיניו, כמה שאמר עשה לך רב וקנה לך חבר, ולא תאמר כי אינו ראוי לך, ואין זה חבור בני אדם יחד עד שלא יהא פירוד ביניהם. וגם דבר זה אין עיקר המוסר, רק שהוא נזכר אגב אחרים כמו שהתבאר. והתבאר לך כי כל חמשה זוגות, גם דברי אנטיגנוס שהזכיר ראשון שהתחיל באדם עצמו איך תהי' ההנהגה ומוסיף והולך תמיד, כי זוג הראשון תקן ההנהגה בבני ביתו שהם היו הקרובים אל האדם רק שאינם האדם עצמו, ואח"כ תקן הזוג השני רבו וחביריו ושכיניו שהם יותר רחוקים ומכל מקום הם קרובים אליו, ואחר כך תקן הזוג הג' ההנהגה עם אותם שהוא שופט ומנהיג להם שדבר זה עוד יותר רחוק, ואחר כך הזוג הרביעי מדבר בהנהגת בעל השררה שהוא עוד יותר רחוק במה שהוא בעל שררה עליהם נבדל מהם ומכל מקום יש כאן חבור מה שהוא בעל שררה שלהם, ואחר כך הזוג החמישי תקנו כל אדם שלא יהיה נפרד הקשור של השלום שאין עוד תיקון כסדר העולם, וכולם תקנו את האדם באהבה וביראה ודבר זה מבואר. ומכאן ואילך לא היו מקבלים מיוחדים, שלא שמשו רבם כל צרכם:
ותראה כי הזוגות האלו הם חמשה עד [סוף] בית השני, ושמעון הצדיק שהיה משירי אנשי כנסת הגדולה נחשב בפני עצמו כמו שבארנו למעלה, וכן אנטיגנוס איש סוכו היה יחיד ולא נחשב עם הזוגות אשר היה אחד נשיא והשני אב"ד, והם היו חמשה זוגות נגד חמשה מקבלים הראשונים ואנטיגנוס איש סוכו לא היה רק כדי להבדיל בין חמשה מקבלים הראשונים ובין חמשה מקבלים האחרונים, כי במה שאנטיגנוס לא היה לו זוג שהאחד היה נשיא והשני אב בית דין היה דומה לראשונים, כי גם משה ויהושע וזקנים ונביאים ואנשי כנסת הגדולה לא היה להם זוג כי שם אחד להם זקנים נביאים אנשי כנסת הגדולה, ובמה שהיה אנטיגנוס יחיד בלבד דומה בזה אל הזוגות, כי משה ויהושע אף שהיו יחידים נחשבים כמו רבים כי משה מלך היה שנחשב כמו הכלל וכן יהושע, לכך אנטיגנוס היה מבדיל בין מקבלים הראשונים ובין האחרונים. כי אין ראוי שיהיו הזוגות מקבלים מן אנשי כנסת הגדולה שאין להם זוג, כי הזוגות שהם שנים יחידים, אינם שוים אל אנשי כנסת הגדולה, אבל אנטיגנוס היה לו דמיון אל הראשונים במה שלא היה כאן קבלה מחולקת, ובמה היה דומה לאחרונים שהיו יחידים כמו שנתבאר למעלה ובזה כל המקבלים מקושרים יחד נתבאר זה למעלה עיין שם. ומה שהיו המקבלים תמיד חמשה לא היה דבר זה במקרה, כי יש חמשה מקבלים בראשונה דהיינו משה יהושע זקינים ונביאים ואנשי כנסת הגדולה, וחמשה מקבלים שהם זוגות, אבל אנטיגנוס לא חשבינן אל מקבלים הראשונים ולא למקבלים אחרוני' שאינו דומה לגמרי לראשונים ולא אל האחרונים כמו שהתבאר כי מאלו התפשטה התורה בעולם. וכך תמצא מתחלה כשנתנה תורה לישראל נתנה בה' קולות שעל ידי ה' קולות נתפשטה התורה בכל העולם, וכמו שאמרו במדרש (שמו"ר פ"ה) על פסוק כי לא מראש בסתר דברתי עמכם והיו ה' קולות שהקול היה יוצא לכל ד' רוחות וקול חמישי באמצע, ולפיכך נתנה התורה בה' קולות שעל ידם התפשטה התורה בכל העולם. ומפני זה היו המקבלים שעל ידם התפשטה התורה בכל העולם ה' מקבלים בראשונה וה' באחרונה, כי על ידי אחד אין ראוי שתתפשט התורה בכל העולם רק על ידי חמשה כמו שהיה בראשונה מתפשטת התורה בכל עולם על ידי חמשה, ולכך ראוי שיהיו מקבלים הראשונים חמשה וכן מקבלים האחרונים היו חמשה, מכאן ואילך התורה מתמעטת. אבל עד חמשה לא היתה מתמעטת והיה לכל אחד זוג שהיה מסייע לו בקבלת התורה, כי לא הי' הקבלה בזוגות כמו שהי' בחמשה הראשונים, כי מה שקבלו הנביאים מן יהושע היינו שכל אחד קבל ולא היה מסייע אליו כמו שהיה בזוגות. ולפיכך מתחלה קודם בית שני היה כח התורה להתפשט עד חמשה, וכן הזוגות שהיה ענין חדש שיש כאן מסייע והיה ג"כ כח התורה בענין זה להתפשט עד חמשה. אמנם כפי שנמצא בספרים הישנים הגרסא קבלו מהם, ור"ל כי הזוג הראשון קבלו מן אנטיגנוס ומן שמעון הצדיק הרי כל הדברים מסודר מאוד כי השיריים מן אנשי כנסת הגדולה אין ראוי שיהיה יותר מן אחד וזה היה שמעון הצדיק, ואנטיגנוס קבל ממנו כפי מה שראוי שיהיה מקבל אחד ממוסר אחד, והזוג הראשון קבלו ג"כ משנים דהיינו משמעון הצדיק וכן מן אנטיגנוס כי ראוי שיהיה מקבלים שנים מן שנים, ולא היה אנטיגנוס רק כמו סיוע עם שמעון הצדיק ולא היו רק חמשה משה יהושע זקנים נביאים ואנשי כנסת הגדולה וחמשה זוגות כי כך ראוי שתהי' התורה מתפשטת בעולם על ידי חמשה ויש לך להבין דברים אלו מאוד. ומעתה התבאר לך שכל ענין הקבלה הזאת היתה בסדר מאוד כאשר תבין דברים אלו כי לא דבר רק הוא אשר בארנו לך העמדנו לך עליהם, וכל חמשה הראשונים קודם בית שני שהיתה התורה בעולם ביותר, וחמשה זוגות היו בבית שני שכבר התחילה החכמה לחסור מבני אדם, ולפיכך היו המקבלים זוגות, ושמעון הצדיק אף שהיה בתחלת בית שני היה גם כן קודם בית שני שהי' מאנשי כנסת הגדולה. כי המקבלים בבית שני כלם היו זוגות מטעם אשר אמרנו, כי הזוג מורה על חסרון כח התורה שהיה בבית שני, גם כי ראוי לבית שני הזוגות שאחד נשיא והשני אב"ד זוג ביחד. ודבר זה ידוע לנבונים כי יש לב"ה ובפרט לבית השני אשר עליו נאמר (חגי, ב) גדול יהי' כבוד הבית האחרון וגו' וטעם ידוע לנבונים, שהרי בית המקדש נברא בשתי ידים דכתיב מקדש ה' כננו ידיך כדאיתא במסכת כתובות (דף ה.) והיה כלול בשביל זה משני צדדין שהם יד ימין ויד שמאל והוא כח נשיא ואב"ד, ולכך דווקא בבית שני היו הזוגות ויותר היה האהבה והיראה בבית שני ולפיכך הראשון היה אנטיגנוס היה מזהיר באהבה וביראה והוא היסוד, ואח"כ הזוגות אחד היה מזהיר על האהבה והשני על היראה כפי מדריגת בית שני שהיה כלול מאהבה ומיראה ודברים אלו יש לך להבין מאוד מאוד כי הם דברים ברורים: