דרך חיים (מהר"ל)/פרק א משנה טז
פרק א משנה טז[עריכה]
רבן גמליאל אומר וכו'. יש לשאול מה ענין הדברים האלה ביחד שיעשה לו רב ויסתלק מן הספק ואל ירבה לעשר אומדות, ועוד קשה שהרי עשה לך רב כבר אמר יהושע בן פרחיה. דע כי ר"ג בא לתת מוסר לאדם שיהיו כל עניניו ברורים עד שאין ספק בהם, כי כאשר יש במעשיו אשר עושה ספק לא נקרא בעל שכל כי השכל כל עניניו ברור בלתי ספק, ועל הכסיל אומר (קהלת, ב) הכסיל בחושך הולך, אבל האדם שירצה להיות בעל שכל יהיו דבריו בבירור, ואם יצא האדם חוץ ממדה זאת כאלו הוא יוצא מגדר מה שהוא אדם בעל שכל. ומפני כי הספק שייך לאדם בג' דברים, אם בשכלו כאשר אין דבר ברור לו ויש לו פנים לכאן ולכאן, הספק השני הוא הוא בכל הדברים אשר האדם יספק בהם אשר לא ידע ואין הדבר תולה בשכל כלל, והשלישי הוא ספק אשר הוא לאדם במעשה המצוה שאין מעשה המצוה ברורים, ועוד בסמוך יתבאר אלו שלשה. וכנגד הראשון אמר שיעשה לו רב כדי שיהיה מה שיקנה בחכמה דבר ברור בלי ספק, ויסתלק מן הספק פי' מכל דבר אשר יספק, ובודאי לענין אסור אין צריך לומר כי ספק אסור לחומרא רק בכל דבר אשר אפשר שיגיע לו ממנו היזק אל יכנס בספק כלל, כי אין דבר זה ראוי לאדם בעל שכל שיכנס בספק, וכנגד השלישי אמר שאל ירבה לעשר אומדות שלא יסמוך על האומדנא בענין מעשה המצות. ואף אם התורה התירה זה כדאיתא בבכורות (דף נח:) ונחשב לכם תרומתכם אבא אלעזר בן גמלא אומר בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה נטלה באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר נטלה באומד ובמחשבה ע"כ, הרי אף כי בתרומת מעשר שיש לה שעור אחד מעשרה נטלת באומדנא ובמחשבה ובודאי מעשר ג"כ, מ"מ אל תרבה לעשר אומדות רק כאשר צריך ואין לו פנאי אז מותר, אבל להרבות שכך יעשה קביעות לעשר באומדנא אל יעשה כך, אף כי האומדנא הוא קרוב לודאי אף מזה יסתלק. כי אין ראוי לאדם רק שיהיו כל מעשיו ברורים מסולקים מן הספק, שכך ראוי לבעל שכל שלא יהיה הולך בחושך. ובודאי כאשר הוא נוהג על המדה הזאת הוא שלימות גדול אליו, כי הרבה והרבה חסרונות נמשכים כאשר האדם מעשיו בלתי ברורים. יותר על זה כי מדה זאת היא ראויה אל בעל שכל שיהיו מעשיו נמשכים אחר השכל הברור. ואם שכבר אמר יהושע בן פרחיה דבר זה עשה לך רב וקנה לך חבר, הביא זה המאמר בשם רבן גמליאל כי זה בודאי מצד מדה אחרת כי למעלה אמר שיקנה לו רב שלא יבא לידי איסור פן יטעה, וכאן אמר אף שאינו רוצה לסמוך על תלמודו לענין הוראה, עם כל זה יקנה לו רב שיותר מעלה כאשר יש לו רב שאם אין לו רב אין לו תורה ברורה רק התורה בספק, ודבר זה אין ראוי להיות רק תהיה תורתו ברורה. ולא זכר כאן קבלה כי לא היתה הקבלה נמשכת רק עד הלל ושמאי. וכך אמרו בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ח) משרבו תלמידי הלל ושמאי שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשה תורה כשתי תורות ולכך לא זכר קבלה מהלל ושמאי ואילך. ונראה מה שלא זכר ג"כ רבן שמעון בנו של הלל וזכר רבן גמליאל שהיה בנו ג"כ ולא זכר ר"ג שהיה אביו של ר' שמעון בן גמליאל שנזכר בסוף הפרק על ג' דברים וכו', וכולם היו נשיאים כדאיתא בסוף פ"ק דשבת (דף טו.) הלל ושמעון וגמליאל ושמעון נהגו נשיאתן בפני הבית ק' שנה. ונראה דבזמן רבן שמעון בנו של הלל היה רבן יוחנן בן זכאי מנהיג ג"כ וגדול כמותו, דבכל מקום אמרינן (ראש השנה דף לא:) משחרב הבית התקין ר' יוחנן בן זכאי והוא מתלמידי הלל, וא"כ היה ר' יוחנן בן זכאי מנהיג ונשיא ג"כ ולהזכיר שניהם אי אפשר שלא היו מן הזוגות שהאחד נשיא והשני אב"ד ולכך לא זכר אחד דהי מנייהו מפקת, וכן בזמן ר"ג אביו של רשב"ג היה ר' אלעזר בן עזריה שהיה ג"כ נשיא כדאיתא בברכות בפרק תפילת השחר (כ"ח ע"א) אך בפרק ר' אומר יתבאר פי' אחר אצל ר' יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי: