דרך חיים (מהר"ל)/פרק א משנה יג
פרק א משנה יג[עריכה]
ואמר עוד ודאשתמש בתגא חלף. בגמרא בפרק בני העיר (מגילה דף כח:) תנן התם ודאשתמש בתגא חלף תני ריש לקיש והמשתמש במי ששונה הלכות ע"כ. ופירוש זה כי לכך חלף מן העולם מפני שהתורה יש לה קדושה אלקית כמו כל דבר שהוא קודש ששם שמים חל עליו, והנהנה מדבר ששם שמים חל עליו דינו כמו מי שנהנה מן הקדשים וחייב מיתה. והטעם שהוא חייב מיתה, כי האדם שהוא בעל גוף וחומר, ואין ראוי שיתחבר אל הדבר שהוא קודש ונבדל מן האדם והוא חלק שמים, כמו שתמצא כי כאשר מתחבר האדם אל העליונים אשר אינם עם הגוף יבא לו המיתה כמו שאמר (שופטים, יג) אלקים ראינו נמות, כי אין לאדם גשמי מציאות עם הנבדלים וכך כאשר האדם הוא מתחבר להיות נהנה מדבר שהוא חלק שמים חייב מיתה ולכך קאמר ודאשתמש בתגא חלף שהתורה היא שכלית ונבדלת מן האדם שהוא בעל חומר ואין לאדם בעל חומר מציאות עם התורה, לכך אמר דאשתמש בתגא חלף כי על ידי כתר מלכות שהוא בראש המלך הוא נבדל מן העם כמו שידוע מענין המלך, וכן התורה היא השכל שבראש האדם והוא שכל נבדל, לכך נקראו תלמידי חכמים מלכים כדאמרינן בגיטין (דף סב.) מאן מלכי רבנן שנאמר בי מלכים ימלוכו, ודבר זה גורם שהנהנה מן התורה הוא השכל הנבדל חייב מיתה. ובמסכת נדרים בפרק קונם יין (ס"ב.) ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות אחתיה בשקיא ושקליה ואמטיה למשדיה בנהרא אמר אוי לו לטרפון שהרגו ההוא גברא שמע ההוא גברא שבקיה וערק אמר רבי אבוה אמר ר' חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה דאמר ר' אבא בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול נעקר מן העולם דכתיב ביה בלילא קטיל בלטשצר המשתמש בכתרה של תורה שהיא קודש לעולם על אחת כמה וכמה ע"כ, הרי המשתמש בדבר שהוא נבדל קודש מאחר שאין לו חבור עמו הוא נדחה ונעקר מן העולם. כי שני דברים אשר אין להם חבור יחד, אם הם מתחברים הפחות נדחה שאין לו מציאות עם הנבדל. ויש לשאול מי דחקו לריש לקיש לפרש המשתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות ולמה לא פירש כמשמעו, כמו הא דאמר ר' יוחנן המשתמש בכתרה של תורה, ור' יוחנן מה הוצרך לאשמועינן התם מתניתין היא המשתמש בתגא חלף. אבל לכך מפרש ריש לקיש המשתמש במי ששונה הלכות, דאלו בכתרה של תורה ממש זהו נעקר מן העולם כדיליף מן בלטשצר וזהו חמור יותר שנעקר מן העולם בכח, ובא אליו המיתה פתאום כמו שבא על בלשאצר ביה בלילא, אבל חלף אינו כל כך בכח ובחזקה, לכך מפרש המשנה דאשתמש במי ששונה הלכות אבל לא בכתרה של תורה עצמה. וקבע זה בכאן מפני שאמר נגד שמא אבד שמיה, ואמר כי הפך זה התורה דלא מוסיף יסיף, ובא לומר עוד כי אין עיקר השררה מי שנוהג ברבנות אבל עיקר השררה היא כתרה של תורה, ודבר זה נקרא שררה לא שררה אחרת שהרי המשתמש בתגא של תורה חלף מן העולם, וא"כ כתר זאת היא כתר של קדושה על כל הכתרים. ואפשר כי אלו דברים שייכים זה לזה, דלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודאשתמש בתגא חלף, שכל מי שחוטא ופוגם בתורה העונש על זה הוא המיתה, שכך הם הדברים אשר הם עליונים במעלה, שהחטא בהם מביא המיתה ופירוש זה נכון ולכך נסמכו שני דברים אלו ביחד: