דורות הראשונים/כרך ג/פרק לה
במשנה ובגמ׳ גיטין ד׳ נ"ה באו לפנינו דברים מפורשים בנוגע לנכסי ההרוגים שנהרגו כבר בשעת המלחמה.
והמשנה עצמה תבדיל מפורש בין זה ובין את אשר הי׳ אחר המלחמה אשר קמו סיקריקון פרטים ולקחו שדותיהם בחזקה.
אבל מפני שרבותינו הראשונים ז״ל לא היתה זה מעין מלאכתם לחקור חקירות דברי הימים, נשארו הדברים שם סתומים, כי נתחברו דבר הרוגי המלחמה אשר הבעלים מתו ונהרגו ונכסיהם נשארו אחריהם, עם סיקריקין אשר הבעלים עצמם חיים ונכסיהם נלקחו מהם בחזקה.
ועל ידי זה הוכרחו רבותינו הראשונים לאמר כי הגמ׳ שם והתוספתא חולקים בעיקר התקנה.
ועל ידי זה הוכרחו לאמר שגם הבבלי והירושלמי חולקים, אם כי בדברים כאלה אין מקום למחלוקת.
ועל ידי כל זה גם הוכרחו להוציא את המשנה עצמה מפשטה.
ועל ידי כל זה גם בא שם בגמ׳ טעות סופר קטן ובא "דאמר רב אסי" תחת "אמר רב אסי",
לפי שדברי רב אסי הנם באמת דבר חדש ולא קאי כלל על הדברים הקודמים.
ונבאר את כל הדברים האלה על ענינם ויתברר לנו על ידי זה גם כל מעמד הדברים בימים הנוראים מיד אחר החרבן טרם שקטה הארץ כמעט.
במשנה גיטין ד' נ"ה נאמר:
"לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה, מהרוגי מלחמה ואילך יש בה (ביהודה) סיקריקון, כיצד (יש סיקריקון מהרוגי מלחמה ואילך) לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל, מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון מקחו קיים.״
ובגמ' מיד אחר המשנה בא:
"השתא בהרוגי מלחמה לא היו בה סיקריקון מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון אמר רב יהודה לא דנו בה דין סיקריקון קאמר, דאמר רב אסי שלשה גזרות גזרו גזרתא קמייתא כל דלא קטיל לקטלוהו מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי בתרייתא כל דקטיל לקטלוהו, הלכך קמייתא ומציעתא כיון דקטלי אגב אונסיה גמר ומקני בתרייתא אמר האידנא לשקול למחר תבענא ליה לדינא.״
ומפני שהי׳ חסר הביאור כי על הרוגי מלחמה באה פקודה מיוחדת מאת הקיסר, ואין זה ענין כלל לא לכל דלא קטיל לקטלוהו ולא לכל דבר גזלנים פרטים לוקחי שדות ישראל בחזקה אשר רבו אז מאד,
על כן נתחברו יחד דברי רב יהודה ודברי רב אסי כאלו רב אסי גם הוא ילכו דבריו על דבר הרוגי מלחמה, וכאלו הנם שייכים לדברי רב יהודה ומבארים אותם.
אבל כל זה רק דבר פלא ורבותינו עצמם גם הם הרגישו כי הדבר נסתר מכל צד.
א) ורבינו הרשב״א ז"ל כתב שם בחידושיו "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי
מלחמה ופירוש רש״י ז"ל בגמ׳ לא היו דנין דין סיקריקון דאגב אונסייהו גמרי
ומקני אבל מהרוגי מלחמה ואילך יש בה דין סיקריקון דלא גמרי ומקני ומימר
אמרי לישקול השתא וכו׳ ואף על גב דקיי"ל כרב הונא דאמר תלוהו וזבין וכו
אבל הכא דבלא כסף, דסיקריקון בלא דמי הוא דשקיל לא גמר ומקני דתלוהו
ויהיב אין מתנתו מתנה ומיהו בהרוגי מלחמה אף על גב דלא יהיב דמי אין בו
דין סיקריקון, דאגב אונסייהו גמרי ומקני הואיל והפקירה אותם המלכות להריגה
ואינם מקוים לשוב לנחלתם עוד.״
והנה תלה רבינו דין של הרוגי מלחמה בדין דאגב אונסייהו גמרי ומקני האמור בדברי רב אסי.
אבל הרשב"א עצמו הרגיש כי לפי זה יהיו דברי התוספתא והירושלמי נגד זה.
שהרי לפי דברי הרשב״א, וכמו שהבין שכן הם גם דברי רש"י, יהיו דברי רישא דמתניתין בדין הרוגי מלחמה מדינא, ולא הי׳ בזה שום תקנה, שהרי לפי פירוש זה נאמרו על זה דברי רב אסי "אגב אונסייהו גמרי ומקני".
אבל הנה הדבר מפורש בתוספתא דגם רישא דמתניתן אינה כי אם מתקנות העולם דאיירי ביה כולה פירקין, ולא מדינא, ולשון התוספתא:
"ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון "משום ישוב המדינה" במה דברים אמורים בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה״ וכו׳.
ומפורש דרישא דמתניתין אינה מדינא כי אם "משום ישוב המדינה".
ב) והרשב״א עצמו בהרגישו זה כתב:
"ומסתברא דמשנה ראשונה דהיינו תרי בבי דרישא לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה ומהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון דינא קתני דבהרוגי מלחמה אין בה דין סיקריקון משום דגמרי ומקני כדאיתא בגמ' אבל משנה אחרונה תני תקנתא וכו' ואף על פי שנראה מהתוספתא והירושלמי שאמרנו שהתקנה היתה למשנה ראשונה (הרישא) שאמרו שלא יהא סיקריקון ביהודה אף על פי כן נראה לי שזה שלא כדרך מה שאמרו בגמ׳ דהא מדקאמרינן בגמ' קמייתא ומציעתא אגב אונסייהו גמרי ומקני משמע דמדינא קני ולית בה דין סיקריקון, ואנו אין לנו אלא כגמרתנו ואי משום דקיי"ל דתלוהו ויהיב אין מתנתו מתנה הכא שהפקירה אותם המלכות שאני דגמרי ומקני וכמו שכתבנו למעלה."
והנה דחה רבינו דברי התוספתא והירושלמי המפורשים מפני שפי׳ דברי הבבלי שדברי רב אסי הולכים על הרישא.
וכבודו הגדול של רבינו במקומו, אבל לא נוכל לדעת איך אפשר לאמר דרב אסי דאיירי באנשים פרטים יש להם ענין עם "הרוגי מלחמה" האמור ברישא דמתניתן.
ג) ואמנם כי יפלא הפלא ופלא איך אפשר לאמר שדברי רב אסי ילכו על "הרוגי מלחמה״ אם כן איך יאמר ״אגב אונסייהו גמרי ומקני״ כדי שלא יהרג, והרי הרוגי מלחמה נהרגו.
והרי לשונו של רש״י ז״ל על דברי הגמרא ״קמייתא כל דלא קטיל לקטלוהו" וכתב:
"כל דלא קטיל ישראל כל היכא דמשכח ליה, לקטלוהו, הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה שא קרקע זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם״ וכו׳.
וזה באמת כן הי׳ דבר הסיקריקון אחר המלחמה אשר לקחו הקרקע ולא קטלו להבעלים אשר את כל נתנו בעד נפשם ״שא קרקע זו והניחני ואקנייה ליה בלב שלם״.
אבל מה ענין זה להרוגי מלחמה, אשר נהרגו במלחמה ולא נשארו בחיים, ולא הקנו וכבר נהרגו.
ד) ויפלא גם זאת הנה רב אסי יאמר שלשה גזרות גזרו גזרתא קמייתא כל דלא קטיל לקטלוהו מציעתא כל דקטיל ליתי ארבע זוזי וכו׳ הלכך קמייתא ומציעתא כיון דקטיל אגב אונסיה גמר ומקני".
ולדברי הרשב״א קמייתא ומציעתא הן דברי המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה״.
וזה דבר פלא שאיך אפשר שבהרוגי מלחמה אמרו ״כל דקטיל ליתי ארבע זוזי״ ונענש על זה.
והרי בהרוגי מלחמה רצו רק להרוג ולאבד להשחית ולחבל.
ה) וגם זה עצמו דבר פלא לאמר שבתוך ימי המלחמה היו שם שני זמנים שונים ולא עוד אלא שהזמן השני הי' יותר טוב לבני ישראל וכבר התחילו הרומיים להיטיב עמהם ואמרו כל דקטיל מהם יענש, והלא הדבר ידוע שכל מה
שנתארכה המלחמה יותר, רב כעס הרומיים יותר ככל אשר הוא בכל דברי יאזעפוס והוא גם דבר המובן מעצמו.
ואיך אפשר שדברי רב אסי ילכו על עצם ימי המלחמה.
ו) והרי זו לא יוכל להיות כל ספק שדברי המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה הכונה בהרוגי מלחמה שנהרגו בשעת המלחמה עצמה, שהרי בזה ודאי דברי המשנה והתוספתא אחת הם, ולשון התוספתא מפורש:
"ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון משום ישוב המדינה במה דברים אמורים בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה.״
והן דברי המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה" היינו בהרוגים שנהרגו בשעת המלחמה (וגם לפני המלחמה, ויבואר לפנינו) בעצם ימי המלחמה.
ואיך יאמר רב אסי על העת ההיא "מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי" והרי כל הזמן ההוא לא נשתנה דבר וכל ימי המלחמה הי׳ כל עמל הרומיים לבלוע בני יהודה חיים. ז) גם את אשר תלה זה הרשב"א ז"ל ברש״י וכתב "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה ופירש"י ז"ל "בגמרא לא הי׳ דין סיקריקון דאגב אונסייהו גמרו ומקני",
לא ידעתי היכן ראה רבינו בדברי רש״י על הרוגי מלחמה הלשון הזה "דאגב אונסייהו גמרי ומקני" האמור בדברי רב אסי על סיקריקון.
ורק מפני שחשב רבינו הרשב"א דקמייתא ומציעתא שבדברי רב אםי הנם ענין אחד עם הרוגי מלחמה האמור במשנה, על כן צירף על הרוגי מלחמה דברי רש"י אצל רב אסי שכתב על כל דלא קטיל לקטלוהו:
"לקטלוהו הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה שא קרקע זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם וקיי"ל תלוהו וזבין" וכו׳.
וזה ודאי כן הוא והוא גם מפורש בגמ׳ על קמייתא ומציעתא "כיון דקטלי אגב אונסיה גמר ומקני".
אבל בנוגע להרוגי מלחמה האמור במשנה לא כתב זה רש"י לפי שבאמת אין זה מדינא כי אם מתקנה וכמו שהוא בתוספתא ובירושלמי, וקנו מדין התקנה.
ואחרי שהערנו על כל זה נוכל לבאר הדברים על ענינם.