דורות הראשונים/כרך ג/פרק לו
כן הדבר כי דברי המשנה התוספתא הבבלי והירושלמי אחת הם, ואין ביניהם כל מחלוקת, ולא סתירה של כלום.
ודברי המשנה כפשטה דגם בבא דרישא בדין הרוגי מלחמה גם זה תקנתא ולא מדינא בכל דברי המשניות האלה כולם.
וכבר הערנו ויבואר עוד לפנינו מדברי יאזעפוס כי גזרת אספסינוס על נכסי הרוגי מלחמה לא היתח מיד אחרי כבישת ירושלים כי אם אחרי אשר שקטה הארץ.
ואז תקנו בנוגע לגזלנים פרטים דין סיקריקון, דהלוקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל.
כאשר בא אז הזמן השלישי שבדברי רב אסי "בתרייתא כל דקטיל לקטלוהו וכו׳ אמר האידנא לשקול למחר תבענא ליה בדינא".
בכל זה לא דנו דין זה בנכסי הרוגי מלחמה.
כי אחרי אשר באה פקודת הקיסר לקחת לגנזי הקיסר את כל שדות הרוגי מלחמה אשר נהרגו גם בניהם, ולמכור אותן לכל המרבה במחירן,
הנה בהמכרם עתה חשבו הקרובים שגם זח נכנס תחת דין סיקריקון, וערערו על המכירה.
ועל ידי זה התחילו היהודים למנוע מלקחת והיתה הארץ חלוטה בידי המלכות.
ועל כן תקנו שבנכסי הרוגי מלחמה לא יהי׳ דין סיקריקון.
והן דברי המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון".
וכדברי הגמ׳ על זה השתא בהרוגי מלחמה לא היו בה סיקריקון מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון אמר רב יהודה לא דנו בה דין סיקריקון קאמרי והיינו שבזמן ההוא עצמו שכבר דנו דין סיקריקון לא דנו זה בהרוגי מלחמה אף שגם זה שלקח אספסינוס לו לעצמו נכסי הרוגי מלחמה לא הי׳ מדינא דמלכותא של הלכות מדינה כי אם בתור סיקריקון וגזל משפט ורדיפות היהודים והפקר נכסיהם, כי גם רובם לא היו מאנשי המלחמה, ומתו ברעב ויגון ושביה.
ואספסינוס עצמו לא שם זה לדבר המדינה וכללות המלכות, כי אם ככל דבר הסיקריקון אז לקח זה גם הוא לעצמו,
בכל זה לא דנו גם בזה דין סיקריקון מפני ישוב המדינה.
והן דברי התוספתא על המשנה "ארץ יהודה אין בה משום (דין) סיקריקון משום ישוב המדינה במה דברים אמורים בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה (יבואר לפנינו) ובשעת המלחמה".
והן דברי הירושלמי המפורשים יותר, ומשם גם יבואר כי ידובר על מעשי הממשלה, ובא שם מיד אחר המשנה:
"בראשונה גזרו שמד על יהודה שכן מסורת בידם מאבותם יהודה הרג את עשו דכתיב ידך בעורף אויביך(סג) והיו הולכין ומשעבדין בהן ונוטלין שדותיהן (מבעלי המשפחה קרובי המת) ומוכרין אותן לאחרים והיו בעלי בתים באין וטורפין (על ידי בית דין ישראל) נמנעו מליקח(סד) והיתה הארץ חלוטה בידי סיקריקין התקינו שלא יהיו סיקריקון ביהודה במה דברים אמורים בהרוגי מלחמה לפני המלחמה אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בהן משום סיקריקון."
והדבר פשוט שנשמט בירושלמי "בשעת המלחמה״ וציל "בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה" כמו שהוא בתוספתא שהן דברי הירושלמי.
וכמו שהוא גם לשון המשנה "בהרוגי מלחמה" הכולל שעת המלחמה בודאי.
והוא מוכח גם מדברי הירושלמי עצמו שיאמר "במה דברים אמורים וכו' אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה ואילך״ וכו' ומבואר שלפני זה איירי גם בשעת המלחמה.
וכן בא שם ט״ס בהלשון "והיתה הארץ חלוטה בידי סיקריקון״ וצ״ל רק "והיתה הארץ חלוטה״ שהרי הדברים הולכים על הרוגי מלחמה(סה).
וכל הדברים מבארים את עצמן כי דברי הירושלמי יבארו גם הם הרישא כדין הרוגי מלחמה. ומפרשי זה כמו בתוספתא דזה שלא דנו בהם דין סיקריקון היינו מתקנה ולא מדינא.
"נמנעו מליקח והיתה הארץ חלוטה בידי סיקריקין התקינו שלא יהיו סיקריקון ביהודה."
והדברים גם מוכיחין על עצמם שידובר במעשה הממשלה, כי גם אם לא נשים לב לההקדמה מן "מסורת בידם״ (עי׳ בהערה ס״ג) הנה יוכיח על זה גם הלשון "והיו הולכין ומשתעבדין בהן ונוטלין שדותיהם".
ואחר הרישא בא דבר סיקריקון במשנה ובתוספתא ובירושלמי.
ועל זה באו בבבלי דברי רב אסי לאמר מתי הותחל אחר המלחמה דין סיקריקון, ונבאר הדברים בהיותם גם לבד ענינם לעצמם גם פרק בדברי הימים האיומים ההם אחר החרבן,
אשר כללו זה בספרי זכרונותיהם בבבל בדברים קצרים ואיומים מאד.
הערה (סה): ואמנם כי זה אין צריך למחוק לפי שסיקריקון כבר נעשה אצלם לשם מלאכותי לכל הדברים האלה כמו שבא בלשון המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה״ שהכונה כדמפרש בגמ׳ שלא דנו בה דין סיקריקון.״
הערות
הערה (סג): בח״ב עמוד 284נגענו בקצרה בדברי הירושלמי אלה ולא נתתי לב שראשית דברי הירושלמי הנם דברי אגדה לעצמם שאינם שייכים להענין, ועל כן הי׳ אז פשוט אצלי שהלשון ״בראשונה גזרו שמד על יהודה״ אי אפשר שילך על אחר החרבן שכידוע לא הי׳ אז שמד על יהודה.
אבל ראיתי אחר זח שצדקו דברי רש"י ז"ל שפירש דברי המשנה ״בהרוגי מלחמה מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים״ וכתב שם גם אחר זה כן ״דאמר רב אסי שלש גזרות גזר טיטוס בפולמוס שלו״.
כי הנה הדבר מבואר מדברי יאזעפוס ומדברי הגמ׳ בשבת קט״ו אצל רבן גמליאל ואחותו שהי׳ כן זמן קצר אחר החרבן, וכמו שנבאר.
ודברי הירושלמי "בראשונה גזרו שמד על יהודה״, באו כאן דרך אגב כדרך הירושלמי וכבר בא כן ממש בכתובות פרק א׳ הלכה ה׳ על מתניתין דהאוכל אצל חמיו ביהודה.
והוא דרך הירושלמי במקומות הרבה כמו שנתבאר לנו בח״ב מעמוד 529ולהלן.
ובמקום הזה עוד יותר לפי שכל זה שב והי׳ כן גם אחרי ביתר כמו שהובאו דברי אייזעבאוס ויבואר לפנינו בדברינו על הזמן ״מאחרי ימי ביתר עד סוף ימי רבי״ פ"א.
הערה (סד): לפנינו הגירסא להיפך ״והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון נמנעו מליקח״ והדבר פשוט שצ״ל ״נמנעו מליקח והיתה הארץ חלוטה בידי סיקריקון".