דורות הראשונים/כרך ב/פרק מא
ואמנם כן כי אם יאזעפוס והצדוקים בכל שנאתם אל הפרושים לא נגעו רק בסגנון הדברים ,אבל לא בהמעשים עצמם ,אשר היו אז גלוים וידועים לכל.
הנה לא יכלו חוקרי אשכנז לעשות כן ,והם בשנאתם הגלויה לחכמי התורה עשו דרכם הלאה ויטפלו אשמות וחטאים על חכמי התורה באופן מבהיל מאד, ויהפכו את כל הדברים עד כי נשתומם למראה עינינו. בדברי יאזעפוס באה תלונה מיוחדת על חכמי התורה ,על אשר העמידו לדין את יועצי אלכסנדר ינאי אשר על פיהם נצלבו שמנה מאות מנכבדי העם, ובעודם חיים נשחטו לעיניהם נשיהם ובניהם.
והנה לא נדבר עתה על זה אם צדקו חכמי התורה בזה או לא, כי זה יבואר לנו אחר זה.
אבל זה מבואר ומפורש גם בתלונתו של יאזעפוס שכל הדבר הגיע רק לאלה אשר אשמו בזה כי יעצו לינאי לשפוך דמי נקיים ,ועל פיהם נעשה הדבר, וכל זה מפורש בדברי יאזעפוס בדברים ברורים. ויבואו החוקרים ההם וישנו את פני הדברים לאמר כי נרדפו אז כל הצדוקים בכללם, וכל מי מהם אשר לא עשה איזה דבר כרצון חכמי התורה הוצג בשעת משפט ויהי אחת דינו למות.
ואם יפלא איך הרשו לעצמם לבדות דברים ולכתוב זה לשם דברי הימים, ולהפוך הדברים באופנים מבהילים כאלה, ואם יפלא איך הרשו לעצמם לבדות דברים כדי להשחיר פניהם של ישראל.
הנה לא יפלא עוד כל מאומה אחרי ידענו כי חקירת דברי ימינו והמעשים כולם, לא נחשבו אצלם לכלום נגד חשבונות של מצוה, ונגד המטרה הגבוהה להשתדל להבזות את כל חכמי התורה.
ונבאר את כל הדברים האלה על הסדר למען העמיד את דברי ימינו על מה שהם ,ככל דברי המקורים עצמם.
יאזעפוס אלטטי' XIII, 16, 2בתלונתו על הפרושים יאמר: "כל הארץ באה אל המנוחה ,רק הפרושים לא נחו כי הם הרעישו בדבריהם לפני המלכה להרשות להם לדון בדיני נפשות לכל אלה יועצי אלכסנדר ינאי אשר על פי עצתם נצלבו השמנה מאות אנשים ,ראשונה דנו את דיאגענעס ,ואחר זה נדונו גם חביריו, עד אשר ראשי הצדוקים ואריסטובלוס בן המלכה אמהם באו לפני המלכה, לקרוא תגר על כלל זה, אריסטובלוס כעס מאד על כל הנעשה וכו'."
והנה לא נתפלא כל מאומה על יאזעפוס כי עשה מזה תלונה על הפרושים, אף שאין ספק שידע בעצמו שלא עשו בזה כי אם משפט עמם.
שהרי איה היא מדינה מסודרת אשר לא היו מציגים בשער משפט אנשים אשר לקחו נשים וילדים ויקריבום לטבח, וישחטו מהם לאלפים בראש כל חוצות רק כדי לעשות נחת רוח ליצרם, ולהתאכזר בזה על הוריהם ובעליהם המסומרים שם אל הצלב. ואיה עם ומדינה מסודרת אשר לא היו מעמידים למשפט בני בריוני כאלה אשר על פיהם ובעצתם נעשו מעשים נוראים כאלה אשר לא נשמעו בכל הארץ ובכל הגוים.
אבל הלא ידענו כי יאזעפוס כתב כל דבריו בזה מפי הצדוקים, אשר היו אוכלי עמם כאשר אכלו לחם, ואכזריות לבם הי׳ רום תפארתם וגאונם.
ובפרט כי להם הי׳ נדרש להתרעם על מעשי הפרושים אלה ,אשר אך זה הי׳ אז טענתם על הפרושים לפני המלכה ,בהשתדלותם להשיג הממשלה מחדש וככל אשר יתבאר כל זה עוד לפנינו.
אבל הנה החוקרים החדשים הם עטו אל השלל וירימו זה על הנס. והם בידעם כי זה לבד לא יספיק ,שהרי במה שהעמידו את אלה למשפט עשו רק חובתם ,השתדלו ללכת הלאה הרבה יותר מהצדוקים. ויתנו לכל הדברים תואר כזה כי נרדפו אז כל הצדוקים בכללם, וכי לא הי׳ בזה לא דין ולא משפט כי אם ריב הכתות ,עד שההכם גרעץ שנן את לשונו לבדות ולאמר כי כל צדוקי אשר עשה איזה מצוה שלא בחפין הפרושים הובא במשפט ויומת.
והראשון אשר השתדל להאשים את חכמי התורה ברדיפת כל הצדוקים בכלל ,מתוך שנאתם וחפצם לנקום נקם הי׳ החכם קראכמאל הזקן ,ובמורה נבוכי הזמן עמוד 68יאמר:
״והנה היתה השעה מצלחת להעלות ארוכה לפצעי העם והמדינה, ולהשיב שבותם כקדם ימי הורקנוס, לולא שכבר פשה הנגע של שנאת הכתות ופירוד הלבבות בעומק לב האומה וכו' וזה לפי כאשר הרימו עתה הפרושים קרן החלו מצדם גם הם לנקום נקם באויביהם והראשון ששלחו בו יד הי' דיונגיס ריע המלך ינאי, ונאמר עליו שהוא הי׳ ביועציו בהריגת שמנה מאות הפרושים ,ואחריו הומתו עוד איזה מן הצדוקים שונאיהם. ויהי כל צדוקי וכל אוהב מקדם לינאי פחדו ולא האמינו בחייהם עד כי נועצו ויהיו דבריהם עם אריסטובלוס וישימוהו לראש ומגן בעדם, ובא הוא וכל ראשי הצדוקים אל המלכה ויחננו אליה בהכנעה, שהיא היודעת איך בכל לבם עבדו את בעלה ואת בית החשמונאים נגד כל שוטניהם, וכי רק בשביל זה הנם נמסרים עתה כצאן לטבח בידי אויביהם, והוסיפו עוד שהם, הצדוקים, היו תמיד לפחד ולמחתה לצורריהם הפרושים, ולכן גם עתה אין חפצם לבקש על נפשם מהם, וכי יש בידם לעזוב את הארץ וללכת אל מלך הערביים שיאספם בכבוד אליו וכו' ותהי בקשתם כי יותן בידם מערי הבצורות שבארץ וישמרום וגם ישבו בהם בטוחים על נפשם ,ויהי כי הציקו לה ובנה הי׳ בעוזרם ותאות להם המלכה, ויהיו ערי ומגדלי המבצר בידי הצדוקים ואוהבי ינאי, ושארי הפקודות בירושלים ובמדינה היתה משמרתם בידי הפרושים, וככה על כל פנים "זמן איזה שנים" שבה הארץ למנוחה, ומטוהרה מעט גם מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים" אלה דבריו.
והחכם גרעץ אשר בכל ימי הבית השני דבר אין לו עם דברי הימים עצמם, וכל עמלו הוא רק לנעוץ קנה בים כדי לעלות עליו שרטון, הנה גם במקום הזה בדה לו דברי רוח ,כי אז בימי שמעון בן שטח לעיני הצדוקים נבראה תורה חדשה.
ואחרי כל ההבלים ההם הנה כבר חלה גרעץ וגם ילד וישיב ידו כבוצר על סלסלות ובעמוד 145יעמוד ויאמר: "אבל כל הליכה לאחור ( (Reactionלא תוכל להשאר באמצע דרכה, ומבלי משים תתקרב אל קצה האחרון ,כטבע הדברים אשר כל דחיפה תביא אחריה רעידה כנגדה, אלה מהצדוקים אשר לא רצו לקיים את דברי התורה כפי מה שביארו הפרושים הועמדו עתה למשפט ונידונו באין רחמים (ויציין גרעץ על זה יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 1), קנאת הדת הגיעה למרום קצה עד כי יהודה בן טבאי הרג עד זומם למען הראות נגד הצדוקים, מבלי שים לב שיעבור בזה נגד חוקי הפרושים וכו׳ ,חרב בית משפט הפרושים לא הניחה גם את ראשי הצדוקים ,ותהי להיפך כי הם נדונו ראשונה מפני כי רדיפת אלכסנדר ינאי הי׳ על פיהם ובעצתם ,הראשון אשר חרצו משפטו למות הי' דיאנענעס אהוב ינאי ואיש עצתו ועם דיאגענוס הומתו עוד רבים אשר יעצו או הסכימו להרוג את השמונה מאות אנשים ועל ידי הרדיפות האלה לבני חברתם יראו את עצמם נכבדי הצדוקים בסכנה ,כי חרב המשפט מעל לראשם, בכל אשר יעברו גם על דבר קל מהמצות, ובדאגם לנפשם פנו אל אריס־ טובלוס ,ומבלי אשר הי׳ מכת הצדוקים קם לעזרתם וכו'״ אלה דבריו.
ואנחנו היינו חפצים לדעת מי הרשה להחוקרים האלה לתת את ישראל לגדופים באופנים כאלה, ומי הרשה להם לבדות דברים מלבם אשר אין להם גם זכר בכל דברי הצדוקים עצמם אשר באו בדברי יאזעפוס. והיכן יש שם גם רמז מזה כי: "אלה מהצדוקים אשר לא רצו לקיים את דברי התורה כפי מה שביארו הפרושים הועמדו עתה בשער משפט ונידונו באין רחמים.״ והחכם גרעץ הרשה לו להטעות את הקוראים ולציין על דבריו אלה "יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 1״. אבל הלא ידע גם גרעץ עצמו שאין שם בדברי יאזעפוס גם זכר מזה.
והיכן ראה גרעץ והיכן מצא שם בכל דברי הצדוקים עצמם ודברי יאזעפוס לאמר:
"כי ראו את עצמם נכבדי הצדוקים בסכנה כי חרב המשפט מעל לראשם בכל אשר יעברו גם על דבר קל מהמצוות.״ אבל הלא אין שם גם זכר מעניני הדת ומדברי המצוות כל עיקר ,ואין שם זכר לא שאלה מהצדוקים אשר לא רצו לקיים את דברי התורה כפי מה שביארו הפרושים הועמדו עתה בשער משפט ונדונו באין רחמים ,ולא כי ראו עצמם נכבדי הצדוקים בסכנה כי חרב המשפט מעל לראשם בכל אשר יעברו גם על דבר קל מהמצוות. כל מה שבא שם מתלונת הצדוקים עצמם על הפרושים אז, אינו כי אם זה כי העמידו במשפט את אחדים מראשי יועצי אלכסנדר ינאי, אשר על פיהם נשפך דמי נפשות נקיים ואשר צלבו בתוך שוקי ירושלים בפעם אחת שמנה מאות מנכבדי ירושלים ,ויביאו שם גם את נשיהם ובניהם וישחטום שם לעיניהם כפרים וכאילים.
וכי אנשים האלה אשר נדונו ,באמת אשמים בזה, זה לא ערבו גם הצדוקים עצמם להכחיש.
ומבואר ומפורש שכל מה שעשו לא הגיע כי אם להאחדים האלה אפס זולתם. ועם אלה לא לבד שהיתה אז חובתם לעשות כן, כי אם שגם הוכרחו לעשות כן. כי לא יוכל להיות ספק כלל אשר גואלי הדם מכל הנפשות הטהורות האלה דרשו משפטם ודינם ,וגואלי הדם האלה הי׳ מספרם לאלפים.
והננו רואים כי אחרי זה כאשר המית הורדוס בארץ הגליל את חזקיה ואנשיו אף שהורדוס עשה זה כדבר מדיני, לא שקטו גואלי הדם ולא נחו וזעקו אצל מזבח ד׳ על דם אחיהם, עד כי הסכים הורקנוס להעמיד את הורדוס למשפט, אלטטי׳ XIV, 9, 4.
ואם עם חזקיה ואנשיו הי׳ הדבר כן, אשר יאזעפוס תארם בתור שודדים, ובכל האופנים הלא היו נגד הרומיים אדוני הארץ בעת ההיא, והורדוס עשה זה בתור מלחמה ושקט הארץ, ולא הוזכר כי אם שהרגם, אבל לא עשה להם אכזריות נוראות, ובכל האופנים לא נגע בנשיהם ובניהם.
ובכל זה ידענו כי הרעישו אז גואלי הדם להעמידו במשפט, עד שהוכרח הורקנוס לעשות כן.
ומה הוא זה נגד שמנה מאות מראשי סגולת העם, אשר גם לא הומתו פעם אחת לברור להם מיתה קלה, כי אם נסמרו חיים אל הצלב בשוק ירושלים לעיני כל העם היושב בירושלים ויהיו נמקים שם ביסורים קשים עד אשר גאלם המות, ולשם נסחבו עוד נפשות נקיות נשים וילדים לעשות מהם שוק של טבחים ולשחטם בתוך רחובה של עיר לעיני בעליהם ואבותיהם התלוים שם מסומרים לקורות עצים, למען הוסיף מכאובם ויגונם טרם ימותו.
והאם יוכל להיות בזה ספק כלל כי גואלי הדם תבעו עתה את דמם, מידי שרי טבחים אלה. ואלו היו הסנהדרין ראשי חכמי התורה מעלימים עין ומניחים לאנשים כאלה לשבת ברום היכליהם בירושלים ,עושים משתה שמנים כעגלי מרבק, לעיני כל המשפחות הרבות אשר לוקחו מהם אבותיהם אמותיהם בניהם ובנותיהם ,ואלו לא שמו לב לכל זעקת שבר מגואלי הדם דורשי משפטם ודינם, הלא היו מראים בזה כי אך צלמות ימשול עוד ביהודה, והארץ חנפה תחת יושביה ותהפך לתהו ובהו, ואך איש זרוע לו הארץ ,נגד דברי התורה לא תגורו מפני איש ,לבד ממה שאין ספק שגם הוכרחו לעשות כן על פי גואלי הדם הרבים והעצומים אשר מספרם עלה לאלפים.
וקראכמאל־הזקן עצמו גם הוא בדברו על הורדוס (עמוד (76הלא יאמר:
"האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס הגם כי אכזר לא הרשיע נגד העם כמו אלכסנדר ינאי.״ וקראכמאל עצמו יאמר גם כאן: ״וככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם מטומאותיה כל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים.״ אבל על ידי מי ובעצת מי עשה ינאי את כל מעשיו הרעים אשר הרשיע בהם עוד יותר מהורדוס לפי דברי קראכמאל ,הלא הי' כל זה רק על ידי האבירים האלה הצדוקים יוצאי ירך משפחות המוכסין ראשי שרי אלכסנדר ינאי ,אשר רק על פיהם נעשה כל זה.
ועל ידי מי ובעצת מי היו שם "כל מיני השחתה ומשובה נצחת״ אשר יאמר נם קראכמאל עצמו ,הלא רק על ידי הנהגת בריוני אלה. ואיך הי׳ אפשר לבלי לשמוע בקול גואלי הדם דמי נפשות לאלפים אשר שפכו האבירים האלה בחוצות ירושלים ,ואיך הי' אפשר לבלי להעמיד לדין את האחדים האלה אשר ידם היתה במעל הזה. ומה ענין זה לנקמות באויביהם והרוג בשנאיהם אשר יאמר לנו קראכמאל, אשר אין שם גם זכר מזה.
והחכם גרעץ לא הסתפק בזה לבד לבדות על חכמי התורה כל עון וכל חטאת ,עד שעשה אותם גם ללאנדעספעררעטער ,ולפאר ולרומם נגד זה את הצדוקים ,כי אם שגם השתדל לתת את חכמי התורה והפרושים בכלל לחשוכים יושבי חשך וצלמות ובלתי יודעים בטיב העולם והנדיהגנתה, ואנשים אשר אינם מוכשרים להנהגת הממשלה ,אשר רק הצדוקים לבד היו מוכשרים לזה בטיב הנהגתם ,עד שיעשה את זה גם לסיבת פירוד הצדוקים באהבתם הגדולה לעמם. ובח״ג מספרו עמוד 84ילמד אותנו דעת לאמר:
״אולם גם אלה (הפרושים) אשר בידם הי׳ נקודת הכבד של העם הפריזו לחפוץ כי כל מעשי הצבור וכל דבר הנהגת המדינה בנוגע לחוץ ,וכל דבר האומה בכללה, ימדו רק באמה של הדת, אבל חפצם זה לא יכלו לקיים ראשי העומדים על הפקודים המכלכלים במשפט דברי המדינה בימי השלום ולכל דבר המלחמה, הם ראו ונוכחו כי לא בכל פעם אפשר למוד דרכי המשרה והנהגת המדינה באמת הדת והאמונה, כי על כן קם בעם מפלגה שלישית בשם צדוקים אשר מבלי לסור מעל התורה נתנו היתרון לטובת האומה ואשרה.״ אבל האם לא ידע החכם גרעץ כי כל דברי הימים ההם עומדים חיים לפנינו ומעידים על עצמם ממש ההיפך.
ונפלא הדבר כי בשכחו בית מלחמתו ובעמדו בימי שלמינון בעמוד 136 יאמר הוא עצמו:
"לאושר עם יהודה וטובו ושלומו אחזה עתה אשה טובת לב ויראת ד׳ בכל לבבה את רסן הממשלה על הארץ ,אשר לפני זה רגזה תחתיה ונעקרו מוסדותיה מרגשת אישה ורוחו הקשה, כטל על עשב וכרביבים על ארץ עיפה צמאה למים, כן הי׳ דבר ממשלתה. בימיה נפוגה השנאה בין שתי המפלגות וכו׳ בכל יראתה את ד׳ ודבקתה בהפרושים עד שמסרה להם את כל ההנהגה הפנימית, היתה בכל זה רחוקה מלרדוף את הצדוקים וכו׳ כל מלכי גוים מסביב הדרו פניה ויכבדוה ולא ערבו את לבם לתגר מלחמה ביהודה ולנפול בגבולות הארץ ,וחכמתה עמדה לה להרחיק מגבול ארץ יהודה את החולש על גוים טיגראנעס אשר לכד את סיריען, השמים עצמם פתחו אוצרם הטוב להריק ברכה על ארץ יהודה וכו׳.״ ונניח כרגע שכן הדבר שכל זה הי׳ רק מעשי שלמינון לבדה אפס זולתה, והפרושים אשר כל המשרות במדינה היו בידם לא עשו בזה כל מאומה. אבל הלא יודה גם גרעץ, כי גם היא עצמה עשתה את כל מעשיה רק על פי התורה והמצוה ויאזעפוס במלחמות היהודים I, 5, 1יאמר עליה:
״את כל מנהגי דת היהודים שמרה היא בכל פרטי דקדוקיהם, ומיד כאשר מלכה היא הורידה ממשרתם את כל אלה אשר לא ישמרו את הדת(נד)".
ובכל זה הלא יודה גם גרעץ ,כי היו הימים ההם ימי האורה היותר גדולים וטובים אשר בכל ימי הבית השני.
והלא זה ודאי כי אלו היו גם לפני זה סדרי המדינה על מקומם ,אז היו מרימים את אושר הארין עוד הרבה יותר ,ותור הזהב הי׳ עולה עוד במעלות רבות. ובכל זה אף שלפני זה נהפכה כל ארין יהודה לתהו ובהו וכדברי גרעץ עצמו כי הארין רגזה תחתיה ונמוטו מוסדותיה.
הנה בזמן קצר השיבו כל הסדרים למקומם וארץ יהודה היתה כפורחת וכל העם התענגו על רוב טובה ,ויפילו נם חתיתם ומוראם על כל העמים מסביב.
ומה לנו עדות יותר גדולה על טוב טעם חכמי התורה אז ועל עשר כבוד חכמתם בדרכי הנהגת המדינה לכל פרטיהם גם מבית גם מהוץ. ונפלא הדבר לראות עד כמה התרחקו מחקירת דברי הימים.
הן לפנינו רק שני זמנים האחת זמנו של אלכסנדר ינאי וימי ממשלת והנהגת הצדוקים וכל אגפיהם. והשניה ימי שלמינון ,וימי ממשלת והנהגת הפרושים.
ועל ימי ממשלת הצדוקים יאמר גם גרעץ עצמו: "כי הארץ רגזה אז תחתיה ונעקרו מוסדותיה". ולהיפך על ימי ממשלת הפרושים הוכרח הוא עצמו להודות:
"כי הי' זה לאושר עם יהודה וטובו ושלומו ,ויהי כטל על עשב וכרביבים על ארץ צמאה."
וקראכמאל-הזקן גם הוא הוכרח לאמר על שני הזמנים האלה זה לעומת זה. "וככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם מטומאתה כל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים.״ ובכל זה גברה על גרעץ אגרופה של שנאתו לחכמי התורה לאמר כי הצדוקים נפרדו מהעם ,מפני שלא יכלו להסכים להנהגת חכמי התורה במדינה ,וכי הצדוקים נתנו היתרון לטובת האומה ואשרה. אבל הלא ידע גם גרעץ בעצמו כי הדברים הנם לגמרי להיפך ,והמעשים עצמם עומדים חיים לפנינו ומכריזין על עצמן.
והחכם גרעץ בהשתדלותו הגדולה להכחיש ולהשכיח את כל דבר מעשי חכמי התורה הצליח בדרכו כל כך עד שהוא יודע לספר לנו דברים נפלאים מאד ויאמר על שלמינון: "כל מלכי גוים מסביב הדרו פניה ויכבדוה ולא ערבו את לבבם לתגר מלחמה ביהודה ,ולנפול בגבולות הארץ ,וחכמתה עמדה לה להרחיק מגבול ארץ יהודה את החולש על גוים את טיגראנעס וכו׳".
ואמנם כן כי על ידי צלצלי שמע ולשון מדברת גדולות אפשר להשמיע דברים גדולים ונפלאים ,ולשום הכל רק על ראש האשה הזאת וחכמתה הגדולה, עד כי גם כל מלכי גוים הדרו פניה ויכבדוה כבוד גדול ,ומפני כבודה והדר חכמתה לא ערבו בנפשם לעבור על רצונה.
אבל כמדומה לנו כי ידענו ממעשי דברי הימים אשר חכמתה לא עמדה לה ,לא לבד אצל עריצי גוים הלוטשים עיניהם על חיל זרים ,כי אם גם אצל אלכסנדר ינאי אישה.
וכמדומה לנו ידענו מדברים מפורשים בדברי הימים ,כי אף שכל מעשי הצדוקים ועלילות מצעדיהם וכל האכזריות הרבות והנוראות אשר עשה ינאי בעצתם וגירוש חכמי התורה, ועוד דברים רבים כהנה וכהנה, אשר יהיו כולם נגד רוחה ונפשה. בכל זה לא יכלה להועיל כל מאומה, ולא יכלה למצוא אוזן קשבת לא אצל ינאי אישה, ולא אצל עבדיה ,וגם שרי ביתה לא הדרו פניה בכבוד ,ויעשו דרכם ככל חפצם הם.
וגם על אחיה הגדול תפארת הלאום כלו ,שמעון בן שטח ,לא עמדה לה חכמתה להגן עליו ,ויהי מוכרח להסתתר ולהחבא ולסבול כל יד עמל ותלאה. ופתאום לעת זקנותה היתה על פי גרעץ לאם כל חי ,עד אשר גם עריצי גוים נחתו מהדר כבוד חכמתה, ולא ערבו בנפשם לעשות גדולה וקטנה נגד חפצה ורצונה.
אבל כל התהפוכות האלה מה ענינם בדברי הימים וכל הכרכורים האלה להכחיש את עצמינו מה טיבם.
והדברים מבארים את עצמם ,והמקורים מפורשים כי אך שם המלכה נקרא על הממשלה ,אבל בעצמו של דבר היו הפרושים המושלים בארץ.
והם ברוחב דעתם ובנתנם נפשם לטובת האומה, הצליחו לרפא את כל שבר ביהודה, לקומם כל הריסות עמם ,ולהושיבם על מרומי ההצלחה, ואך על ידם באו אז ימי האורה ההם לבני ישראל ,אשר היו באמת כטל וכרביבים על ארץ עיפה וכצרי מרפא ללב דוי.
והצלחת הארץ הרשתה להם להגדיל ולהשגיב גם את כח בני הצבא. וצרי יהודה המושלים מסביב ידעו היטב ,כי עתה הנה לבב כל העם אחרי ממשלת הארץ ,ואם יגעו בנחלת יהודה יקום נגדם כל העם כאיש אחד ,כי על כן נפל פחד ממשלת יהודה עליהם ,בידעם כי כחם רב לדכא אויביהם לפניהם, ועל כן הוכרחו לבקש את השלום עם ארין יהודה ולרדפהו ,ולשלוח להם גם בני התערובות.
וכל הדברים הגדולים האלה דורשים ידים חרוצות ,ולבב מתנה, וכל זה יוכל לבוא רק על ידי המון מעשים רבים גדולים וכבירים ,וארגאניזאציאן שלמה ודיפלאמאטיע של חכמה עד שיהי׳ אפשר שהנסיכים והמושלים ההם עצמם אשר כל ימי ינאי רבו ונלחמו אתו ,יכפפו קומתם ,ויהיו מוכרחים לשלוח גם בני התערובות לירושלים. ורק מי שאינו יודע בטיב העולם ומנהגו יוכל להאמין כי כל זה נעשה רק על ידי אשה זקנה אחת.
ואם לא נסגור את עינינו כדי להונות את עצמינו ,ואם לא נשים לנו מטרה לדבר תהפוכות כדי להשחיר את פני האומה ,ואם נביט עין בעין על המעשים עצמם ,לדון עליהם מתוכם ומענינם ,ואם לא נקרא דברי ימי ישראל על דברים מהופכים ,אז יגלו הדברים ויראו לפנינו כמו שהם ,ונכיר ונדע כי גם בנונע להנהגת המדינה הנה כגבוה שמים מארץ כן נבהו דרכי אבותינו הגדולים מדרכי הצדוקים.
הערות
הערה (נד): יאזעפוס לא יאמר כי הסירה את הצדוקים, כי אם בדרך כלל "כל אלה אשר לא ישמרו את הדת" ומזה הננו יכולים להבין, כי בימי ממשלת הצדוקים הוקמו עוזבי תורה בכלל, אשר באמת זה הי׳ גם עיקר דבר הצדוקים