דורות הראשונים/כרך ב/פרק יח
ואחרי כל מה שנתבאר לנו מכל עניני הצדוקים בנוגע לתורה הנה יגלו לפנינו כל דברי יאזעפוס בזה, ויראו גם מעצמם. כבר נתבאר לנו בדברים שאין ספק בהם כי כל דברי יאזעפוס על הצדוקים בנוגע לתורה, וכל דבריו ממעשי יוחנן כהן גדול מזה, והעונש אשר שם על מתנגדי הצדוקים, כל זה ידובר רק בנוגע להתקנות דרבנן.
ואך זה לבד הי׳ מעתה יסוד כללי לכל הצדוקים ועל זה לבד פרסמו עתה הצדוקים והכריזו מהתנגדותם הכוללת והמוחלטת, ואך לזה לבד גם נאות להם יוחנן כהן גדול לבטל ולענוש על זה.
אבל לא הזכיר יאזעפוס כל מאומה מהתנגדותם בפירושי התורה הכתובה, והתנגדותם בתארי המצות הכתובות בתורה, או בכלל התנגדות לאמר שאין זה וזה כונת דברי התורה, מכל זה אין זכר אצל יאזעפוס.
ומתוך כל מה שנתבאר נראה ונכיר עד כמה צדק בכל זה.
כי בנוגע לדברים הכתובים בתורה הנה כל מה שהגיע אלינו מהתנגדות הצדוקים בכל המשך ימיהם לבד אשר הנם רק בדברים מעטים, הנה גם כולם אך בדברים כוללים, אשר שם הי׳ הכרח להצדוקים להחליט דבר, ולא הי׳ אפשר להשאיר הדבר לרצון איש ואיש ,ובשעה שעמדו הם בראש או בשעה שקרה מה שקרה והי' להם ענין של נצחון היו גם מוכרחים לעשות להם הסכמה כוללת, הסכמת החלט, והתנגדות מתוך הסכמת החלט.
ובכל זה הנה גם הדברים המעטים הכוללים האלה, גם בהם לא באה התנגדותם בפעם אחת ,ואף לא בימי דור אחד.
ומזה נוכל להבין ולדעת כי לא הי׳ זה לא מתוך יסוד ערוך ומסודר מתחלת ימי הפרדם, ולא מתוך פרינציפ קבוע, וגם לא מתוך ידיעה שלמה אשר נתבשלה במהשבה תחלה. עד שגם דבר עצרת אחר השבת, אשר הוא דבר כולל וגדול יתר מאד, ובא בכל שנה ושנה, בכל זה לא התנגדו גם לזה עד סוף הימים, בימי רבן יוחנן בן זכאי (עי׳ בפרק ט"ז).
ונם אז בא עיקר הדבר רק על ידי הבייתוסים ,והצדוקים גם הם עזרו אז עמהם ,ותהי על ידי זה להתנגדות כוללת מהצדוקים בכלל ,אבל תחלתו של דבר בא גם אז רק על ידי הבייתוסים כמו שכבר נתבאר.
ודבר עין תחת עין ממש, וירקה בפניו ממש, ופרשו השמלה ממש, לא היתה גם לסוף להתנגדות כוללת מהצדוקים בכלל, ועל כן לא באו הדברים בעיקר מגלת תענית, כי אם בההוספות המאוחרות, וגם לא הוזכרו בגמ׳ מהתנגדותם בזה, לפי שכל הדבר הי׳ רק טענה מהבייתוסים, והצדוקים בכלל לא שמו לב לזה, ולא עזרו על ידם ,ולא בא הדבר לידי התנגדות כוללת.
והרב שי"ר בדברי שלום ואמת ירצה להכחיש לגמרי את ההוספה המאוחרת הזאת אשר במגלת תענית, וירצה לאמר כי לא התנגדו לזה לא הצדוקים ולא הבייתוסים ואחרי העתיקו הדברים בלשונם במגלת תענית לפנינו יאמר שם עמוד :15
אולם אין ספק אצלנו שכל אלה הדברים הם מהמוסיף על מגלת תענית באיזה מקומות דברים מעצמו ולפי זמנו המאוחר (יעוי' ע"מ ,אקרא) ושם ידע המוסיף כבר מקראים ,וקרוב כי פה משים דעת הקראים שבימיו בפ׳ הבייתוסים הקדמונים״ אלה דבריו.
והחכם גרעץ גם הוא ירצה להכחיש דברי הגליון הזה במגלת תענית בנוגע לוירקה בפניו ופרשו השמלה (ח״ג עמוד .(693
ואף כי אי אפשר להסכים עמהם להכחיש דברי הגליון לגמרי ,לפי שבימים הראשונים לא בדו דברים מלבם ,ובודאי הוסיפו זה מתוך איזה מקור שהי׳ לפניהם.
אבל זה ודאי כן הוא שלא הי׳ בזה התנגדות כוללת ,מהצדוקים בכללם, כי אם שעשו להם הבייתוסים טענות של ויכוה מזה נגד חכמי התורה, ועל כן לא בא זה בעיקר מגלת תענית עצמה. ועל כן גם לא הוזכר מזה דבר בשום מקום בגמ' אף שזה כולל שלשה דברים שונים מענינים שונים בסוגיות הגמ׳, ובכל זה לא הוזכרה גם אחת מהם בגמ'.
וכן זה מה שאמרו הצדוקים תירש הבת עם בת הבן ,גם זה הי׳ רק בסוף הימים ,דהיינו כאשר הרימו הצדוקים ראש עוד הפעם בימי פקידי הרומיים.
ובמס׳ בבא בתרא ד׳ קמ״ו :נאמר: דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקים אומרים תירש הבת עם בת הבן נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים מניין זה לכם וכו׳ וכן הוא גם במגלת תענית פ"ח(כד). והנה הי׳ גם זה רק בסוף ימי הצדוקים, בימי רבן יוחנן בן זכאי.
וכן גם זה שהיו הצדוקים אוכלים מנחת בהמה, הנה במגלת תענית פרק ח׳ הדבר מפורש שהי׳ גם זה בסוף ימי הצדוקים, בימי רבן יוחנן בן זכאי.
"בעשרין ושבעה ביה (במרחשון) תבת סולתא למיסך על מדבחא מפני שהיו הצדוקים אוכלים מנחת בהמה נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן וכו׳". וניסוך המים בחג הנה במס' סוכה ד׳ מ"ח נאמר זה סתם, אבל מדברי יאזעפוס אלטטי' XIII, 13, 5יוצא שפרצו בזה הצדוקים ראשונה בימי אלכסנדר ינאי, וכמו שנדבר על כל זה עוד בפרק ל"א.
ודבר שריפת הנשרפים על ידי חבילי זמורות מפורש במשנה סנהדרין שהי' זה בימי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק(כה). ומבואר נגלה לפנינו כי בנוגע לדברי התורה הכתובה, דרכי פירושה, ודבר הקבלה בתוארי המצות וכל עניני קיומם, הנה בכל קלות ראש של הצדוקים בכל זה, לא הי' להם בכל הדברים האלה כל יסוד כולל ומוחלט, לא חקרו עליהם, ולא עסקו בכל זה כל עיקר. ואך במשך הימים, בהמשך של זמן גדול ורב, ומתוך מקרים שונים, באו מהם התנגדות שונות בפרטים מעטים של דברים כוללים, אשר במקרים ההם עשו להם הסכמה כוללת, ומתוך זה גם התנגדות כוללת, וגם הפרטים המעטים ההם הרבה מהם היו רק בזמן היותר אחרון של הצדוקים היינו סמוך לימי החורבן בימי רבן יוחנן בן זכאי.
ומכל זה נוכל גם אנחנו לדעת שכן הוא ככל דברי יאזעפוס שהיסוד האחד אשר הכריזו עליו הצדוקים בפומבי לדבר כולל ולהחלט כללי בנוגע לתורה הי׳ רק זאת שהנם מבטלים את כל התקנות מדרבנן.
היינו כל הדברים אשר דבר אין להם עם דברי התורה, כל הדברים המפורסמים לתקנות מדרבנן משמרת וסייג לתורה, ודבר אין להם עם עצם דברי התורה הכתובה, ואשר מתחלתן לא נבראו כי אם משמרת לתורה, ונמסרו כן להעם רק לשם תקנות מדרבנן.
וזה הוא שהסכים יוחנן כהן גדול לבטל ועל זה הוא ששם גם עונש על כל איש אשר ימרה את פיו ויקיימם.
ואך זה הי׳ מאז לחק כללי להצדוקים, חק כללי מוחלט המשתרע על כל הדברים הנכללים בזה.
הערות
הערה (כד): רק שבמגלת תענית בא זה בחדש אב ,ואין זה נוגע לדברינו במקום הזה.
הערה (כה): אי אפשר לאמר שכבר התנגדו הצדוקים לזה מראשית הימים, וכבר עשו כן למעשה בהיות אז סנהדרין של צדוקים, רק שבימי ר' אליעזר בר' צדוק אירע כן עוד הפעם בהיות אז סנהדרין של צדוקים, שאלו הי׳ הדבר כן לא הי׳ אפשר לחכמים להשיב לר׳ אליעזר בר׳ צדוק בלשון כזה ״מפני שלא הי׳ בית דין של אותה שעה בקי" (צדוקים היו כלשון הגמ׳) שהלשון הזה מורה על עצמו שהי׳ זה דבר חדש אז להם, וטעו מתוך אי-ידיעתם, ואי אפשר לאמר כן על דבר שהי׳ כבר חק להצדוקים, ואי אפשר לאמר כן על מה שעשו כפי אשר החליטו כבר הצדוקים אשר לפניהם, וגם ר׳ אליעזר בר׳ צדוק עצמו הי' יודע מזה שזה חק לצדוקים ,ולא הי׳ שואל על זה.