דורות הראשונים/כרך ב/פרק י
ממשלת יוחנן הורקנוס, ודבר הצדוקים בימיו.
האחרון מהאחים החשמונאים שמעון אחרי אשר זכה לראות ביהודה ,ונצחון מוחלט על האויב מבפנים ,ואחרי אשר הי' על פסגת האושר, וכל העם החליטו לעשות את משפחת החשמונאים לנשיאי הארץ ,ולתת את ממשלת הארץ בידו לו ולזרעו לדורותם ,נפל חלל תחת יד בן עול.
על כסאו ישב בנו יוחנן הורקנוס, הידוע בשם יוחנן כהן גדול.
והוא בראותו את הסכנה הגדולה הנשקפת לשלום הארץ על ידי החבורה הגדולה ,שם אל לבו למצוא דרך להשקיט את רוחם הקשה.
הוא ראה ונוכח גם מהמעשה הנוראה עם אביו ,כי אי אפשר לו לסמוך על העם לבדם ,ולדחות לגמרי את כל המפלגה הגדולה הזאת.
הוא ראה והכיר כי החורים והסגנים וכל האבירים לא יחשו ,זה כשמונים שנה מימי יוסף החוכר היתה כל הארץ בידם, ואם סוף סוף אחרי מלחמה ארוכה כשלשים שנה הצליח חפץ יונתן ושמעון להדיח אותם משאתם ,הנה כבר הראו כי הנם נחש עם שבעה ראשים ,וכבר פעמים רבות הושבו לאחור ,והנה פרח הזדון עוד הפעם בכל תוקף. הוא ראה והכיר כי נם זה עתה כאשר נהרג אביו ,לוא איחר השעה ואלו לא קדם הוא לבוא לירושלים הי׳ פטאלעמעאוס המרצח בראש כל אלה עומדים בראש הממשלה ,וכל עמל החשמונאים כולם הי' עולה בתהו.
אף גם זאת כי כבר מאז לוקחו מהם כל מבצריהם ,והם נתפזרו בין העם, לא הי׳ התנגדותם בולטת, שיטה קבועה בנוגע לתורה עוד לא קבעו להם עד לאחרי המאורע הכולל בימי יוחנן דהיינו רק בעוד ערך עשרים שנה אחרי אשר מלך יוחנן ,ובלא שיטה קבועה, מאחרי שנתפזרו בין העם ,והממשלה לא היתה בידם ,לא הי׳ עוד דבר אשר הניח חותמו עליהם להבדילם.
הוא ראה נם את זאת כי בהיותם עשירי העם ואילי הכסף ,אשר התנהל אצלם מכל מעשיהם בימי יוסף חוכר המסים ,ובתיהם מלאים כל טוב ונוהגים ברמה עם עבדים ומשרתים ועוזרים על ידיהם ,הנה מטבע ההמון הגדול להיות נמשך ונגרר אחריהם ,ואם ישארו בודדים במועדם עומדים לעצמם ,יוכל לצאת מזה עוד הפעם אסון גדול לכל העם. כי על כן חשב יוחנן כי טוב לפניו ולטובת המדינה לקרבם אליו ,בתקוותו כי יעלה בידו להנהיגם על פי דרכו ,ולא ראה כי על ידי זה יתהפך הדבר ,והם יהיו המנהיגים אותו. כבר שם שמעון אביו אל לב למעשה חלק מהעם הנגררים אחרי העשירים אילי הארץ האלה ,שאין זה מפני כי יסכימו לדרכי הכחשתם בדת ,כי אם רק מפני ברק הזהב הנטוי עליהם. ובאבות דר׳ נתן פ״ה נאמר על הצדוקים "והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם שהיתה דעתן גסה עליהן״.
אבל ההמון הגדול כורע ברך לפני הדר כבוד ,ולפני נגה ברק הזהב. וזה כבר ראה שמעון ויתן אל לבו להתראות לפני ההמון גם הוא בדרך זה. ובסוף ימי שמעון נאמר במכביים ט"ו ל״ה:
"והמלך אנטיוכוס שם מצור על דור וכו׳ ויסגיר את טריפהאן וכו׳ וישלח לו שמעון חיל עוזר שני אלפים ,וכסף זזהב וכלי נשק ,אבל אנטיוכום לא קבלם, ויקרע עוד גם את כל כתבי הברית אשר כרת עם שמעון .וישלח אליו את אטהענאביוס אוהבו לאמר לו ,אתם לקהתם לכם את יפו ואת עזה וכו׳ ותהיו אדוני מקומות רבות מארץ ממשלתי ,ועתה שתים אנכי נוטל עליכם ,או כי תשיבו לי את וכו׳ או כי תתנו המש מאות טאלאנטי כסף וכו׳ כאשר בא אטהענאביוס אוהב המלך לירושלים השתומם למראה ההוד וההדר אשיר מצא בבית שמעון, ולמראה שולחנות בית היין בכלי כסף וזהב ,ועבדים רבים ומשרתים וכו׳ אטהענאביוס לא השיב לשמעון דבר כי אם בקצפו שב אל המלך ,ויספר לו את כל דברי שמעון ,ואת כל הדר יפעת כבוד ביתו ויקצוף המלך מאד וכו׳”.
ואין ספק כי שמעון אחד האחים הגבורים אשר עני עמם נגע עד נפשם, ואשר התענה בכל אשר התענו הם משך זמן שלשים שנה ,לא הי׳ מרשה לעצמו לעשות כן מעמל העם אשר אוצרותיו דללו וחרבו על ידי כל המלחמות הגדולות והנוראות ושממת הארין ,ואין ספק שלא הי׳ מרשה לעצמו להמשייך קנאת העמים עליהם על ידי זה עד שבאמת קרע מלך סוריא פתאום את כתבי הברית ויבקש ממנו אוצר גדול כזה ,וכאשר ראה זה בעיניו גם אוהב המלך השתומם למראה עיניו והנה באה גם מלחמה בארץ.
וברור שלא לחנם כתבו זה בספר דברי הימים כי אם מפני שבאו מזה תוצאות רעות ,וזה הי׳ אחד מדרכי המעשים ,ושלשלת המאורעות אשר באו אחר זה.
אבל שמעון ראה זה כהכרח לפי מעמד הדברים במדינה ,להמשיך את עיני העם הנטויות אל אילי הכסף ,וכי יראו גם בבית ראש הממשלה כבוד והדר עוד יתר הרבה מאד. ולא נוכל כהיום לדעת אם צדקו מעשי שמעון אלה אם לא ,אבל אין זה נוגע לדברי הימים ,זה ודאי כי כבר צעד שמעון צעד אחד לאחור על דרכי המתיונים אף שאין ספק שהיתה כונתו לטובה.
ועתה כאשר משל יוחנן ,צעד עוד צעד יותר גדול לקרב את המתיונים עצמם אליו.
ובודאי כי גם לבד שלום הארץ קוה כי גם הם עצמם יטיבו דרכם ,על ידי זה. אבל תכלית מעשיו היו להקים שלום הארין ועל כן נתן גם להם מהלכים בביתו ,וגם פקודות במדינה ,ולא הבדילם לרעה. וכבר עוד לפני המאורע הכולל בימי יוחנן ,אשר הניח חותמו על כל דרכי הצדוקים מאז ואילך ,הננו מוצאים מפורש את אחד מראשי החבורה הזאת אוהב נאמן ליוחנן בזמן אשר בודאי התהלך יוחנן עוד עם הכמי התורה כמו שיובא כל זה בפרק י״ב.
ובהיות עוד יוחנן הורקנוס איש מלהמה מנעוריו וכל השתדלותו היתה להרחיב גבולי הארץ, ויעש מלחמות רבות וגדולות עם כל העמים שכני ארץ יהודה ,הנה גם מבלי משים נסחף בתוך שבולת אבירי הארץ ,אשר התקרבו אל המערכה. ועל כן נם נראה את יוחנן עושה דברים עם העמים אשר כבש, נגד רוח בני ישראל ,ונגד דרכי התורה ,רק על פי רוח המתיונים אשר בענינים כאלה כבר הלך בדרכם עוד לפני ימי המאורע הכולל.
יסוד המתיונים מראשית ימיהם הי' כי כל העמים אשר תוכו לרגלי גוי המושל ,עליהם להתנהג בדרכם גם בכל מנהגי הדת ,בהיות הדת אצלם רק מהלכות מדינה ,ולא ממקור אמונה ,ועל כן בהיות היונים אז המושלים על ישראל ,היו הם אשר הלכו אל אנטיוכוס עפיפהאנעס להכריח את כל בני יהודה ללכת רק בדתי היונים ,עד כי לסוף העמידו נם שיקוץ משומם על מזבח ד׳.
עתה באשר נהפך הגלגל ובני יהודה שמו משטרם על העמים אשר סביבותיהם ,הנה הפכו את דרכם זה נגד העמים, ויכריחום למול את בשר ערלתם ובעצתס עשה כן יוחנן להאדומים ,ואריסטובלוס לבני יטור וכו׳. והיסוד הזר עצמו אשר בימי היונים עשה את המתיונים למושכים בערלתם ולרודפים את כל איש אשר מל את בנו ,היסוד הזה עצמו נתן עתה חרב בידם בימי ממשלת בני יהודה להכריח את השבטים אשר כבשו למול את בשר ערלתם. אף כי ידעו היטב כי גם אחר זה ישארו גוים גמורים בכל פרטי הדת. כי לא יסוד של אמונה ותורה ומצוה הובילה אותם בדרכם ,כי אם הלכות מדינה, שיהיו בני המדינה שוין ,ולא יהי׳ דבר חיצוני המבדילם. והלא אריסטובלוס בן יוחנן, אשר הוא הי׳ כבר מהמתיונים לאמיתו ,כאשר יעידו עליו סופרי היונים וגם יאזעפוס ,בכל זה עשה נם הוא כן בכבשו את בני יטור ושבטים אחרים ,להכריחם למול בשר ערלתם.
וזה הוא דבר שאין צריך לאמר שהוא לא עשה כן מתוך קנאתו לדתו אשר הי׳ רהוק ממנה לגמרי ואשר הגוים האלה נשארו רחוקים ממנה גם אחרי אשר נמולו. אבל הי׳ זה יסוד המתיונים ושיטתם מהלכות מדינה שבל בני המדינה צריכים להיות על דרך אחת בכל הלכות מדינה והנהגה של פומבי.
ובכל זה הלך יוחנן עצמו בדרכי אבותיו ויהי משומרי תורה ומצוה, וכל דבר הנהגת הסנהדרין אל העם וכל מעשי חכמי התורה גם נקראו על שמו, ככל דבר נשיאי הדור, אשר שב עתה והלך על ידי המושל במדינה.
אבל היחתה איש גחלים בחיקו ורגליו לא תכונה ,ואם יאמר איש אני ארבה ולא אסור ,והדבר יעלה לו.
הוא האמין להמשיך את הצדוקים אחריו ,אבל החבורה הגדולה הזאת אשר גדלו על ברכי ההשתדלות וחליפת המעמדים השונים ,ואשר הדיפלאמאטיע היתה לחם חוקם זה דור הרביעי, הם היו חזקים הרבה ממנו ופתאום נסחף יוחנן אל תוך הזרם, ויבוא מאחריהם. ההתקרבות הגדולה עם ראשי החבורה הזאת פעלה ראשונה על בניו כי הם היו כבר למתיונים גמורים ,ועל ידי בניו נדחף נם הוא אל תוכם. ועל ידי כל זה קבלה אז גם כל דבר החבורה הזאת את חותמה הטבועה. ואך עלידי כל הדברים האלה נוכל להבין את כל פרטי דברי יאזעפוס בנוגע לשלשלת המאורע הגדול והכולל הזה, וכן כל פרטי דברי הברייתא בגמרא מזה. אין ספק שיאזעפוס כתב כל דבריו ההם מתוך מקור של הצדוקים ,אבל בכל זה הנה הם נקראים ומתבארים ומובנים כמו שהם ,ומפרשים את עצמן. ונבין גם את כל דבר המאורע הגדול הזה עצמו ,אשר בכל אשר הפכו שם כותבי הדורות ופלפל שם פלפולים זרים לא הבינו ענינם כלל.