דורות הראשונים/כרך א/פרק כט
והנה על המעשים האלה יאמר יאזעפוס כי ההרג הרב מהיהודים הי׳ בימי הקיסר קאיוס קאליגולא, אבל מתחלת המעשים עד סופם יש שם בדברי יאזעפוס משך זמן גדול.
תחלה דבר כל מעשי האחים עד אשר מלך הפרתים שם את אסינעוס הבכור בראש צבאותיו בבבל.
ואחר זה הי׳ אסינעוס ראש משך זמן חמש עשרה שנה לפני מה שלקח אנילעוס אשה נכרית כמו שמפורש בדברי יאזעפוס שם XVIII, 9, 4בסופו. וכל המון המעשים הרבים עד אשר הומת אסינעוס, וכל המעשים הרבים עם אנילעוס עד אשר הומת גם הוא.
ואחר זה המעשים והרדיפות וכי ברחו רבים לעיר סילייקיא וישבו שם חמש שנים בשלות השקט ,ורק בשנה הששית כאשר באה המגפה, והתישבו עוד רבים מאד, רק אחר זה הי׳ ההרג הגדול ההוא, ולכל הפחות היו כל הדברים יחד מתחלתן ועד סופן במשך זמן של שלשים שנה.
ועל כן הנה יעלה תחלתן כמעט לסוף זמנו של הלל וסופם כבר בימי רבן גמליאל הזקן.
והנה כי כן משך זמן של קרוב לשתי מאות שנה היו כל המקומות ההם מדבר שממה בנוגע לסדרי הקהלות, וכל צרכי הרבים השומרים תפקידם.
במשך הימים הרבים ההם כבר נשתכחה השנאה אשר עוררה מדנים, ופליטי ישראל אשר נשארו שם בין העמים נתרבו, והשעה כבר הגיעה לשוב ולבנות החרבות.
אבל דבר גדול כזה דורש יד גדולה אשר בכחה לקבץ נפזרים ולהשיב נדחים, להרים דרך ולשובב נתיבות, להחיות לב קפאון ולתת לתועים בינה, יד גדולה אשר תוכל למשוך את כל הלבבות אליה, ולהעמידם בקרן אורה.
וזה הי׳ פעולתו הגדולה של רב, והוא השיב להערים החרבות ההן את ימי נעוריהן, וישובו לקדמותן, לאת אשר היו בימי קדם כשתי מאות שנה לפני זה. וזה הוא ענין דברי רב שרירא גאון אשר יאמר:
״ומשום הכי שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתיה (דשמואל) והוא מקום תורה, ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והיא סורא דהיא מתא מחסיא והוו ישראל נפישי התם ואפי׳ איסור והיתר לא הוו ידעי ואמר רב איתיב הכא כי היכי דלהוי תורה בהאי דוכתא כי ההוא מעשה דמפורש בפרק כל הבשר (ד׳ ק"י) רב בקעה מצא וגדר בה גדר וכי איקלע לטטלפוש אגמרינון ואורינן אסור כחלי." והדברים מבארים את עצמן. והרב ראפאפורט בערך מלין ערך ארדשיר, אחרי אשר האריך שם כי ארדשיר היא העיר אשר לפנים נקראה סילייקיא (סילייקוס) יאמר בסוף דבריו: ״ונראה עוד כי עיר ארדשיר נקראה לפעמים בהשמטת הא׳ והפך האותיות דרשיר, וזו היא שאמרו רב איקלע לדרשיר (יבמות ל"ו) כי ישיבתו היתה בסורא ובבל מפרווד שלו ושם ארדשיר, וממנהגו של רב הי׳ לסבב בערים אשר במחוז ישיבתו, כאשר נברר זה" אלה דבריו.
והנה כי כן בעצמו ראה שמקומו של רב הי׳ בבל וכל פרוודהא, והנה גם יאמר כי ארדשיר היא סילייקוס דהיינו כפי שנתבאר מדברי יאזעפוס המקום הראשי אשר כשתי מאות שנה לפני ימי רב כבר הי׳ שם ההרג הגדול אשר כמוהו לא הי׳, עד כי בטלו שם כל סדרי הקהלות ונשתכחה תורה ומצוה אצל הפליטים אשר נשארו מסתתרים ביהדותם.
ובכל זה לא עמד על כל הדברים הפשוטים האלה לצרפם לסדרי המעשים, ובערך אלכסנדריא בא ומביא זה להראות כי רק בארץ ישראל נוסדה תורה חדשה אשר לא ידעו ממנה יושבי שאר ארצות ויאמר שם:
"והנה לא רק במצרים הי׳ כן לרוב היהודים(ס׳), אך גם שאר ארצות מלבד ארץ ישראל וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידע העם כלל מדיני בשר בחלב וכדומה בימי בית שני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם ביחד וזה גם כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה המסורה עד כי תגיע לארצות רחוקות, כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי-לימוד." והנה לא נהג הרב ראפאפורט בזה מנהג חוקר חכם עד שהרשה לעצמו גם להטעות את הקוראים ויאמר: "וידענו כי במקומות הרבה בבבל לא ידעו העם כלל מדיני בשר בחלב וכדומה בימי הבית השני וזמן רב אחר כך ונהגו לבשלם יחד."
וכן לא יעשה, ואיה נמצא כזאת בכל הגמרא על "מקומות הרבה בבבל״ והיכן ידענו זה, והלא לא נמצא זה כי אם פעם אחת במס׳ חולין ד׳ ק״י על איזה עיר נכחדת בקצה גבול הארץ, הוא המקום אשר העיד עליו גם רב שרירא גאון, ולשון הגמרא שם: "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי."
וזה בא שם ויהי על ידי אשר כבר ימים רבים לפני זה חרבו שם כל המקומות מסביב, ובטלו כל סדרי הקהלות, וכל חיי רוח ישראל, ובני ישראל ברחו משם מחרב אויב, וישארו אך איזה פלטים מסתתרים פזורים בין העמים.
ובכל זה הנה גם במקומות ההם לא נמצא כזאת כי אם באיזה מקום בודד, ובנסוע רב לחזק חיי הקהלות בכל הערים ההם ולחזק בדקיהם, הי' זה דבר חדש אצלו גם במקומות ההם אשר כדבר הרע הזה לא מצא גם שם זולת במקום הזה.
והן דברי הגמ' "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר". ונראה כי גם בימי רב עוד לא הי׳ מושב קבוע לבני ישראל בעיר הזאת "טטלפוש״ ועל כן לא הי׳ בדעתו של רב להתעכב גם שם ולפקח על צרכי הרבים, לפי שעדין לא היו שם רבים ולא קהלת ישראל.
רק בראותו פרצה גדולה כזו ראה הכרח להשאר שם ולתקן הדבר.
וזה הוא ענין דברי הגמרא: "אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כהלי״.
וכל זה הי׳ חידוש גדול גם בתוך המקומות ההם, וגם בתוך הערים החרבות האלה ,ולא נמצא גם שם כי אם במקום הבודד הזה אשר גם לא נתישב אז עוד. ואך חרפה היא לראות כי גם בדברים גדולים וכוללים כאלה לא חקרו לא על סדרי דברי הימים, ולא על המעשים עצמם.
ונפלא הדבר הן הרב שי״ר אינו מדבר במקום הזה לא בתקנות דרבנן כבשר עוף בחלב, ולא במנהגי איסור שנתחדשו ובאו, ודבריו שם הם לא לבד על עצם איסור בשר בחלב, כי אם על כל התורה המסורה בכלל בעיקרה ועצם יסוד ענינה.
ובכל זה יאמר:
״וזה גם כן רק מאשר לא ארכה אז תקות חוט התורה המסורה עד כי תגיע לארצות רחוקות כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי לימוד." אבל האם לא ידע הרב ראפאפורט כי בני ישראל יושבי בבל אינם איזה משפחות של גרים גרורים כי אם יסוד האומה בכללה, אשר בחורבן הבית הראשון באו שם כולם, ונשארו שם על נהרות בבל. ואם באמת הי׳ לו להרב שי״ר תורה מסורה, ולא שיצלצל לפנינו בצלצלי שמע הלא בבבל ישבו כל עם בני ישראל לפני בואם בבית שני לארץ ישראל,
ותורה מסורה מראש ומקדם הלא בהכרח עמהם היתה, ומשם שבה גם היא לארץ ישראל, ולא להיפך.
ואיזה תקות חוט של התורה המסורה היו צריכים בני בבל לענינים כאלה שיהי׳ מתוח לשם מארץ ישראל, ואשר גם תקות החוט לא הועיל לפי דבריו עד הימים היותר אחרונים, עד ימי האמוראים, בבוא רב לבבל.
ואיזה ישיבות ובתי לימוד נדרש לידיעת עצם דין בשר בחלב אשר הוא דבר יום ביומו אצל כל אחד בביתו, וניכר ובולט וידוע בהכרח גם לתינוקות בבית הוריהם.
ואם לא ידעו מזה כל האומה בכללה, בבואה לבבל, ובשובם משם לארץ ישראל, מנין לקחו את התורה המסורה הזאת אלה המעטים אשר עלו מבבל וחתישבו בארץ ישראל. ואם דעתו של הרב ראפאפורט היא שאין לנו תורה מסורה כל עיקר, והכל אינו כי אם תקנות חדשות אשר נולדו בבית שני באחרית הימים, באיזה פנת גג בירושלים ,ועדין לא נמתח החוט מכל זה עד ימי רב.
למה זה יצלצל לפנינו בצלצלי שמע של תורה המסורה וקבלה, ולמה זה נדרש לו לאמר שם על פילון האלכסנדרוני: "ורק על ידי זה באו בספריו כמה דברים אשר לא כפי התורה המסורה לא שהי׳ חס ושלום מכת הצדוקים שאינם מאמינים רק בפשטות הכתובים וכו׳.״
אבל אם לא כלל פילון בדבריו על התורה דברים חדשים אשר נולדו בהימים המאוחרים לפי דעתו של שי"ר, הלא גם אם ידע מזה הי׳ יכול לעשות כן.
והאמת הוא כי גם פילון גם יאזעפוס, בכתבם דבריהם רק לעמים הסבירו לאזנם מה שהם יכולים לשמוע, וכזאת וכזאת עשו גם חכמי ישראל בימי הבינים, ככל אשר נדבר על זה במקומו.
ומה נוכל לאמר ללשונו של הרב ראפאפורט "כי אם על ידי חכמי ארץ ישראל שבאו לשם וערכו ישיבות ובתי לימוד״ אבל הלא רב ושמואל מיסדי המתיבתות מבבל היו ושמואל גם לא הי׳ כלל בארץ ישראל כדברי ראפאפורט עצמו עי׳ ח״ב עמוד 167. והרב ראפאפורט יסיים שם אחר זה דבריו על פילון האלכסנדרוני ויאמר:
"רק מאשר הי׳ לענין זה כתינוק שנשבה במרחקים ואינו מכיר עוד לשון ארץ מולדתו ונימוסיה וכל הנשמר בתוכה ונהוג בה מימים ימימה."
ויערבב יחד עם זה גם את בבל. אבל האם אפשר הדבר כי האמין הרב ראפאפורט כי קהל הגולה בארץ בבל באלפיהם ורבבותיהם היו גם הם "כתינוק שנשבה למרחקים ואינו יודע הנעשה בישראל מימים ימימה (ס״ג). ורק תמהון הוא לראות את המושג אשר עשו להם מעם בני ישראל בימי הבית השני כעדר נפוץ על ההרים בלא חוטים אשר יקשרום לגוי אחד בארץ. ובלא אזור אשר יאחדם, ורק בהשתוממות אפשר לראות השתדלותם הגדולה לרסקו את איבריהם ולטרוף מהם זרוע אף קדקוד, ולפזרם לכל רוח.
ויבוא אחריו החכם ווייס ויקרא:
"ודי לנו בעדות הגאון הבבלי הזה לדעת ולהודע (גלוי לכל העמים) כי עד אחרי מות רבי לא היתה התורה מתפשטת בבבל ומצב הדתי שם הי׳ משונה מן המצב הדתי אשר באר״ן ישראל.״
מבלי לדעת כלל מה הם ענין רב שרירא במקומות מושב בני ישראל בין העמים אשר נחרבו, ואשר זמן רב מאד לא יכלו גם פלטיהם להתראות שם ביהדותם, ומבלי לדעת פרק שלם מדברי ימי ישראל בארץ בבל.
ולדרכי תהו כאלה קראו בשם חקירות דברי ימינו, אף שמתחלתן לא נבראו כי אם לעקור לא לבד את דברי ימי ישראל, כי אם גם את דבר העם בכללו ולעשותו רק לאברים מדולדלים, ויחפשו דרכים להכחישם לעוות פניהם ולעקרם משרשם, וחפצם עלה בידם על ידי העלמת עין מכל חקירה, וחסרון ידיעה בדברי ימינו.
הערות
הערה (ס׳): טעות גדול טעו גם בדבר אלכסנדריא ככל אשר יבואר לנו במקומו בח׳׳ד, והדבר להיפך שאף שנמצאו שם גריבלינגים אשר הסתפקו רק בילדי נכרים, הנה גם הם בכל זה לא עזבו את התורה למעשה, רק שבהיותם ריקים מידיעת התורה, ובכתבם דבריהם ליונים דברו דברי תהו ואלו לא ידענו כי היתה תורה שלמה בירושלים היינו יכולים להביא ראי׳ מדברי יאזעפוס כי לא ידעו את התורה המסורה בירושלים, ממש כהראיות של פילון באלכסנדריא אשר על זה ידבר שם הרב שי״ר, אבל גם יאזעפוס אשר לכל הפחות ידע שפת עבר, גם פילון אשר לא ידע גם את זה בדברם דבריהם לאומות נהגו לשונם אחר המדבר כפי הדרוש להם יותר לסגנון דבריהם בפני בני הנכר. והרוב הגדול של יהודי אלכסנדריא נהגו לגמרי על פי התורה הכתובה והמסורה, ובנוגע להנהגת המצוות לא הי׳ גם אז חילוק של כלום בין ארץ לארץ, החילוק הוא רק בנוגע לידיעת התורה אבל עמי הארץ וטועים בדין היו גם בארץ ישראל, וכל זה יבואר לנו באורך שם בדברינו על כל מושבות היהודים בבית שני לבד ארץ ישראל ובבל.
הערה (ס״ג): ובאמת לא לבד בבבל, כי אם שגם באלכסנדריה של מצרים התנהגו כל היהודים ככל שלומי אטוני ישראל בכל דקדוקי מצות, עד שגם מעשרות שהי׳ בימי הבית השני גם בארץ ישראל עצמה רק מדרבנן בכל זה קבלו גם זה עליהם כמו שמפורש במשנה ידים פרק ד' משנה ג', ולא הי' חילוק של כלום בהנהגת דברי התורה בין היהודים בכל הארצות ונשתנו רק במנהגים חדשים שזה הוא כן גם בימינו, וגם בין הספרדים לאשכנזים, ודברים כיוצא בזה, אבל לא בשום יסוד, וכל דברי חוקרי אשכנז בכל זה הנם רק דברי טעות, ככל אשר יבואר לנו כל זה בחלק הרביעי לכל פרטיו.