דורות הראשונים/כרך א/פרק יב
ביטול הסנהדרין.
דברי ימינו לא נחקרו כל כך עד כי דברים ברורים במקורם ומפורשים לא
הושם אליהם לב להכיר צורתם ,ולצרפם לסדרי המעשים ,ולדעת ערכם וטיבם,
ויהיו תחת יד כותבי דברי ימי ישראל לאיזה פרטים בודדים אשר אין מקומם
בתוך שלשלת המעשים הנותנים בשעתן פנים חדשות למה שבא אחריהם.
כי אמנם דבר ביטול הסנהדרי גדולה בימים ההם על ידי גאביניוס אשר בא לארץ יהודה אחרי פאמפיוס, ביטול הסנהדרי גדולה עוד כשמנה שנה לפני ימי משפטו של הורדוס, זה הוא דבר המפורש אצל יאזעפוס ברוב ענין, ועיקר הדבר בא גם במשנה. אבל כותבי דברי ימי ישראל ,או שהוציאו הדבר מענינם וישיאום לדבר אחר או שחשבו זה לדבר פרטי הבאה לשעה קלה, ותעבור מיד.
וכולם יחד לא יכלו לעמוד על ענין הדבר מפני שהי׳ חסר להם ידיעות רבות אשר לא הרגישו בהם כל עיקר.
אבל המעשה הזאת היתה מהמעשים היותר גדולים והיותר כבירים, אחת המאורעות הגדולים אשר הניחו חותמם על כל מה שהי׳ לאחריהם(ל).
ודברי יאזעפוס בזה באו גם בקדמוניות XIV, 5, 4גם במלחמות היהודים I, 8, 5. ואחרי אשר לפני זה יספר ממלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס, וכי שניהם קראו את פאמפיוס לעמוד לימינם, והוא שם את ארץ יהודה הדום לרגל רומא ויפקוד למושל ביהודה את הורקנוס, ועל ידו אנטיפטר האדומי אבי הורדוס, יוסיף כי איזה שנים אחר זה נלחם אלכסנדר בן אריסטובלוס עם הורקנוס ואנטיפטר וחפצו הצליה בידו, אבל הרומיים עמדו לימין הורקנוס, על פי השתדלות אנטיפטר אצל גאביניוס שר צבא רומא בסוריא בעת ההיא, והוא נצח את אלכסנדר וישב את הורקנוס לממשלתו, ויאמר שם אחר זה:
"אז השיב גאביניוס את הורקנוס לירושלים, וימסור בידו את כל משמרת המקדש, ויעש חדשה בארץ ויחלק את הסנהדרין לחמשה, וישם את האחת בירושלים, והאחת בגדרה, השלישית באמאטהוס, הרביעית ביריחו, והחמישית בצפורי בארץ הגליל, ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה אריסטאקראטית".
והחוקרים כולם לא ידעו מה לעשות בדברי יאזעפוס אלה.
והחכם גרעץ עשה מהם דברים שונים, לאמר כי גם בטל את ממשלת הורקנוס אשר נתן פאמפיוס בידו, ועל ידי זה ממילא הנה הוסר גם אנטיפטר מכל משמרתו, וכן בטל גם הסנהדרין, לא לטובת הורקנוס ואנטיפטר כי אם נגדם וכי גם הושבה מיד למקומה לדעתו.
ובח״ג עמוד 169יאמר גרעץ:
"המושל רפה ידים הורקנוס אבד אז עוד יותר את כח ממשלתו, וגאביניוס לקח ממנו גם את שם עטהנארך אשר הי׳ לו עד כה, ויהי מעתה רק לכהן גדול לבד, אבל גם כח האחדות מזה, וכח אחדות של הסנהדרין בטל למען אשר לא יהי׳ שום כח כולל ביהודה גם במשמרת התורה והמצוה, ועל כן חלק את הארץ לחמשה פלכים (בשנת 57) וכו׳ וישם את האחד בירושלים וכו׳ בראש כל אלה העמיד גאביניוס מהיהודים אשר הלכו בדרכי הרומיים מהאריסטאקראטים אשר בין הכהנים, אנשים אשר נגע הדבר להם עצמם לחזק ידי רומא בארץ".
ומיד אחר זה יוסיף החכם גרעץ ויאמר:
"אף כי מדבר החלוקה הזאת נוכל לראות כי השכיל גאביניוס להכיר ולדעת כי הסנהדרין שבירושלים הוא כח כל העם, והעמוד אשר האומה בכללה נשענת עליו, וראש פנת אחדות העם, בכל זה טעה גאביניוס ולא הבין כי הסנהדרין הגדולה נובעת מחיי העם וכו׳ כמעט פנה גאביניוס מיהודה ותשב גם הסנהדרין הגדולה למקומה ולכבודה הראשון, וממעשה גאביניוס לא נשאר גם רושם כלל" אלה דבריו.
וכן פירשו דברי יאזעפוס וענין דבריו גם כל חוקרי העמים.
ויפלא לראות איך בכל מקום הביאו פלפולים זרים, ויבנו מהם יסודי דברי הימים. יאזעפוס יאמר "אז השיב את הורקנוס לירושלים וימסור בידו את משמרת המקדש".
שאין ספק כלל שהכונה שהוסיף את כח יד הורקנוס בדברים אשר לפני זה לא התערב בהם.
והנה יפרשו זה הם שהכונה להיפך כי לקח ממנו את כל ממשלתו בארץ יהודה, ויעשה אותו רק לכהן גדול לבד, אבל הלא "נתן לו" הוא ההיפך מן "לקח ממנו.״
והדבר ידוע כי כהן גדול הי׳ הורקנוס גם קודם זה, כי כל מלכי החשמונאים נקראו מושלים כהנים גדולים.
ויאזעפוס אלטטי׳ XX, 10, 1יאמר: "אחרי מות ינאי נתנה אלכסנדרא אשתו את משרת כהן גדול להורקנוס, אבל במותה אז הי' סוף גם לזה, כי אריסטובלוס נלחם עמו על דבר המלוכה וינצחהו, ויהי אריסטובלוס למלך וכהן גדול אבל אחרי אשר מלך אריסטובלוס שלשה שנים ושלשה הדשים בא פאמפיוס לארץ יהודה וילכוד את ירושלים ויוליך שבי לרומא את אריסטובלוס ואת בניו, וישב להורקנוס את משרת כהן גדול ויתן בידו גם את הממשלה ביהודה, רק לא שם מלך וכתר המלוכה״.
ומבואר ומפורש שהי׳ הורקנוס כבר לכהן גדול על פי פאמפיוס, וכן הם דברי יאזעפוס מפורשים גם XIV, 4 , 4, והוא עשה אותו לכהן גדול ומושל ביהודה.
והנה יפרשו כי דברי יאזעפוס מהופכים וחפצו לאמר שלקח ממנו הממשלה וישאיר בידו רק הכהונה הגדולה. אבל אם כן הלא היו דברי יאזעפוס צריכין להיות מה שלקח ממנו ולא מה שנתן לו.
שלפי דבריהם כל עיקר דבריו הם לאמר שלקח ממנו שם עטהנארך, ויקח ממנו כל כח הממשלה.
אבל הלא מזה אין גם זכר בדברי יאזעפוס.
וגם כי זולת זה היכן ראו דרכי לשונות כאלה אצל יאזעפוס שתחת לאמר ויעשה אותו לכהן גדול, יאמר וימסור בידו את משמרת המקדש. והלא הדבר הזה כי פלוני ופלוני הי׳ לכהן גדול ונעשה לכהן גדול והופקד במשרת כהן גדול בא בדברי יאזעפוס במאות מקומות, ובכולם בא הלשון כהוגן כי נעשה כהן גדול, ואיך זה השתמש יאזעפוס בלשון כזה שאין דוגמתו ותחת לאמר שנעשה לכהן גדול יאמר שמסר לו משמרת המקדש.
וכדבר פלא הנם גם דברי גרעץ בנוגע להסנהדרין, הוא עצמו יאמר "כי מדבר החלוקה הזאת נוכל לראות כי השכיל גאביניוס להכיר ולדעת כי הסנהדרין שבירושלים הוא העמוד אשר האומה נשענת וראש פנה לכל אחדות העם".
ובכל זה יאמר: "כמעט פנה גאביניוס מיהודה ותשב גם הסנהדרין הגדולה לכבודה הראשון וממעשי גאביניוס לא נשאר רושם כלל".
אבל הלא ידענו את דרכי הרומיים בכל אשר ראו והכירו תועלתם וטובתם כי ידעו היטב איך לקיים חפצם, אשר הי׳ מטיל ברזל, ולהעמיד דרכם ,ואיך עשו אז בני ישראל לבטל מעשי הרומיים בדבר גדול אשר כזה, והרומיים שמו ידם בחיקם.
ויותר מזה כי מפני שלא הבינו סוף דברי יאזעפוס על מה יסבו דבריו באמרו "ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה אריסטאקראטית" כי על כן כתב לו החכם גרעץ:
"בראש כל אלה העמיד גאביניוס מהיהודים ההולכים בדרכי הרומיים מהאריסטאקראטים אשר בין הכהנים אנשים אשר נגע הדבר להם עצמם לחזק ידי רומא בארץ(ל"א).
ובכל זה יאמר מיד אחר זה שהחלוקה הזאת היתה כנפל אשה לא ראה שמש, וכאשר אך פנה גאביניוס הלכה תמס, וגם עקבותיה לא נודעו.
והנה הלכו בדרכם למרחוק כל כך עד שפירשו דברי יאזעפוס והוציאו מהם דברים שהנם לגמרי נגד המפורסמות, ונגד טבע הדברים.
כי אם העמיד גאביניוס לראש החמשה סנהדראות אשר יסד את הרימלינגים החיצונים והצדוקים הנה ידענו אותם ואת דרכם כי לא שבו מפני כל, ובפרט כשממשלת רומא לא לבד שהיתה עמהם, כי אם שגם ראתה בזה את טובתה.
ובכל זה העמיד גרעץ את פני המאורעות באופן כזה עד שיאמר כי אך פנה גאביניוס לא נשאר גם רושם מזה, וגם עקבותיהם לא נודעו.
ואנחנו ידענו את כל מעשי הרימלינגים החיצונים והצדוקים למיניהם שאם אך גברה ידם, לא שבו מפני כל, וגם עברו בחרב נוקמת, ופתאום יבדה לנו החכם גרעץ מעשים ומאורעות אשר לא נשמעו ולא נראו ביהודה, ולא היו, ולא יכלו להיות.
ויאמר לנו כי נמסרה שבט המשרה בידי כל הרימלינגים למיניהם בכח רומא, והם יראו לגשת.
וכל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ישתומם לדרכי חקירה כאלה אשר בדו להם מעשים ומאורעות שלא היו ושלא יכלו להיות בשום אופן.
ובראותם בעצמם שאין שם גם שורש וענף מהם, בראו להם דברים שכמעט אך פנה גאביניוס ללכת והנה היו כלא היו, וגם עקבותיהם לא נודעו.
ואמנם כן כי החכם גרעץ איננו יחיד בדרכו בפי׳ דברי יאזעפוס, והיא גם דרך כל חוקרי העמים. והפראפעסאר שירער בח״א יביא בזה המון השערות של חוקרי העמים ויאמר שם עמוד 339: "כן עשה אז גאביניוס דבר גדול בנוגע לסדרי הממשלה כי לקח מהורקנוס את כל כח ממשלתו ויתן בידו רק ההשגחה על המקדש, אבל בממשלת הארץ לא הי׳ לו להורקנוס (וממילא גם לאנטיפטר) דבר מעתה כי חלק גאביניוס את הארין לחמישה פלכים וכו' מה הכונה בזה בדברים האלה אצל יאזעפוס אינו מובן כראוי וכו׳ אבל בכל האופנים היו מעשי גאביניוס אלה לקחת מהורקנוס את כל יתר פליטת כח הממשלה אשר נתן לו פאמפיוס, ואם פאמפיוס לקח ממנו את כתר המלוכה, לקח ממנו גאביניוס עתה גם את כל משרתו במדינה, וישאיר בידו רק את הכהונה במקדש, אבל הסדרים האלה לא ארכו ימיהם כי צעזאר השיב את הורקנוס על כנו".
ובח"ב עמוד 193יאמר שירער על זה עצמו:
"כפי הנראה הי׳ מונח בהמעשה הזאת הרבה יותר מזה לבד להגביל כח הסנהדרין מהשתרע על כל העם יחד, כי יאזעפוס "יצייר זה כדבר מדיני כולל הנוקב ויורד" ואם לא נוכל להכיר ולדעת אם החמשה מחוזות ההם היו מחולקים בנוגע להמסים או בנוגע לחקי משפט, או לשניהם יחד, אבל בכל האופנים לא ארכו מעשי גאביניוס יותר מערך עשר שנים, כי על ידי מעשי יוליוס צעזאר הוסרו ונתבטלו, כי הוא השיב (!) להורקנוס את השם עטנארכיס ביהודה, ומתוך מעשה שאירע או יוצא מפורש כי כח המשפט בירושלים שב והי׳ גם על ארץ הגליל שהרי הורדוס הוכרח אז בעד מעשיו בארץ הגליל לבוא להצטדק לפני השופטים בירושלים". וכל דבריו מראשם לסופם אינם כי אם דברי טעות ,ובא רק מפני שהרשו להם לחקור במקומות אשר יחסר להם גם הידיעות היותר מפורסמות.
עד שהוא מביא ראיה מזה שעמד הורדוס למשפט בירושלים "כי כח המשפט בירושלים שב והי׳ גם על ארץ הגליל״ ובהכרח שאז כבר שבה הסנהדרין הגדולה והתאחדה לכחה הראשון. אבל הלא דבר ידוע כי אפי׳ בשעה שהסנהדרין הגדולה היא בכל אחדותה וכל כחה, נידן כל אחד רק בעירו ובמקומו, ודבר אין לבית דין הגדול שבירושלים עם דיני נפשות של רציחה, אף כי במקומות אחרים.
ומקראות שלמים הם בתורה במקומות רבות "והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך". ואצל רוצח ביחוד נאמר דברים י״ט י׳׳ב ,ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת.
ודבד ידוע הוא כי דיני נפשות בכלל הנם בעשרים ושלשה, ובבית דין של כל עיר ועיר. אבל את אשר הועמד הורדוס למשפט בירושלים ולא בארץ הגליל הוא מפני שני דברים האחת כדברי יאזעפוס XIV, 9, 4.
"הורקנוס לא מצא מרגוע מאמותיהם ואחיותיהם של הנהרגים כי הם היו צובאות פתח בית המקדש, ובכל יום הפילו שם תחנתם ובקשתם בבכי ואנקה לדרוש דם נקי דם בניהם ואחיהם אשר שפך הורדוס, ולהעמיד אותו בשער משפט". וזאת שנית כי הורדוס הי׳ אז כבר לראש בארץ הגליל, על פי אנטיפטר אביו, ועל פי הורקנוס וגדול מאד אצל נציב רומא בסוריא, ולא ערב אדם את לבו בארץ הגליל להעמידו שם במשפט, וגם הבית דין שבירושלים לא עלה על דעתם כי הם עצמם יקראו אותו לדין ומשפט לפניהם.
רק כי גדולי העם השתדלו על זה לפני הורקנוס כי הוא יקרא אותו למשפט, ובכל זה בא גם לשם בראש חיל מזוינים.
ולא נוכל לדעת איך יכלו כולם לטעות ולחשוב כי דברי יאזעפוס על גאביניוס שמסר ביד הורקנוס משמרת המקדש הכונה שלקח ממנו כל המשרה במדינה ושם עטהנארך, וישאיר בידו רק הכהונה הגדולה, ורק כעשר שנים אחר זה השיב יוליוס צעזאר להורקנוס את שם עטהנארך ואת כח הממשלה.
והנם רק דברים אשר בדו מלבם בטעות והיכן ראה שירער שיוליוס צעזאר השיב לו את השם עטהנארך והממשלה.
והרי הדבר להיפך שגם אצל יוליוס צעזאר נאמר על הורקנוס רק דבר הכהונה הגדולה.
ובספר XIV, 8, 3אחרי אשר יספר יאזעפוס את העבודה אשר עבדו הורקנוס ואנטיפטר לצעזאר יאמר:
"כאשר אחר זה כלה צעזאר את המלחמה ויבוא באניתו לסיריען, הראה תודתו להורקנוס כי קיים בידו את הכהונה הגדולה, ואת אנטיפטר עשה לאזרח רומי וכי יהי׳ חפשי מכל מס".
ואלו הי' הדבר כי לפני זה על ידי גאביניוס הורד מממשלתו ומשם עטהנארך ויהי רק כהן גדול, ויוליוס צעזאר השיב לו את ממשלתו ואת שם עטהנארך, הלא אך זה הי׳ לו ליאזעפוס לאמר.
והנה לא יזכיר מזה דבר, ויאמר רק זאת כי קיים בידו את משרת כהן גדול.
כי באמת אך תחת משרת כהן גדול נהגו כל החשמונאים כולם את ממשלתם, וגם הורקנוס הראשון, יוחנן כהן גדול, אשר הלא הי׳ בודאי מושל בארץ יהודה, אשר היתה אז עוד חפשית לעצמה הי׳ נקרא רק כהן גדול גם בפי כל העמים, ורק תחת שם זה משל, כמו שהוא בכל דברי יאזעפוס שם.
וכן אחר זה שם XIV, 8, 5אחרי אשר יספר יאזעפוס כי אנטינאנוס בן אריסטובלוס בא לפני צעזאר, ויבקש ממנו לעמוד לימינו, וכי אנטיפטר אשר גם הוא הי' שם ,עמד כנגדו, והשיב על כל דבריו, יאמר יאזעפוס: "כאשר התנצל אנטיפטר כן שב יוליוס צעזאר וקיים את הורקנוס לכהן גדול, ויתן לאנטיפטר כח ועוז וישימהו לשר בכל ארץ יהודה". והנה לא יזכיר גם בזה על הורקנוס כי אם כהן גדול, אף כי זה ודאי שאז הי׳ הורקנוס המושל ביהודה.
והנה בדו מלבם כי גאביניוס הוריד את הורקנוס מממשלתו, ובכל זה הניח את ארץ יהודה גם אז בלא נציב רומא, כי אם שהעמיד כל ממשלת הארץ תחת חמשה בתי משפט, חמשה סנהדראות או חמשה רעפובליקים ככל ההשערות השונות אשר הביא שירער שם בשם החוקרים השונים.
ולפי דבריהם רק אחר זה שב הורקנוס לממשלתו על ידי יוליוס צעזאר. אבל הלא הדבר מפורש כי כל הזמן ההוא עמד הורקנוס במשמרתו ובכח ממשלתו.
ובדברי הסענאט הרומי אשר באו שם XIV, 8, 5אצל יאזעפוס למלאות רצון שלוחי היהודים בא בסוף:
נעשה בשנה התשיעית לממשלת הורקנוס, והיותו במשרת כהן גדול, בחודש וכו׳.״ ומבואר כי ממשלת הורקנוס לא נתבטלה בינתיים למשך שנים ככל אשר בדו הם כולם בטעות. גם יאזעפוס עצמו בסוף ספרו קדמוניות XX, 10, 1יאמר: "אחרי אשר מלך אריסטובלוס וכו׳ בא פאמפיוס וילכוד את ירושלים ויוליך שבי לרומא את אריסטובלוס ובניו, וישב להורקנוס את משרת כהן גדול, ויתן גם הממשלה בידו רק לא את כתר המלוכה ושם מלך (אשר נשא אריסטובלוס לפניו) ומאז משל הורקנוס ארבעה ועשרים שנה רצופים עד אשר באו הפרתים ויושיבו את אנטיגנוס בן אריסטובלוס למלך וכו׳."
ואיך אפשר לאמר כי בינתיים נתבטלה ממשלתו שנים רבות, ויהי ביהודה רעפובליק וממשלת חורים ככל ההשערות הרבות והשונות אשר בדו להם מלבם.
הערות
הערה (ל): במקום הזה אשם גם יאזעפוס עצמו במה שלא יכלו להבין דבריו כראוי, כי מאהבתו לבית הורדוס רצה להסתיר רעת אנטיפטר ועל כן סבך את דבריו בשני הפרקים יחד. וכל כך התהפך בתחבולותיו בסגנון דבריו עד כי סגנונם במלחמות היהודים ובקדמוניות הנם מהיפוך להיפוך.
ותחת מה שבקדמוניות לכל הפחות יסיים אחר דבריו מזה "ככה אבדו היהודים את ממלכתם ויהי להם מעתה ממשלה ״אריסטאקראטית".
יסיים על זה עצמו במלחמות היהודים I, 8, 5ויאמר:
״לשמחת היהודים נעשו עתה חפשים ממושל יחידי ויהי להם מאז והלאה ממשלה אריסטאקראטית.״
והנה על מעשה זו עצמה שיאמר בקדמוניות ״ככה אבדו היהודים״ יאמר שם ״ככה שמחו היהודים״.
הערה (ל"א): ומעתיקו עברית שנן עוד יותר את דברי גרעץ וכתב עמוד 469: ״ובראשם העמדו יהודים אשר נטו בלבם אחרי הרומאים, מרביתם מאצילי העם הצדוקים אשר בקשו וימצאו תועלת לנפשם מאהבתם את רומא וידרשו שלומה וטובתה כל הימים״.
וזה טעות לעצמו עי׳ דברינו ״צדוקים ובייתוסים".