דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק יג
| יצחק אייזיק הלוי | |
| דורות הראשונים | |
|---|---|
| כרך א, חלק שני, פרק יג | |
| →חלק שני, פרק יב | חלק שני, פרק יד← |
ואמנם כי חוקרי אשכנז ידעו גם הם היטב, כי דוקא התקופה האמצעית, היינו מימי שמעון הצדיק עד ימי הלל ושמאי, לא הי' אפשר כלל להיות לא ימי הפרחת התורה, ולא ימי השתלשלותה, ויהיו לא לבד ימי העמידה, כי אם שרוב הימים ההם היו גם ימי שכחת התורה, ימי ביטול בתי הוועד, וימי פיזור החכמים.
ועל כן יתפסו בלשונם את ימי הדורות ההם מהתקופה האמצעית, ופעמים רבות גם הימים שלפני ימי התקופה הזאת, רק בדרך העברה, ולכסות את מערומי הדברים, אבל בעצמו של דבר אין להם בעולמם בנוגע לכל יסודי המשנה כי אם מימי הלל ושמאי או גם הרבה אחר זה, בין לדברים שהנם שם מדאורייתא, ובין לדברים שהנם מדרבנן.
כי בהביטם במעוף עין על המשנה הזאת אשר לקחו בידם, ובראותם שם שמות מפורשות על הרוב רק מימי הלל ושמאי ואילך, חשבו שמאז הותחל הכל, ושהכל נהי׳ בדברם.
מבלי לדעת ומבלי לראות שכל דברי התנאים מימי הלל ושמאי ואילך אינם כי אם כשקלא וטרי׳ על המשנה עצמה, ויסבו בדבריהם רק בהנוגע אל המשנה הסדורה.
אבל כי בחרו דרכם להתרחק מכל חקירה גם בדברי ימינו בכלל, אף כי בהמשנה הזאת אשר הדברים שם דורשים גם עיון. כי על כן באמת יעשה לו החכם גרעץ את הלל להראשון אשר הניח את יסודי המשנה, וכבר בהמאנטיש של פראנקעל שנה ראשונה עמוד 157יאמר: "הלל הוא הביא תקופה חדשה בהשתלשלות תורת ישראל, הלל הניח את אבן היסוד לבנין התלמוד (המשנה והגמ').״
ויאמר בספרו ח״ג עמוד 207: "על ידי המעשה הזאת הי׳ לראש הסנהדרין בבלי בלתי נודע, הלל, והוא נתן להיהדות דרך חדשה אשר באלף ענפים ושלשלאות תפעול עוד עד היום."
ועל כן גם נראה את הרב פראנקעל כי אם מצא לפניו איזה מצוה, אשר עיקרה מדברי סופרים, אשר נראה לו משם שכבר הי' יסודי ענינה מלפני ימי רבן גמליאל ור' אליעזר, הי' זה בעיניו לדבר חדש הראוי להרים על הנס.
ויאמר בדרכי המשנה עמוד 13:
"וגם במצוות אשר עיקרן מדברי סופרים מצינו מהן הלכות ישנות עי' מ״ק פ״ג מ"ה ו' מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת רגלים מפסיקין וכו' ר' אליעזר אומר משחרב בית המקדש וכו' רבן גמליאל אומר וכו' הרי לך שה- מפני שאמרו וכו' הוא מן ההלכות הישנות, ועליהן יש להוסיף כמה הלכות של מאכלות אסורות אשר לא נזכרו בתורת משה. וכבר יש רמז לזה בספר דניאל אשר לא יתגאל בפת בג המלך וכו' ויותר מזה מפורש בסיפורי יוסף הכהן שלא אבו היהודים אשר היו בחיל מלך סוריא לאכול שמן של נכרים (השמן הי' מנת המלך אשר נתן לאנשי צבאו) וישמע להם ויקחו כסף תמור השמן. והנה שמן הוא מהדברים אשר לא נתפשט איסורם בכל ישראל וכו' ובספר א' להמקביים א' ס״ב נאמר ורבים בישראל התחזקו ויתאמצו בנפשם לבלתי אכול חולין והכוונה נראה גם על מאכלות האסורות מדבריהם.״
והנה ראה ומצא גדולות לפניו, איזה הלכה בה' אבילות שממנה נראה שכבר היתה לפני ימי רבן גמליאל ור' אליעזר ואיזה מנהג שהחמירו בשמן של עכו"ם, ורמז שנזורו ממאכלות אסורות. ואם זה הי' מעמד ידיעתם את יסודי דברי ימינו לא יפלא מאומה אם לא מצאו שם הדרך, ויגששו באפלה.
ועליהם הי' לדעת כי מתוך איזה ראיות מבחוץ שלא מהענין, איזה ראיות שדופות קדים, אשר אספו להם, ויהפבו בהם כולם יחד לשם חקירה, אין להם רשות להחליט כל מאומה לפי שבאמת אין זה לא ידיעה, ולא חקירה.
ולא יפלא מאומה אם החכם ווייס (דו״ד ח״א עמוד 171) יאמר:
"הלל אחז בידו האחת את המסרת, ובידו השניה את ההתבוננות במסרת הזאת, הוא דרש ובקש לדעת את הגורמים אשר היו סבות ההלכות הנמסרות, ואיך ומתי ואנה, הגורמים יתכנו או לא יתכנו, כן עבר בחקירה על ההלכות הקדומות וברר וזקק אותן, ובכל ענין חדש אשר בא לידו וראה שעל פי הסברה ראוי לנטות מן ההלכה הקדומה לא חש ונטה.״
והיש קץ לדברי רוח, אשר עמד כל כותב מהם ובדא מלבו נגד כל ידיעת הדברים עצמם, כמו שנראה מיד לפנינו.
ולא יפלא כל מאומה אם בא הרב פראנקעל ויחליט כי ר' עקיבא הי' הראשון אשר התחיל ליסד איזה משנה, ולירות אבן פנתה, ויאמר בדרכי המשנה עמוד 15: "ובדור שלישי לר' יוחנן בן זכאי קם ר׳ עקיבא הוא האדם הגדול אשר ההל ליסד המשנה וירה אבן פנתה."
וכל זה מפני ששפטו מבעד הערפל, ויהיו כהולכים בתהו יליל ישימון, אשר אם נראה להם איזה דבר בנו עליה מצודתם.