דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ח
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
כרך א, חלק שני, פרק ח | |
→חלק שני, פרק ז | חלק שני, פרק ט← |
ונבוא אל הראיה השני' של החכם קראכמאל הזקן, ונראה מה טיבה. הוא יאמר:
"כתות הפרושים והצדוקים והבייתוסים אין אנו מוצאים להם שם וזכר בימי השמד, ולא במלחמת החירות שאחריו, לא בשני דברי הימים לחשמונאים, ולא בחיבורי יוסף הכהן, כמו שאנו מוצאים הרבה השם פושעים על המתחברים ומתדמים ליוונים והשם חסידים על המתחזקים בתורתם ומתנדבים למלחמה. והנה ידענו שכתות צדוק ובייתוס התחילו לצמוח בימי אנטיגנוס, ואלו הי׳ זה בתחלת מלוך היוונים היו מתראים כבר לפי טבע הענין לכתות גדולות ומפורסמות בימי השמד בשנת קמ"ה עד ק"ע למלכותם, והיינו שומעים מהם אז כמו שאנו מוצאים להם ראשית ורושם ניכר בימי שמעון (החשמונאי) והרחבה יתירה בימי יוחנן הורקנוס בנו. אלא ודאי ששמעון המוזכר במשנה הוא שמעון שכיהן קרוב לפני מאה ואילך(ו) ואנטיגנוס תלמידו חי עוד יותר קרוב להשמד והמלחמה״ אלה דבריו.
וכמה גדול כחם של החוקרים האלה שהנם יכולים להפוך סתירה גמורה ומוחלטת, לראיה ברורה ונוצחת, ולסדרה לפני הקורא בסדר א׳ ב׳ של ראיות ברורות. הן דבריו בנוים על מה שיאמר "והנה ידענו שכתות צדוק ובייתוס החלו לצמוח בימי אנטיגנוס".
אבל המקור היחידי שיש על זה הוא רק באבות דר׳ נתן פרק ה׳ והלשון שם הוא:
"אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידיהם, עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה וכו׳ אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחית המתים לא היו אומרים כך עמדו ופרשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים ובייתוסים וכו'."
והנה הדברים לפנינו במקור הדברים כי לא בימי אנטיגנוס עצמו פרצו ויעברו, כי אם זמן רב אחר זה.
והוא גם מטבע העולם ומנהגו, ואי אפשר להיות אחרת כי היולד גוי פעם אחת, והאם תקום חבורה גדולה כזו בין לילה ואם טעו איזה תלמידים כמה רחוק הדבר עוד עד כתה גדולה וכבירה, ואם בימי אנטיוכס עפיפהאנעס הננו רואים אותם כי מלאו את כל ערי יהודה וירושלים והביאו את כל הארץ תחת ידם (ככל אשר יבואר כל זה בדברינו על הצדוקים) הדבר מבואר מעצמו כי כבר צמח שרשם מזה ימים רבים, וכי כבר עבר זמן רב אחרי אנטיגנוס.
והוא לשון הברייתא באבות דר׳ נתן "מה ראן אבותינו לומר וכו׳ אלא אילו היו אבותינו יודעין שיש עולם וכו' עמדו ופרשו מן התורה״. שהפרצה באה אחרי ימים רבים, ותהי לבולטת רק אחרי סיבה מבחוץ, כאשר שתו ידם לזה רבים, בעמוד יוסף החוכר בראש, ועמו המון מוכסים בעלי אגרוף.
וימי אנטיגנוס נופלים בימי תלמי פהילאדעלפהוס וימי יוסף החוכר נופלים בסוף ימי בנו אייערגעטעס הראשון וככל אשר יבואר לנו כל זה על הסדר בדברי הימים ההם בכרך שלפני זה, ויבואר גם לפנינו. והרי אלו הי׳ דרוש לנו ראי׳ על קדימת זמנו של אנטיגנוס הי' זה יכול לבוא בין הראיות הגדולות על זה, והמוכיחות על עצמן בסדרי דברי הימים.
והנה בא החכם קראכמאל־הזקן ומהפך את פני הדברים כל כך עד שישים זה לראי׳ שאנטיגנוס הי׳ מאוחר הרבה, וחי כבר בימי אנטיוכס עפיפהאנעס.
ואמנם כי יפלא לראות איך כתבו כל דבריהם בלי חקירה של כלום עד שלא שמו לב גם לענינם של הדברים עצמם. הן הוא מעמיד דבריו על היסוד הזה לאמר "והנה ידענו שכתות צדוק ובייתוס התחילו לצמוח בימי אנטיגנוס".
והידיעה הזאת היא ממה שנאמר בברייתא דאבות דר׳ נתן שם שמדברי אנטיגנוס איש סוכו טעו תלמידיו ויצאו לתרבות רעה.
והחכם ווייס אחריו בדו"ד ח״א עמוד 100יאמר גם הוא: "אמנם כמקרה החכמים מאז בכל הזמנים ובכל הדורות אשר נעוי לב יעקשו דבריהם אף כן קרה לאנטיגנוס. שנים מן התלמידים עקשו ושחתו דבריו הנעימים לאמר כי כיון בדבריו להורות שאין דין וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה.״ ובכל זה יעמידו את ימי אנטיגנוס בימי אנטיוכס עפיפהאנעס, היינו בימי השמד בהימים אשר המו המתיונים הפושעים והמורדים והם עצמם גזרו שמד על עמם.
והלא אם כן כבר היתה אז גם בלעדם כתה גדולה מאד "אשר נלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה". ומה עשו עוד שני תלמידי אנטיגנוס, והאם תבן הכניסו לעפריים.
והלא הדבר הזה עצמו "שאין דין וחשבון למעלה" ועל כן אך שוא עבוד אלקים ונלכדו ברשת הכפירה ויצאו לתרבות רעה, הי׳ אז כבר בפי כתה שלמה ערוכה בכל, אשר הביאו כבר גם כל רסן הממשלה ביהודה לידם. ולפנינו בדברינו על הצדוקים יבואר בדברים שאינם משאירים ספק כלל כי חבורה זו עצמה שעליהם אמרו שיצאו מדברי אנטיגנוס, הם הנם חבר הפושעים אשר התחברו אל היוונים.
רק שבתחלה בשעה שמלכו היוונים בארץ פרצו כל גדר וגבול, ויהיו לפושעים ומורדים ביד רמה, והולכים בכל דרכי היוונים.
ואחר זה כאשר נצחו החשמונאים הגבורים ויגרשו את היונים מן הארץ, ויעמידו את הדת על תילה, שבו גם אלה בהכרח, מהיות עוד פושעים ומורדים בעמם והולכים בדרכי היונים, ויהיו רק למקילים בדברי סופרים וכל זה יבואר לפנינו לכל פרטיו בדברינו על הצדוקים והבייתוסים. ועל כן באמת כן הדבר שזמן אנטיגנוס קדם זמן הרבה לפני ימי השמד, ולפני ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס, וגם הרבה לפני ימי אנטיוכוס הגדול אבי אנטיוכוס עפיפהאנעס.
ורק אחרי מות אנטיגנוס צץ הזדון פרח הרשע על ידי הנהגת יוסף החוכר וחבר המוכסין, ולאט לאט נתחזקו בארץ ויהיו לחבורה גדולה וחזקה מאד, ואז תמכו להם יסודי הנהגתם גם בדברי אנטיגנוס. "ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה וכו' אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר וכו׳ עמדו ופרשו מן התורה."
והוא כידוע כן הדרך בכל תרבות מתפרצים שהם מוצאים גם אילן להתלות בו.
ומבואר הדבר כי כל זה באמת ראי׳ גדולה וחלוטה על קדימת זמנו של אנטיגנוס שהי׳ בהכרח לפני ימי יוסף החוכר, וכידוע הותחלו פעולותיו של יוסף וכל אגפיו בימי חניו אבי שמעון השני.
ומזה עצמו מבואר, כי אנטיגנוס קדם הרבה לשמעון השני הזה, וזמנו באמת אחרי שמעון הצדיק, שמלא את מקומו בסנהדרין, בתור מופלא שבסנהדרין, והוא שמעון הצדיק אשר תחלת ימיו היו בימי אלכסנדר מוקדן.
ופראנקעל אשר לו נדרש כל הפלפול הגדול הזה כדי לאמר שלא קבלו כלל זה מזה ולא ראו איש את אחיו, עשה להיפך, ובא וקבע (בעמוד 30בהערה) זמן שמעון הצדיק לאמר שנפטר שנת ה׳ לשטרות למען אשר יהי' אפשר לבלבל הדברים ולאמר שם עמוד 31: "והנה אנטיגנוס קיבל הנשיאות מן שמעון הצדיק אבל לא בתכיפה נעוצה אל נשיאות שמעון עד כי יחדיו יחוברו ולא יבוא רוח ביניהם הלוא אחרי מות אלכסנדר מוט התמוטטה הארץ על ידי מלחמות שרי צבאו וכו' והראשון הנודע לנו נשיא ולא כהן גדול הוא אנטיגנוס איש סוכו ונראה שהי׳ בימי חניו כהן גדול איש כילי ונבזה וכו׳״ אלה דבריו.
וכפי הנראה חשבו החוקרים האלה כי חקירת דברי ימינו הוא רק למצוא הדרך איך להכחישם. ועל כן הנה מצא לו קראכמאל הדרך בזה על ידי אשר יאמר לו כי שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו היו כל כך קרובים עד כי לא היו זה אחר זה, כי אם דור אחד לגמרי.
ופראנקעל מצא לו הדרך על ידי אשר יאמר כי אנטיגנוס הי׳ כל כך רחוק משמעון הצדיק עד שגם לא ידע אותו כלל.
אבל כל הכרכורים האלה למה, ודברי ימינו ברורים, וכל דברי המשנה על מקומם. ושמעון הצדיק תחלת ימיו נופלים בימי אלכסנדר, אבל עיקר ימיו נופלים בימי שר צבא אלכסנדר תלמי לאגו אשר הי׳ למלך מצרים(ז) ומשל גם על יהודה, ובאמת נאמר על שמעון הצדיק שהי׳ משיירי כנסת הגדולה״, ויבואר כל זה לפנינו.
ואנטיגנוס איש סוכו תלמידו המובהק הי׳ אחריו וימיו נופלים בימי תלמי פהילאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו, ונמשכו גם לראשית ימי תלמי אויערגעטעס. וראשית ימי יוסף החוכר וכל אגפיו הותחלו בסוף ימי תלמי אייערגעטעס, ואז היו גם ימי חניו הכהן הגדול בנו של שמעון הצדיק אשר נשאר אחריו ילד קטן, ויכהן רק בימי תלמי השלישי, תלמי אייערגעטעס, ואז בימיו של חניו גם הותחלו ימי יוסי בן יועזר, ויבואר לנו כל זה במקומו ובכל הדברים לפנינו.
וזה הוא סידרן של הדורות זה אחר זה המפורשות במשנה ,וזה הוא סידרן של דברי הימים המבארים גם את עצמן ככל אשר נראה עוד. אמנם כי החכם קראכמאל-הזקן יש לו עוד ראיה שלישית ונביא גם אותה בכל לשונה כמו שהיא, הוא יאמר שם:
"אנטיגנוס איש שוכו הוא תלמידו (של שמעון הצדיק) שהזכירה לו המשנה, ונניח שהי׳ בעת קבלתו בן עשרים שנה וזה הפחות שאפשר, והנה אנטיגנוס שם יווני גמור, ואיך יקובל אל הדעת, שבימי שמעון הראשון שלא עברו עדיין עשרים שנה לראשית בוא היוונים לארץ יהיו שמות יוונים מתפשטים ומורגלים בינינו" אלה דבריו.
ואין זה כי אם דברי טעות, ראשונה הנה הדבר ידוע כי גם עוד לפני ימי אלכסנדר כבר ישבו יונים בערי החוף וכבר העיר על זה גם שירער בח"ב במקומות שונים בדברו על ערי היונים בארץ ישראל, וכל זה יבואר לנו בכרך שלפני זה (ואנטיגנוס הלא באמת לא הי׳ איש ירושלים).
וגם עוד הרבה קודם הנה מקרא מפורש, בספר יואל ד׳ ו׳ "ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם״.
אבל כי גם כל טענתו אין לה מקום כלל והיא עוד הפעם טענה רק מתוך הדברים אשר בדו מלבם.
הוא עצמו בא ומקצר ימיו של שמעון הצדיק כדי שיהי׳ אפשר לו לטעון על אנטיגנוס.
"ואיך יקובל אל הדעת שבימי שמעון הראשון שלא עברו עדיין עשרים שנה לראשית בוא היוונים לארץ." אבל מי הגיד לו כי בימי שמעון הצדיק עדין לא עברו עשרים שנה לראשית בוא היונים לארץ.
וממש כן עשה גם פראנקעל אחריו ויקבע לו ימי שמעון הצדיק שנפטר שנת ה׳ לשטרות, כדי לקצות בדברי ימינו ולאמר "מלת קבל קבלו הנאמרות אבות פ״א אין כוונתן שקיבלו הבאים מן הקודמין להן וכו׳ וגם אין הכוונה בייחוד על לימוד התורה".
אבל האם לא ידעו גם קראכמאל גם פראנקעל כי גם תלמי לאגו עצמו הי׳ כבר בימי אלכסנדר אחד מראשי שרי הצבאות, ובמות אלכסנדר הי׳ הוא הנציב במצרים כולה, ובכל זה מלך עוד אחר זה במצרים ארבעים שנה.
ואם נאמר לחז"ל כי שמעון הצדיק הי׳ גדול כבר בימי אלכסנדר, ומפני רום תפארת גדולתו (עי׳ לפנינו בפ׳ י"ב) יצא הוא לקראת אלכסנדר, איזה סתירה יש בזה לקצר ימיו.
וכן הדבר כי ימיו נמשכו בכל ימי ממשלת תלמי לאגו, ותחלת ימי בנו תלמי פהילאדעלפהוס. והננו רואים מפורש בדברי יאזעפוס כי חניו בנו נפטר רק אחרי ימי אנטיוכס הגדול (עי׳ פרק ט') ואף כי נשאר אחרי אביו ילד קטן, והגיע לזקנה גדולה מאד, בכל זה אי אפשר הדבר כי אם ששמעון הצדיק עצמו נפטר או בראשית ימי תלמי פהילאדעלפהוס או לכל הפחות בסוף ימי תלמי לאגו.
וזה הי׳ כבר או יותר מחמשים שנה או גם ששים שנה מאז באו היונים לארץ.
והראיה הזאת עצמה משם אנטיגנוס כפל אותה קראכמאל לגודל ערכה וכחה הגדול גם שם בהערה עמוד 110והוסיף בה עוד דברים ויאמר:
"גם במאמר מוסרי הרגיל בפיו כבר בא הכינוי שמים על השם יתעלה מה שלא נמצא בכל המקרא ולקוח בלי ספק (!) מן דרך הלשון היווני ואיך אפשר שיתפשט בישראל ובארצם לשון היוונים ושמותיהן בשעור גדול כזה בזמן קצר כל כך.״
ולא נוכל לדעת מה טיבן של דרכים כאלה בדברי הימים. כי יקדים זמנו לראשית הימים, כדי שיהי׳ לו על ידי זה להוכיח שזמנו הוא באחרית הימים.
אבל כן הדבר שזמנו הוא בימי תלמי השני וסוף זמנו של אנטיגנוס הוא כבר בשמונים ותשעים שנה לימי היונים בארץ, ועד כמה מסוגלים בני ישראל לארש להם את כל דרכי שפת העם המושל גם בזמן היותר קצר נוכל לדעת ולהבץ מהמעשים בימינו ולעינינו. וכידוע הנה בימי תלמי השני הזה גם נעתקה התורה יונית, ולפי סיפורו של אריסטיאו הי׳ הדבר נם על ידי זקני ירושלים.
וראי' אחרונה של קראכמאל אשר גם אותה כפל בעמוד 110זו היא:
"יוסי בן יועזר שקבל התורה מאנטיגנוס, וגם מרבו שמעון (כפי הגרסא הנכונה יוסי בן יועזר וכו׳ קבלו מהם) נהרג בזמן השמד על ידי בכחידס היווני בהסתת יקים איש צרורות וזה מבואר במדרשות, והי׳ זה בשנת קנ״א ליונים כמפורש בדה״י לחשמונאים "מזה מוכח ברור" כי זה שמעון שזכרה משנתינו לאחד מאחרוני כנסת הגדולה הוא שמעון השני בן חוניו השני אותו הכהן שמיצה ימיו עד סמוך לימי השמד והמלחמה" אלה דבריו.
והעיד מה שאינו לאמר "שהגרסא הנכונה היא קבלו מהם״, והדבר להיפך כמו שכתב שם התוס׳ יום טוב.
"ויש ספרים הגירסא ממנו וכתב המדרש שמואל בשם הרשב״ץ שהיא הגירסא המדוקדקת אם הוחזקה."
ומפני שאחר זה שבאו שם הזוגות זה אחר זה נאמר "קבלו מהם״, כי על כן בא הט״ס הזה במקצת ספרים גם אצל יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן "קבלו מהם״ אבל הגירסא הנכונה היא "קבלו ממנו״ כדברי הרשב״ץ.
ואך תמהון הוא לראות לשונו של קראכמאל "הוא שמעון השני בן חוניו השני אותו הכהן שמיצה ימיו עד סמוך לימי השמד והמלחמה״.
והנה כי כן ידע גם קראכמאל עצמו ששמעון השני מיצה ימיו עד סמוך לימי השמד והמלחמה, ואיך זה סידר לו דורות שלמים אחר זה בימי המלחמה והשמד. ולפי דבריו בעצמו גם לא נמשך זה כל ימי השמד והמלחמה שהרי בתוך ימי השמד כבר נהרג גם יוסי בן יועזר כמו שיאמר הוא עצמו "יוסי בן יועזר נהרג בזמן השמד וכו' והי' זה בשנת קנ״א ליונים" דהיינו בחומרת ימי השמד והמלחמה, שנמשכו עד שנת קע״ב לשטרות.
והנה תחת מה שירבה בראיות נוצחות מחשבון הדורות בא הוא וקפל שני דורות של אנטיגנוס איש סוכו ויוסי בן יועזר במשך חמש עשרה או עשרים שנה. ואמנם כי עוד הרבה יותר מזה כי גם לא הרגיש כי כל דבריו נופלים מעצמם על ידי כל זה, וכל כך התרחק מכל חקירה עד שלא ראה כי סתירתם מתוכם.
והנה הוא עצמו יאמר על שמעון השני "אותו הכהן שמיצה ימיו עד סמוך לימי השמד והמלחמה". ואחריו הי' עוד אנטיגנוס איש סוכו, ואחריהם יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, ובכל האופנים נופלים לפי דבריו בעצמו ימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בעצם ימי השמד והמלחמה. וכן יאמר לנו החכם ווייס ההולך בעקבותיו וישמיע לנו בעמוד 100לאמר:
"ודבר זה יפרוש אור על זמנו של אנטיגנוס וכו' אמנם אחרי מות שמעון השני שעלה אנטיוכס עפיפהאנעס למלוכה ולא ארכו הימים מתחלת מלכותו והעמיד זה הצורר כהנים גדולים זה אחר זה אשר כלם היו ממרים את ד' ועוזבים את התורה ומשתדלים לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודית בעת ההיא נראה סבה גדולה אשר הגיעתם להעמיד את אנטיגנוס בראש הסנהדרין.״
והנה כי כן זה לנו הסדר השלם לפי דברי קראכמאל שמעון השני מיצה ימיו עם ימי השמד והמלחמה, אנטיגנוס איש סוכו הי' כבר בימי אנטיוכס עפיפהאנעס אשר כבר קמו אז הכהנים הגדולים יאזאן ומענעליאוס לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודת, ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הנם כבר בעצם ימי השמד.
דהיינו שזמנם נופל בהכרח בשעה שניתן על המזבח שיקוץ משומם, וכל מי שעשה וקיים מצוה קלה נהרג, ירושלים היתה שממה, וכל עם ד' ברחו אל המדבר ויתחבאו במערות ומנהרות, וגם שם הכינו להם מטבח.
ובכל זה ישים קראכמאל־הזקן על ראש העת ההיא של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן את כל מפתוחות בית ישראל ובלשון מדברת גדולות יאמר לנו בשער י״ג עמוד 186:
"מעתה אנו חוזרין לאחוז בהסיפור ר"ל מה שהי' וקרה עם ההלכות מזמן יסודן עד זמן תיקון וסתימת המשנה שלנו וכו' סוף ימי רבינו הקדוש וסמוך לאחריו, ידענו כי מיד בדור שני להתחלת יסוד ההלכות כבר היו לקביעות משנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים האחד גדול במעלה ועל הרוב נם במנין מן השני הגם שנשתוו להם תמיד על קביעות ההלכה, ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים הראשונים יוסף (או יוסי) בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכו'." והנה לנו סדרי המעשים בדברי הימים ,כי בשעה זו עצמה אשר חולל המקדש המעוז, וירושלים לשמה, ובני יהודה נהרגים ונטבחים בכל ערי יהודה, בשעה זו עצמה בנו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בתוככי ירושלים כמו רמים שני בתי הוועד, שני בתי מדרש גדולים, ויהיו רק אז ראשי הסנהדרין בירושלים וישבו שם עם כל חכמי הדור ותלמידים רבים וגדולים לפניהם וייסדו שם את יסודי ההלכות ויהיו שלוים ושקטים בקביעות משנתם ביסודי ההלכות.
והכל בשעה זו עצמה אשר ירושלים היתה כולה בידי המורדים והפושעים, ושעריה היו שוממים מכל יראי ד׳ ורק שעירים רקדו שם אשר גם העמידו אז על המזבח שיקוץ משומם ויעבדו שם לכל עצבי הגוים.
ודברים כאלה נאמרו בקולי קולות לא לבד לשם דברי הימים, כי אם לשם ראשי יסודי כל דברי ימינו כולם.
ועל דברי תהו כאלה יאמר לנו קראכמאל "ובעל כרחינו נאמר וכו׳ אולם גם שיהי׳ בזה איך שיהי׳ אין עלינו כי אם החיוב לברר בראיה וכו' וכבר יש בידינו ראיות נוצחות וכו'".
ועל דברים כאלה יאמר החכם ווייס (עמוד 100) "ואמנם אם הודע לנו במשנה כי הוא (אנטיגנוס) קבל משמעון הצדיק שהי׳ משיירי כנסת הגדולה ומסר ליוסי בן יועזר, הנה נחזיק מהודעה זו שני דברים, אחד שקבל משמעון הצדיק אבל לא מן הראשון, כי אם מן השני, והשני שמסר ליוסי בן יועזר אשר זמנו נופל יחד עם זמנו של אנטיגנוס בתכיפה זה אחר זה, אבל לא נחזיק כי קבל משמעון שהי׳ משיירי כנסת הגדולה, ונאמר ששווי השמות גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון״.
אבל הלא גם אם לא הי׳ הדבר מפורש במשנה היינו יכולים לדעת שהדבר הוא כדברי המשנה מתוך חקירת דברי הימים.
עכשיו שהדבר גם מפורש במשנה הנה נתרחקו כל כך מכל חקירה עד שלא ראו שהנם מוכחשים מעצמם, ובונים יסודי דברי הימים על דברים שלפי דבריהם הם אי אפשר הדבר.
ונפלא הדבר כי קראכמאל הזקן עצמו יודע גם הוא היטב את טיב העת ההיא וענינה, וכאשר הי׳ חפץ לבדות מלבו על אחר העת ההיא חתימה חדשה לכל כתבי הקדש, יבאר זה (בעמוד 59) ויאמר:
"הנה בעדות הכתוב בדה"י שהעתקנו (ספרי החשמונאים) נפוצו כל הספרים ונשרפו ונשחתו ונם נזדייפו בידי האויבים והפושעים כל ימי השמד והמלחמה הארוכה וכו׳ פעולת זה החתום האחרון לספרי הקודש לא יתכן שהתחילו בה קודם שנת ק"ע שנת כלות המלחמה, ולהיות שלפי כובד הענין וכו׳ הנה לא נשלמה לגמרי עד סביב לשנת מאתים ליוונים.״
והנה הוא יודע לצייר לנו את העת ההיא באופן מבהיל כזה עד שגם מכתבי הקדש לא נשארו אז מהם בכל ערי יהודה וירושלים גם איזה ספרים שלמים, להקים על פיהם את כל דבר כתבי הקדש, ויהיו מוכרחים לשבת שלשים שנה רצופים לקבץ נפזרים ניירות אוד מוצלים מאש, ולכונן על פיהם מחדש קיבוץ כתבי הקדש וחתימתן. זה הוא הציור המבהיל אשר ידע לו קראכמאל־הזקן לצייר לנו מהעת ההיא.
ובכל זה הנה פתאום לא ידע כל מאומה מכל מה שהי׳ בעת השמד והמלחמה אז וישמיענו גדולות ונצורות על העת ההיא ויאמר:
"ידענו כי מיד בדור השני להתחלת יסודי ההלכות כבר היו לקביעות משנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים וכו' ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים הראשונים יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים."
אף כי לפי דבריו בעצמו הוקמו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן רק בעצם ימי השמד, ואף שלפי דבריו בעצמו בתוך ימי השמד כבר גם נהרג יוסי בן יועזר.
ועל דברי הבאי כאלה הרשה לו קראכמאל־הזקן ליסוד את כל יסודי דברי ימינו מראשם לסופם, ומתוך דברי חקירה כאלה הרשה לו לקרוא אלינו את הקריאה הגדולה והנפלאה.
"ודע והבן וזכור כל אלה לפי שהם פתח ומבוא להסרת ספיקות הרבה ולהיישיר על דרך אמת ואמונה בפנות גדולות מדברים שבכתב ודברים שבעל פה."
ואמנם כן כי גם שמעון השני הזה שעליו תלו שלטוניהם ויתנו אותו לשמעון הצדיק עצמו, ולדור ראשון למיסדי הלכות.
הנה אלו חקרו על הדברים לדעת אותם, אז היו רואים מתוך ענינו הוא לעצמו כי אי אפשר לא שיהי׳ הוא שמעון הצדיק ולא שיהי׳ דור ראשון למיסדי הלכות אשר בדו להם.
הערות
הערה (ו): החכם קראכמאל לא חקר כל כך עד שלא ידע בעצמו זמנו של שמעון השני, ובכל מקום אשר יזכירו יחליף את הזמנים, והחכם ווייס אחריו ערבב הדברים עוד יותר, ולפנינו יבואר כל זה.
הערה (ז): ומפורש בדברי יאזעפוס כי בימי תלמי פהלאדעלפהוס בנו של תלמי לאגו הי׳ כהן גדול אלעזר אחי שמעון הצדיק, ונראה כי הוא הי׳ אחי שמעון הצדיק מאביו אבל לא מאמו והאריך ימים אחריו.