דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ט
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
כרך א, חלק שני, פרק ט - שמעון השני זמנו וענינו | |
→חלק שני, פרק ח | חלק שני, פרק י← |
שמעון השני זמנו וענינו.
דברי ימינו נשארו בכל מקום סתומים מפני שלא נחקרו לא מתוכם ומענינם,
ולא מסדרי המעשים.
וגם שמעון השני הזה אשר הרבו עליו פלפולים זרים כל אחד על פי דרכו הנה נשתומם לראות כי לא ידעו לא זמנו ולא ענינו.
הן שמעון הצדיק לפי דברי בן סירא, ולפי כל מה שבא עליו בגמרא ומדרשים מהדברים אשר היו מפורסמים בהאומה עליו, הנה פעל ועשה לטובת עמו המון מעשים רבים, וגם השם הגדול אשר ניתן לו, מה שלא ניתן לאיש זולתו בישראל, כל זה יעיד לנו כי לא קנה לו עולמו בשעה אחת, וכי ימים רבים עמד לנס בתוך עמו, וישמש בכהונתו ויהי ראש עמו ולאומו משך זמן גדול אשר בהם קנה לו את כל לבבם, ובאמת מפורש עליו בדברי חז״ל כי הי׳ כהן גדול ארבעים שנה. אבל שמעון השני הזה לא היו כל ימי כהונתו כי אם כשתים או שלש שנה. ומעשיו, לא לבד שלא עשה טובה לישראל כי אם שגם מפורש שנתן ידו אל המתיונים הפריצים "פריצי עמך" בדברי דניאל אשר בזמן קרוב אחר זה הביאו השמד הנורא על יהודה וישראל, והוא הי׳ אשר חיזק את ידם, ואשר זה הוא גם זמנו סמוך לימי השמד.
והנה קראכמאל־הזקן לכל הפחות הרגיש גם הוא כי מיצה את ימיו עד ימי השמד אף כי גם הוא לא הרגיש כי כל ימי כהונתו לא היו כי אם כשתים שלש שנה. אמנם החכם גרעץ ועמו כל ההולכים אחריו החליטו וכתבו ימיו בראשית ימי אנטיוכס הגדול, ובח״ב מספרו מעמוד 261ולהלן יספר באריכות גדולה את אשר הי' ביהודה, כבר על ידי שתי המפלגות של בני יוסף בן טוביה (יוסף החוכר) ויאמר שם: "הפלגות ביהודה רבו מאד אחרי מות יוסף בן טוביה בשנת 208 וכו׳ אבל הכהן הגדול שמעון השני בן חניו הכריע לטובת בני טוביה הגדולים."
והנה הי׳ לו שנת 208כבר אחרי מות יוסף בן טוביה, וכבר גם ימי כהונתו של שמעון השני דהיינו כמעט בראשית ימי אנטיוכס הגדול.
אחריו יאמר החכם ווייס ח״א עמוד 99: "גם המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכוס הגדול ובין תלמי השלישי והרביעי מלכי מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש הכהן הגדול שמעון בן חניו וכו׳ גם לשמעון השני נתנו בני דורו תאר תהלה וקראוהו שמעון הצדיק."
והנה באו ונתנו את ימי שמעון השני בימי אנטיוכס הגדול, וכי בשנת 208 כבר הי׳ לכהן גדול נגד דברים מפורשים שגם במות אנטיוכס הגדול, דהיינו יותר מעשרים שנה אחר זה בשנת 187לפס"ה, עדין הי׳ חי חניו אבי שמעון השני הזה אשר מת בימי בנו של אנטיוכס הגדול, סילייקוס הרביעי.
ודברי יאזעפוס באלטטי׳ XII, 4, 10מפורשים לאמר:
"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס פהילאפאטאר (סילייקוס הרביעי) בנו של אנטיוכס הגדול. בימיו מת יוסף בן טוביה אבי הורקנוס וכו׳ וגם אחי אמו חניו (הכהן הגדול) מת זמן קצר אחריו, ויכהן תחתיו במשרת כהן גדול שמעון בנו, ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו.״
מבואר ומפורש כי אך אחרי מות אנטיוכס הגדול בימי בנו סילייקוס, אך אז מת יוסף בן טוביה חוכר המסים, ואחריו מת חניו אבי שמעון השני, ורק אז הי׳ שמעון השני לראש ולכהן גדול.
והטעות הגדול אשר טעה בזה החכם גרעץ בא לו מתוך פלפולו על דבר יוסף בן טוביה לפני זה בעמוד 244בהערה אשר יאמר שם:
״ימי יוסף אשר יאזעפוס יזכיר שני פעמים שנמשכו שנים ועשרים שנה כבר קבע זה שטארק בספרו Gazaעמוד 416בדברים ברורים והוכיח נגד Droysen אשר לא ירצה בכל זה, המעשים בימי חניו (אבי שמעון השני) אשר אז הגיע יוסף לגדולתו היו עוד בימי איערגעטעס, אם כן עוד בשנת 230והבן אשר נולד למלך מצרים לא יכול להיות כי אם פטאלאמעוס עפיפהאנעס, ואם כן היו ימי יוסף בימי תלמי הרביעי פהילאפאטאר, וכאשר מת פהילאפאטאר אחרי אשר משל שבעה עשר שנה דהיינו בשנת 206הי׳ בנו עפיפהאנעס בן חמש שנים, אם כן נולד 210, אז הי׳ יוסף כבר זקן ושלח למצרים לחג הבן הזה את בנו הורקנוס, וכאשר יוצא מדברי יאזעפוס במקום הזה מת יוסף קרוב לזמן הולדת הבן הזה אחרי שוב הורקנוס בנו ממצרים היינו אחרי 210, ואם נחליט כי מת 208אם כן הותחלו ראשית ימיו בשנת 230" אלה דבריו.
וכל יסוד הפלפול הגדול הזה אינו כי אם טעות על טעות. וטעה בדברי יאזעפום והזמן של עשרים ושתים שנה שם אינו זמן חיי יוסף בן טוביה, כי אם משך הזמן אשר היו בידו חכירת כל מסי המדינות.
וטעה גם בדברי שטארק בספרו Gazaאשר ישען עליהם.
כי בכל דברי שטארק אין שם שום הוכחה על זמן מות יוסף, וכל דבריו של שטארק שם אינם כי אם על תחלת זמנו של יוסף, אשר יחלוק שם על Droysenהרוצה לעשות את יאזעפוס לטועה ויחפוץ עוד לאחר גם את זמן כל המעשים מתחילתן ולקבוע זמנם בין הזמן אשר נשא פטאלאמעוס עפיפהאנעס את קלעאפאטרא בת אנטיוכס הגדול ( 198—191קס"ה) לבין הזמן אשר מלך אנטיוכס עפיפהאנעס ( 175קס״ה).
על זה יאמר שם שטארק שדברי יאזעפוס הנם נכונים שתחלת זמנו של יוסף בן טוביה היו בימי אייערגעטעס, ויבאר זה שם עמוד .412 — 417
ובזה בודאי צדקו דברי שטארק לא לבד כפי מה שביאר זה הוא שם ,כי אם עוד יותר מתוך מה שיבואר לנו עוד, ויתבאר יותר במקומו.
אבל סוף ימי יוסף בן טוביה, בזה אין ספק ואין חקירה כלל, ושטארק עצמו בעמוד 415יאמר גם הוא בדברים ברורים כי יוסף מת בימי ממשלת סילייקוס, והדבר מפורש בדברי יאזעפוס XII, 4, 10:
"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס, אשר יקרא נוסף על שמו גם בשם פהילאפאטאר, אשר הי׳ בנו של אנטיוכס הגדול, בימיו מת אבי הורקנוס יוסף אשר על ידי כשרונותיו הרים את היהודים למצב טוב, ומשך זמן של עשרים ושתים שנה הי׳ בידו חכירת כל המסים מסיריען, צור, ושומרון."
ואיזה ספק יוכל להיות בזה.
ומפורש במקום הזה עצמו:
״גם אחי אמו חניו הכהן הנדול מת זמן קצר אחריו ויכהן תחתיו במשרת כהן גדול שמעון בנו."
והאם יכול להיות בזה ספק בזמן מות יוסף, ובזמן כהונת שמעון השני, והזמן אשר חיזק שמעון את ידי בני יוסף הגדולים אחרי מות אביהם נגד הורקנוס אחיהם, שכל זה הי׳ בימי סילייקוס הרביעי סילייקוס פהילאפאטאר.
ודבר העשרים ושתים שנה הדברים פשוטים וברורים שאינם כי אם בנוגע להימים אשר היו חכירת מסי המדינות בידי יוסף, לפי שכל זה לא הי׳ בידו עד יום מותו כי אם נתבטל זמן רב לפני זה. ואך לחנם נבוכו בזה כי הדברים פשוטים וענינם זה הוא.
כי אף שיוסף בן טוביה הי׳ חי עוד עד זמן סילייקוס אבל חכירת המכס הי׳ בידו רק בסוף ימי תלמי אייערגעטעס, וימי בנו תלמי פהילאפאטאר, ותחלת ימי בנו תלמי עפיפהאנעס מלכי מצרים אשר משלו גם בחילת־סוריא.
כי אחרי מות תלמי פהילאפאטאר נשאר בנו תלמי עפיפהאנעס ילד קטן בן חמש שנים, ואז עשו ביניהם חוזה אנטיוכס הגדול מלך אזיען ופהיליפס מלך מוקדן לחלק את ממשלת מצרים ביניהם.
ואף כי הרומיים עצרו את מרוצתם הנה בכל זה זמן קצר אחר זה אבדה מצרים את ממשלתה בחילת סוריא. ואז נתבטל ממילא דבר היות יוסף בן טוביה חוכר המסים על פי ממשלת מצרים.
ושטארק בספרו שם עמוד 397יאמר:
"עם מות תלמי פהילאפאטאר נפלה ממשלת מצרים מהיות עוד ממשלה כוללת, ואף כי לא הצליח חפץ שני מלכי הברית (אנטיוכס הגדול ופהיליפ) לחלק ביניהם לגמרי את ממשלת מצרים, ולבטל את הממשלה הזאת כי הרומיים עמדו לימין מצרים ותחסה מאז תחת כנפי רומא, אבל ממשלתה בחילת־סוריא אשר הי׳ לה מימים רבים אבד לה, ומאז שב וילך אל ממשלת סוריא."
וכבר בשנת 202 203בא אנטיוכס הגדול בשערי ירושלים ויקח בידו את כל ערי יהודה, ואם כי בשנת 201שב ובא שר צבא מצרים סקאפוס לירושלים, הנה זמן קצר אחר זה ניגף לפני אנטיוכס הגדול. ועל מה שהי׳ עם מסי המדינות האלה מיד אחרי כריתת ברית השלום בא מפורש בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XII, 4, 1ויאמר שם:
"אז כרתו אנטיוכס (הגדול) ופטאלאמעוס (עפיפהאנעס) ברית שלום, ואנטיוכס נתן את קלעאפאטרא בתו לפטאלאמעוס לאשה, ושילוחים נתן לה את חילת־סוריא, שומרון, יהודה, וצור, בתור נדה ושילוחי נשואין, ואחרי אשר מאז ואילך נתחלקו כל מסי המדינות האלה בין שני המלכים, קנו נכבדי כל עיר ועיר את המסים, והם עצמם גבו זה בכל עיר, ויביאו להמלכים לכל אחד חלקו."
ומבואר כי מאז לא היו עוד כל מסי המדינות האלה תחת יד חוכר אחד ראשי, כי אם תחת יד נכבדי עיר ועיר לעצמה, והם עצמם הביאו זה אל שני המלכים האלה.
ולפני זה בימי המלחמה דבר שאין צריך לאמר הוא שבטל אז כח יוסף החוכר אשר הי׳ לו רק ממלך מצרים, בהיות רוב כל עת המלחמה ערי הארצות האלה בידי מלך סוריא.
ועל כן אף שיוסף בן טוביה חי עוד גם אחר זה, ומת רק בימי סילייקוס בן אנטיוכס הגדול אבל גבית המסים בכל המדינות האלה, חילת־סוריא שומרון יהודה וצור, אשר הי׳ בידו על פי מלכי מצרים, זה נתבטל זמן קצר אחרי מות פטאלאמעוס פהילאפאטאר.
וזה הוא ענין דברי יאזעפוס בשני המקומות כי חכירת המסים היו בידי יוסף עשרים ושתים שנה, ולשונו XII, 4, 10כבר העתקנו שהוא: "בעת ההיא משל באזיען סילייקוס וכו׳ בימיו מת אבי הורקנוס יוסף אשר על ידי כשרונותיו הרים את היהודים למצב טוב, ומשך זמן של עשרים ושתים שנה הי׳ בידו חכירת כל המסים מסיריען, צור ושומרון.״
והמקום השני גם הוא בפרק זה, ואחרי אשר לפני זה באות 5סיפר איך באו כל מסי המדינות ליד יוסף ואיך גבה זה בחזקת היד, יתחיל אות 6ויאמר:
"פרי ההצלחה הזאת הי׳ לו ליוסף עשרים ושתים שנה, מאחת משתי נשיו היו לו שבעה בנים וכו׳.״
ומבואר שאין כאן דבר על דבר מספר ימי חייו, כי אם על מספר השנים אשר הי׳ בידו חכירת כל מסי המדינות. ואך בהשתוממות אפשר לראות איך נשתבשו בדברים פשוטים כאלה, ולא מצאו דרכם ויבואו ויהפכו את כל דברי הימים.
והחכם גרעץ יבנה שם יסוד דבריו לאמר "וכאשר יוצא מדברי יאזעפוס במקום הזה מת יוסף קרוב לזמן הולדת הבן הזה אחרי שוב הורקנוס בנו ממצרים היינו אחרי 210״. והנה בא גם לדרוש סמוכים בדברי יאזעפוס, כי מפני אשר לפני זה סיים יאזעפוס כל דבר יוסף עם בנו הורקנוס כי בשובו ממצרים הרחיקו ממנו, והורקנוס הלך מירושלים, ואחר זה סמוך לזה יתחיל הדברים ממות יוסף, בודאי הי׳ זה סמוך יחד ובזמן אחד.
ובזה הורה לנו החכם גרעץ כי מעולם לא שם לב לדבר יאזעפוס וסגנון דבריו אשר יתנהג כן בכל מקום ומכיון שאין לו מה לספר יותר על יוסף באו דבריו תכופים, והוא יעשה כן בכל מקום. ובכלל כבר הערנו שאין ללמוד כל מאומה גם מסגנון דברי יאזעפוס, אף כי מסמיכות דבריו, בדברי יאזעפוס אין לנו כי אם עצם הדברים הם לבדם, אפס זולתם.
וגרעץ הי׳ יכול לדעת זה גם מפרק הזה עצמו XII, 4 כי בראש הפרק יתחיל:
״ועל זה כרת אנטיוכס (הגדול) עם תלמי (עפיפהאנעס) ברית שלום ויתן לו את קלעאפאטרא בתו לאשה.״ ומיד אחר זה יספר דבר חניו הכהן הגדול ויוסף החוכר ויאמר ״חניו הי׳ איש כילי וכו׳ ולא רצה לתת למלך את העשרים טאלאנטים וכאשר כעס עליו תלמי אייערגעטעס מלך מצרים וכו׳ אז הי׳ דר בירושלים איש אחד יוסף בן טוביה שמו וכו׳ והולך ומספר כל מעשיו מאז ואילך". אבל הלא גרעץ עצמו יאמר שראשית ימי יוסף היו עוד בימי אייערגעטעס כמו שזה מפורש שם בדברי יאזעפוס ובדברי שטארק.
והנה בא בראש הפרק דברים הנוגעים לתלמי החמישי ואחר זה סיפור ארוך אשר הותחל כבר ימים רבים לפני זה בימי תלמי השלישי, אשר תלמי החמישי נולד ימים רבים אחרי מותו.
אבל בכל דברי יאזעפוס דבר אין לנו עם סמיכות דבריו, ולא עם סגנון לשונו וגם לא עם מליצותיו אשר בחר, ולא נוכל לקחת משם לדברי הימים כי אם עצם המעשים עצמם. ובזה דבריו מבוארים בדברים ברורים שאינם משאירים שום ספק, כי יוסף מת בימי סילייקוס הרביעי בנו של אנטיוכס הגדול, ואחריו מת חניו השני אבי שמעון ואז הי׳ שמעון לראש ולכהן גדול(ח). ובידינו ללכת הלאה בדרכינו ולברר גם כמה ארכו ימי שמעון זה ומתי נפטר. כי בספר חשמונאים ב׳ הדבר מבואר כי חניו בנו של שמעון זה כבר הי׳ לכהן גדול עוד בימי סילייקוס.
ובהיות הדברים שם עיקר גדול בכל דברי ימי הדור ההוא ונצטרך לזה גם לכל הדברים לפנינו וגם לדברינו בראשית ימי הצדוקים נעתיק אותם ונראה, שם סי׳ ג׳ נאמר:
"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט, ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי יראת ד׳ אשר הי׳ לחניו ומהשמרו מכל חטא, הי׳ הדבר כי גם המלכים כבדו את בית ד׳, וגם סילייקוס מלך אזיען נתן מתנות וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו ממטה בנימין, אחד מגזברי המקדש, רב עם הכהן הגדול בנונע למשמרת פקודת אנרדמן בשוקי ירושלים וכאשר לא יכול לו לחניו הלך אל אפאללאניוס נציב המלך בחילת־סוריא וצור ויספיר לו כי אוצרות המקדש מלאים כסף וזהב וכו׳ אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו, שב וילשין את חניו עוד הפעם וכו׳ וכאשר פרץ הריב כל כך עד כי גם נהרגו אנשים וכו׳ אז ראה חניו את כל מראה בלהות של הריב הזה וכו׳ כי על כן ראה לו להכרח ליסע אל המלך כי ראה אשר בלא דבר המלך לא יהי׳ קץ להריב הגדול הזה, אבל בהיותו שמה (באנטוכיא) מת סילייקוס ועל מקומו הי׳ למלך אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז הצליח בידי יאזאן (לדחות את חניו מכהונתו) כי ימסור לו אנטיוכס את משמרת הכהונה הגדולה.״
והנה הדבר ידוע כי כל ימי סילייקוס זה סילייקוס הרביעי היו רק אחד עשר או שנים עשר שנים כי מלך בהשנה השלישית להאלימפא המאה ארבעים ושמנה עד השנה הראשונה להמאה וחמשים ואחת, היינו משנת 187קס״ה עד 175. וחניו בנו של שמעון יש לנו עליו המון מעשים רבים ככל אשר יבואר כל זה עוד, ובודאי כי ארכו ימיו משך זמן של איזה שנים ככל אשר יתבאר זה.
ואחרי אשר הדבר מפורש בדברי יאזעפוס כי גם יוסף החוכר מת בימי סילייקוס ואחריו מת חניו אבי שמעון ונתבאר לנו מתוך ספר החשמונאים כי גם כל ימי פעולותיו של חניו בן שמעון זה נופלים כולם בימי סילייקוס, כי במות סילייקוס הסירו אנטיוכס עפיפהאנעס מכהן גדול ויתן את כהונתו ליאזאן.
מבואר הדבר מעצמו כי כל ימי שמעון השני היו רק ימים מעטים מאד ולפנינו בפרק י׳ יצומצם הדבר לגמרי כי כל ימיו לא יכלו להיות כי אם שתים שלש שנים.
ואמנם כי עוד הרבה יותר, כי לא לבד אשר שמעון השני לא הי׳ צדיק מושל ביראת אלקים עד שיהי׳ ראוי להכבוד הגדול והנפלא הזה מה שלא נעשה לשום אדם מישראל להקרא "שמעון הצדיק", ולא לבד שלא הי׳ ראש לחכמי התורה ומלמדה ברבים כמו שעשו אותו לדור ראשון למיסדי הלכות בישראל.
כי אם שאך הוא ואביו אשמים בכל הרעה אשר הגיעה אז לבני ישראל. ואם כי את אביו נוכל לדון לזכות כי לא הי׳ זה מפני כי שב מאחורי תורת ד׳, כי אם שלא הבין את הרעה אשר ימצא את עמו על ידי זה.
אבל שמעון השני הוא חיזק ידי מרעים בשעה שכבר נתקו מהם כל מוסרי התורה בשעה שכבר הסירו מפניהם מסוה וינזרו לבושת בשעה שכבר לטשו חרב נוקמת לקום ולהרוג ולאבד את כל שומרי תורה ומצוה. ובהיות דברי כל המעשים אז יסוד כל מה שהי׳ מאז ואילך עד סוף ימי הבית השני, וביותר נדרש לדעת זה בנונע להצדוקים אשר ידובר לנו בכרך זה, וגם כי להכיר ולדעת את כל דבר שמעון השני, אשר פתאום הי׳ לנו לדור ראשון של מיסדי הלכות או מתקני תקנות וגוזרי גזירות, כי על כן עלינו לחקור זאת, ולברר הדברים ולראות אותם בכל תארם כמו שהם.
הערות
הערה (ח): וראוי להעיר בזה על הדברים בספר המיוחס לחשמונאים ג׳ שכבר הסכימו כל החוקרים כי הנהו ספר מזויף, וגם יסוד המעשה היתה בזמן מאוחר בימי פתיוקא היינו תלמי השביעי, וכן הוא בדברי יאזעפוס בספרו נגד אפיאן II, 5וסיפר זה על תלמי השביעי ועי׳ גם לשירער חלק ג׳ עמוד 365, וכן יאמר גם החכם גרעץ בח״ב עמוד 236בהערה.