דברים רבה יא ז
ז. [ עריכה ]
ולמה זכה משה שהקב"ה נתעסק עמו? אלא בשעה שירד למצרים והגיע גאולתן של ישראל, כל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב, ומשה היה מסבב את העיר ויגע שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף. שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף. למה? שכך נשבע להן בשבועה לפני מותו. שנאמר (בראשית נ, כה): "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר וגו'". משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה סרח בת אשר (שמו"ר ה, יג) וראתה משה שהוא עיף מן היגיעה. אמרה לו: אדוני משה למה אתה עיף? אמר לה ג' ימים וג' לילות סבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף, ואין אני מוצא אותו. אמרה לו: בא עמי ואראך היכן הוא. הוליכה אותו לנחל. אמרה לו: במקום הזה עשו ארון של ת"ק ככרים, והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים, וכן אמרו לפרעה: רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם? העצמות של יוסף - אם לא ימצאו אותן, עד עולם אינם יכולים לצאת. מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר: יוסף יוסף! אתה ידעת היאך נשבעת לישראל "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" תן כבוד לאלהי ישראל, ואל תעכב גאולתן של ישראל. מעשים טובים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך, ועלה מן התהומות! מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד. לקח אותו, ושם אותו על כתפו, והיה סובל אותו, וכל ישראל אחריו. וישראל היו סובלים את הכסף ואת הזהב שנטלו ממצרים, ומשה סובל ארונו של יוסף. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! אתה אומר שדבר קטן עשית? חייך, החסד הזה שעשית גדול הוא. ולא השגחת לכסף ולזהב - אף אני אעשה עמך החסד הזה ואתעסק עמך.