גבורות ה'/פרק מג
פרק מג[עריכה]
אחר שנשלם דברים השייכים ליציאת מצרים עוד יש מאמרים פרטים בזה, דגרסינן במסכת סוטה (דף יא:) דרש רבי עקיבא בשכר נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהיו הולכות לשאוב מים היה הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של מים ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן בשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקין להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ כיון שמתעברות באות לבתיהן וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות תחת התפוח שנ' תחת התפוח עוררתיך והקב"ה משלח מי שמנקר ומשפיר אותן כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת ומזמין להם שני עגולים אחד של דבש ואחד של שמן וכיון שמכירין בהן המצריים באים להורגן ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשים על גבן וכיון שהלכו היו מבצבצים כצמח שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו וגו' וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו:
המאמר הזה נראה זר מאוד, אמנם פירוש זה המאמר ידוע כאשר תבין את דברינו אשר התבארו בהקדמת הספר, שענין הנס הוא דבר בלתי טבעי, וימצא דבר אחד בענין מה טבעי ובלתי טבעי יחד וכמו שנתבאר באריכות שם. ולפיכך אף אם היה נמצא בהם הטבע כמו שהוא בשאר בני אדם, היה נעשה הנס בצד בלתי טבעי והיו נבלעים בקרקע וכבר הארכנו בזה למעלה, וכמו שימצא שהיו המים טבעים לישראל ובלתי טבעים למצרים, כך ימצא דבר טבעי ובלתי טבעי יחד, וכמו הנס שהיה בעזרה שהיו משתחוים רוחים כי היה נמצא טבעי כמו שהוא ובצד בלתי טבעי היו משתחוים רוחים, ולכך לא יקשה לך כלל אם היו נמצאים טבעים כמו שהיו ובלתי טבעים נבלעים בדרך הנס. ואם תאמר אם כן מה מועיל שהיו נבלעים כיון שהיו נמצאים בטבעם, שדבר זה אין קשיא כלל כי הבליעה היתה בשביל שמצרים באים להורגם והיו ישראל התנגדות מן מצרים ולא היה התנגדות הזה רק דבר בלתי טבעי, כי בטבעם אין התנגדות והכל בשוה ביחד לפי הטבע, ולפיכך לא היה התנגדות הזה רק בלתי טבעי, וכאשר היה להם בליעה בלתי טבעית שוב לא נמצא התנגדות להם. ועוד כאשר היו נבלעים בהתנגדות בלתי טבעי הבלתי טבעי גובר על הטבעי ויותר עליון במעלה ולא יכלו להם, וענין הנס הזה שהוא בלתי טבעי עם מה שהיה נשאר הטבע הוא דבר אמתי באין ספק, ואין להאריך בזה רק בין תבין את אשר לפניך כי הדברים האמתים הם מגלים לך כמה וכמה דברים כאשר תבינם. אמנם אם הדבר קשה לך להבין זאת עשה ותנצל ותפרש ענין הבליעה ההסתר שהיה השם יתברך מסתיר אותם מאויביהם וזה כי המצרים היו מתנגדים להם וכאשר השם יתברך הסתיר אותם עד שלא נמצאים למתנגדים שלהם, ר"ל שהיו נסתרים מכחם העליון שבו היו גוברים על ישראל, ודבר זה נקרא בליעה בקרקע כלומר שההסתר הזה כאלו נבלעו באדמה שאין כח באדם להפסידם בכללם, אבל אפשר לפעול בם האדם כרצונו לחרוש ולזרוע אבל לא להפסיד בכללם. וכן ענין הבנים האלו אף כי לא היה אפשר להפסיד אותם בכללם היו משעבדים בהם בכח גדול. ולפיכך אמר שהיו מביאים שוורים וחורשים על גבם, השוורים הוא השעבוד בכח גדול כי השור הוא בעל כח ביותר כאשר ידוע כי כח השור גדול, ולפיכך אמר שהיו מביאים שוורים וחורשים על גבם וכיון שהיו הולכים היו מבצבצין, ר"ל כמו החרישה שכל זמן שהאדם פועל באדמה יותר נותנת האדמה כח. וזה כי האדמה היא קשה, וכאשר עובדין אותה מזקקין קושי חומר האדמה עד שנותנת כח, וכך כאשר היו עובדין בהם היו ממעטין החומר שלהם עד שהיו נותנים כח יותר והיו פרים ורבים יותר, וזה שאמר כאשר יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ כמו שנתבאר למעלה, כי הענוי היה מחליש ומסלק החומר ובהתחלש החומר היה גובר בהם הרוחני ואז היה ישראל מקבל הברכה והיה נותן פרי. ולפיכך אמר שהיו חורשים על גבם ומיד כשחזרו מהם היו מבצבצין וצומחים כצמח השדה וזה בא לומר כמו שאמרנו כי החרישה הזאת גורמת להם כאשר יגרום שאר החרישה כאשר נעבדה יפה יפה ממהרת לצמוח, כך הענוי הזה היה ממהר אותם להפרות ולהרבות, ולקמן יתבאר ענין החרישה באופן אחר, כך יש לפרש:
אמנם אשר הוא ברור ונכון הוא אשר אמרנו למעלה כי היה בליעה זאת ענין בלתי טבעי כמו שהתבאר. ומה שאמרו בשביל נשים צדקניות שבדור נגאלו, והוא רמז נפלא מאוד מאוד, כי כאשר היו משתוקקים מאוד הנשים אל בעליהן היו יולדות בנים ראוים לחירות. וראיה לזה שהאשה משתוקקת לבעלה יולדת בנים ראוים להיות נגאלים, דאמרינן בפרק ואלו מותרין (נדרים דף כ:) אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יוחנן כל אדם שאשתו תובעת אותו הויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח מהם ראשי שבטיכם וגו' ולא כתיב ונבונים וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים ע"כ. ביאור דבר זה, כאשר האשה תובעת אותו אז האשה מתדבקת בבעלה שיש לו מעלת צורה ולאשה מדת חומרי, והנה מתדבק החומר בצורה ומשלמת האשה עצמה בצורה, ולפיכך הויין לה בנים נבונים שנמשכים הכל אחר הצורה ורחוקים מן החומר. וכן כאן כאשר היו הנשים משתוקקים אל בעליהן היו יולדות בנים ראוים לגאולה, שכבר אמרנו לך בפרקים הרבה מאוד כי השעבוד הוא לחומר בפרט והצורה הוא בן חורין, וכאשר היתה האשה משתוקקת אל בעלה היה כאן השלמת החומר בצורה והיו מולידות בנים ראוים לגאולה. וכן מה שאמר שהיו מכירין את בוראן שאמרו זה אלי ואנוהו הכל נמשך מזה מפני שלא היה להם פתיות וסכלות החומר והיו מכירים את בוראם. ומה שאמר ונזקקין בין המשפתים הכל הוא שהיו מחבבין בעליהן עד שהיו מזדווגים להם כשהיה אפשר. ובמה שאמר בין המשפתים הוא דבר עמוק מאוד, כי רצה לומר כי היה להם התאחדות הגמור שיש לזיוג, וזה נקרא בין המשפתים לפי ששם מתחברים ומתאחדים הגבולים, ועל ידי ההתאחדות הגמור שיש לזיוג התדבקות האשה בבעלה הבן הנולד והנמשך אינו חומרי רק צורה כי מתחבר החומר בצורה כמו שהתבאר למעלה, אבל כאשר נחלק החבור הזה אז האשה חומרית ונעשה הולד חומרי מאחר שאין כאן התאחדות דבוק החומר בצורה. וכאשר עוד תבין דברי חכמה תדע כי כאשר יש כאן אחדות אל הזיוג, כמו שהיו מתדבקים ומתאחדים על ידי תשוקת האשה אז יש כאן זיוג אלקי. וזה שכבר התבאר פעמים הרבה בזה הספר כי החלוק הוא דבר גשמי והאחדות הוא ענין אלקי, כי אחדות הוא שייך אל ענין נבדל מגשם והחלוק והפירוד תמיד לגשמי, ולפיכך כאשר יתאחדו באחדות גמור חבורם ענין אלקי גשמי. וזה שאמר כי היו נזקקות בין שפתים שזהו בין גבולי השדה ובין הגבולים נבדל מן גוף השדה מיוחד לעצמו, ובא לומר לך כי כאשר היו מזדווגים ביחד היה להם חבור אלקי מיוחד ועצמי נבדל מן הגוף, רק חבור אלקי מפני האחדות הגמור שהיה להם, כי האחדות מדריגה אלקית, ולפיכך אמר שהיו נזקקים בין המשפתים כי בין המשפתים הוא בין שתי הגבולים מיוחד לעצמו, וכך היה להם חבור מיוחד שאינו חבור של גוף רק חבור מיוחד אלקי נבדל מן הגוף, והדמיון הוא שוה לגמרי למקום משפתים כאשר תבין, כי בין המשפתים הוא גבול נבדל לעצמו בין שתי השדות והבן זה:
וכאשר תבין דברי חכמה תבין כמה גדולים דברי חכמים, והוא סוד נסתר שיש בשם איש י' ובאשה ה' ובהתחברות יש כאן שם י"ה, ומזה תראה כי התחברם באחדות גמור יש בהם מעלה קדושה אלקית, ולפיכך בשכר אם תשכבון בין המשפתים שהיא המעלה האלקית אשר זכרנו היה נמשך אחר זה גם כן שיהיה להם ביזת מצרים, והוא דבר נפלא כי מעלה זאת שקנו על ידי בין שפתים הוא שגרם שיהיה להם כסף וזהב. וזהו שאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, הבן מלת נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, כי על ידי אחדות הזיוג שהוא מעלה אלקית כמו שהתבאר ימשך הכסף והזהב כמו שימשך הכנף אחר היונה, ולפיכך אמר כנפי יונה קראה יונה על שם אחדות החבור. ויש במדרש (שה"ש רבה פ"ד) כי היונה אחר שמת אחד מן הזיוג לא יתחבר השני לזוג אחר, ולכך קראם יונה שזיוג שלהם זיוג גמור, ואחר זה נמשך להיות נחפה בכסף וזהב כי שני כנפים נמשכים אחר הגוף שהוא גוף אחד, וכך כאשר יש חבור לזכר ולנקבה בחבור אחד עד שהם גוף אחד נמשכים לזה שני כנפים, ואלו שני הכנפים הם הכסף והזהב כמו שאמר הכתוב לי הכסף ולי הזהב ונמשכו אחר האחדות הזה ודבר זה דברי חכמה, והבן זה היטב מאוד. ומה שאמר שהיו מולידות תחת התפוח, דבר זה יש לך לדעת, כי ההולדה נמשך מן מדת הדין כמו שתקנו בברכות אתה גבור שמדבר על גבורתו יתברך ומתיר אסורים וסומך נופלים, ומתיר אסורים זהו שפותח לולד שיוצא לאויר העולם. לפיכך אמרו שהיו יולדות תחת התפוח שיש לו ריח נכבד מאוד כדכתיב (בראשית, כז) כריח השדה אשר ברכו ה' ואמרו רבותינו ז"ל (תענית דף כט:) זהו שדה של תפוחים, והריח מתיחס אל מדת הדין כדכתיב (דברים, לג) ישימו קטורה באפך, וכלל הדבר רמזו בזה שהיתה לידה שלהם במדת הדין המתיחסת לזה וזה נקרא תחת התפוח, ומפני כי מדת הדין היה מתוחה נגדם לכך היו מתקשרים במדה זאת לגמרי שהיו יולדות תחת התפוח והוא התקשרות והחבור במדה הטהורה לגמרי. ולפיכך אמר שהקדוש ברוך הוא מביא מי שמנקר ומשפר את הולד כי הדבק במדה זאת הוא טהור מסולק מן כל טינופת כמו שידוע למשכיל, כי הריח והטינופת שני הפכים, לפיכך הכל נמשך מזה שהיה הקדוש ברוך הוא מביא מי שמנקר את התינוק והוא נאמר על שהיה כאן כח מסלק את הטינופת וכל דבר זוהמא כחיה שמשפרת את הולד, וזה הכח נמשך ממה שהיו מולידות תחת התפוח שהיו דבוקים במדה זאת לגמרי:
ומזמין להם שני עגולים וכו' ופירוש זה כי הקדוש ברוך הוא היה מברך מזונם הטבעית עד שהיו מזונותם נחשב כמו הדבש והשמן, ואלו שני דברים הדבש שהוא מועיל לגוף והשמן לנפש שהשמן מחכים כדאיתא בהוריות (דף יג:) להועיל תועלת הגוף והנפש והפירוש בזה כי על ידי השגחת השם יתברך נעשה מזונות שלהם שמן ודבש, ואין פלא שהקדוש ברוך הוא עושה דבר זה שהמזון אשר יקחו הוא דבש ושמן להם. ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע פירוש דבר זה כמו שאמרנו למעלה כי נס הזה דבר בלתי טבעי, שלא היו נמצאים בגלוי עד שהיה להם הטמנה וכסוי, ואז לא היו יכולים להרוג אותם כי אין הריגת מצרים את ישראל במקרה אבל דבר זה גם כן בענין בלתי טבעי, וכיון שהיה להם נס בלתי טבעי שנבלעו בקרקע לא היו יכולים לעשות להם דבר. ודוקא בקרקע כי האדם מתחלת בריאתו נברא מן האדמה כדכתיב (בראשית, א) תוצא הארץ נפש חיה, ומזה תראה כי האדם מצד עצמו יש לו שייכות אל האדמה ונקרא אדם על שם האדמה, וראוי כאשר השם יתברך הסתיר אותם בנס בלתי טבעי, שיהיו נסתרים במקום שיצא האדם משם. ומה שאמר שהיו מביאים שוורים וחורשים, החרישה הזאת מה שהיו פועלים בהם המצרים בכח הגדול שיש למצרים, והיינו דקאמר מביאין שוורים שאין דבר יותר בעל כח מן השור דכתיב (משלי, יד) ורב תבואות בכח שור והיו פועלים בהם המצרים לשום גופם וגיום בארץ לגמרי, ואז נתעלו יותר ויותר אל היסוד שלהם שהוא האדמה, וכל דבר שבא אל היסוד שממנו לוקח אז ממנו מבצבץ וממנו גדל ועולה, ולפיכך אמר כיון שהיו הולכים מיד היו מבצבצים, וכל הענין הוא ענין בלתי טבעי אבל הוא דבר נבדל. ובמאמר זה יתבאר לך גם כן מה שאמר הכתוב וכאשר יענו כן יפרוץ בענין נפלא מאוד, שכאשר נולדו היו באים להורגם והשם יתברך אשר שומר המציאות ונותן קיום להם, עשה להם נס שנבלעו בקרקע שהוא מחצב ומוצא האדם, וכאשר היו משעבדים המצרים בישראל בחוזק זה נקרא חרישה על גבם ובזה היו משימים לגמרי אותם בארץ, ואז היו חוזרים אל יסוד שלהם ומשם היו מבצבצים. ויש לך לדעת כי כל זה נמשך מפני זה שאמרנו למעלה, שהילדים נולדו על ידי תשוקת האשה לבעלה והיו בעלי מעלה נבדלת, ומאחר שהיו בעלי מעלה נבדלת היו מתעלים אל יסודם על ידי נס כי הגשמים אינם מתעלים, ולכן נאמר בכתוב תוצא הארץ נפש חיה שזהו נאמר על החיות לא על הגשמיות, ולפיכך אילו היו בעלי חומר לא היו מתעלים אל יסודם. ודבר זה ענין עמוק והבינהו כי אי אפשר לבאר בכתב רק החכם יבין מדעתו כי הם דברים עמוקים סתרי החכמה. הנה נתבאר לך באיזה ענין ראוי היה אותו דור בפרט לגאולה:
ועוד סבה לגאולת ישראל אמרו בשיר השירים רבה (פ' ד') בפסוק גן נעול רב הונא בשם בר קפרא אומר בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים בזכות שלא שנו את שמם ראובן ושמעון נחתי ראובן ושמעון סלקי ולא היו קורין לראובן רופינוס ולשמעון לא היו קורין לוליני ולא שנו את לשונם להלן כתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן כתיב אלקי העברים וכתיב כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש ולא אמרו לשון הרע שנאמר דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו אתה מוצא שהדבר הזה היה מופקד בידם י"ב חדש ולא נמצא שהלשין אחד על חבירו ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה שנא' ויצא בן אשה הישראלית והוא איש מצרי להודיע שבחן של ישראל שלא נמצא בהן רק זאת ע"כ. פירוש המאמר הזה, כי גאולה של מצרים היה בשביל שלא היו מתאחדים עם מצרים, כי אם היו מתאחדים עם מצרים והיה לישראל התחברות עם המצרים לא היו יוצאים משם, שהרי יש להם התחברות עם מצרים ואיך יצאו מתוכם. ולפיכך אילו שנו שמם בשם מצרים או היו מדברים בלשון מצרים היה לישראל חבור עמהם ולא היו יוצאים, וכן שלא דברו לשון הרע ושלא היו פרוצים בעריות, כי אם היו ח"ו מגלים סוד שלהם למצרים זה היה התקרבות למצרים באשר הם מגלים סודיהם ופנימיות שלהם למצרים וזהו התאחדות עמהם, ולא היו יוצאים מן מצרים כיון שיש להם אחדות וחבור אליהם, ומכל שכן אם היו פרוצים בעריות להתערב עם מצרים שזהו יותר קרוב ויותר התאחדות עמהם להזדווג עמהם וכאשר תתבונן ותעמיק עוד תדע כי אלו ארבעה דברים אשר אמרו דוקא ראוי שעל ידם יצאו לחירות, וזה כי אלו ארבעה דברים כאשר לא שנו שמם ולשונם ולא היו פרוצים בעריות ולא דברו לשון הרע, באלו ארבעה דברים עמדו בענין הראשון שהיה להם ולא היה להם שנוי. וזה כמו שהחולה שהוא חולה אם היה משתנה טבעו לגמרי בחליו, לא היה אפשר שיהיה חוזר אל בריאותו שאין לו התחלה שבו ישוב אל בריאותו, אבל בודאי יש בחולה כח טבע שנשאר שלא נשתנה ואותו הטבע מחזיר אותו לבריאותו ודבר זה ענין ארוך מאוד. לכך אמר אלו לא היה נשאר לישראל שמם העצמי ולשונם העצמי ושאר דבר שהוא עצמי להם לא היה להם התחלה לגאולה, כי כבר נשתנו לגמרי ואין להם התחלה לגאולה. ולכך זכרו החכמים כי בזכות ארבעה דברים אלו נגאלו ממצרים, כי מאחר שהיו עומדים בתוך מצרים לא כמו הגליות שהם עתה שישראל כבר נעשו לעם כאשר לקחם השם יתברך אליו, ולא יתכן ואי אפשר שיהיה לישראל חבור אל האומות ובודאי הם ראוים לגאולה, אבל במצרים שעדיין לא היו ישראל לעם שהרי לא היו לעם עד שיצאו דכתיב (שמות, יט) והייתם לי לעם ולא קודם, אם לא היו ישראל שומרים עצמם שלא יגיע להם שינוי בעצמם כבר לא היה להם התחלה שישובו לכמו שהיו כי כבר קבלו שנוי בעצמם ונפסד ענינם ונשתנו לגמרי ואין להם גאולה. אבל בשביל שהיו שומרים עצמם והיו בלא שנוי כלל זכו אל הגאולה לחזור כמו שהיו בראשונה:
וכאשר תעמיק בענין הזה היטב תמצא כי כל ד' דברים אלו הם מורים על כל הדברים אשר שייכים לאדם, ואז תמצא דבר זה על בוריו ועל אמיתתו. כי אלו ארבעה דברים מורים על כל חלקי האדם שהוא עומד בלי שנוי ולא היה יוצא מסדרו, ומאחר שהיו עומדים בלי שינוי בלתי יציאה מן הסדר, ראוים היו להיות נגאלים כמו שהתבאר למעלה. וזה כי חלקי האדם הם הגוף והנפש שהם שני חלקי האדם, ועצם האנושית שחלה על שני החלקים ביחד כאשר הם נקחים ביחד שזהו דבר בפני עצמו, ומה שהאדם מתיחס אל אומה מיוחדת זהו ענין רביעי. כי אין ענין האדם זולת זה שיש בו חלקיו שהם שני חלקים הגוף והנפש, עצם האנושית דבר שלישי המתהוה מן שני החלקים שהם הגוף והנפש, כמו הבית שהחלקים שבו העצים והאבנים והם שני חלקים וצורת הבית שנעשה משניהם הוא ענין שלישי. וכנגד אלו זכר שלא היו פרוצים בעריות שהעריות גדר לגוף שלא יצא להתחבר במי שאינו ראוי, כי העריות הם קרוב בשר במי שאינו ראוי, ומגיד לך כי לא היה יוצא הגוף מן הסדר המוגבל וזהו חלק אחד. וכן מה שלא היו אומרים לשון הרע זה שייך לנפש, כי הדבור שייך לנפש שלא היה יוצא להתחבר אל זולתם מן האומות לגלות להם סוד ישראל שהיה זה יציאה לנפש זהו חלק שני. שלא שנו את שמם ושלא שנו את לשונם, פירוש זה כי ישראל הם נבדלים מכל האומות והבדל זה משני פנים, הבדל האחד בדבר שהוא לפרטי דהיינו לכל אחד ואחד יש בהם הבדל מן אומה אחרת, שאף שכולם בני אדם הלא אמרו (יבמות דף סא.) אתם קרוים אדם וכו' וכמו שיתבאר דבר זה, וכמו כן מה שהוא שייך אל אומה בכללה לא אל אדם פרטי יש בהם הבדל גם כן מאומה אחרת, וזה שאמר שלא שנו את שמם כי השם מורה על האדם הפרטי ולא שנו את שמם להקרא בשמות אשר יקראו המצרים וד"ז מורה כי מה שהם נבדלים משאר אומות בדבר שהוא שייך לאדם פרטי לא היה שנוי בהם, ומה שלא שנו את לשונם ר"ל הלשון הוא הבדל מה שהם נבדלים משאר האומות מה שהוא שייך לכלל אומה כי הלשון הוא לכלל האומה וגם זה לא שנו. כלל הדבר כי מה שישראל נבדלים בדבר שהוא שייך לכל אחד ואחד לא היו משנים, וההבדל אשר שייך לאומה מצד שהיא אומה כי אין ספק כי יש דברים שהם שייכים לכלל האומה, ודבר זה לא היו משנים גם כן. וכאשר לא שנו ארבעה דברים אלו שהם כל הדברים אשר אם היו משנים היו יוצאים מענינם הראשון שהיו בו והיו עצם אחר ולא שייך בהם גאולה, אבל לא היה זה בהם ולכך ראוי שיגאלו ויבאו לענין הראשון, כי מתחלה בני חורין היו בלא שעבוד ראוי שיהיו חוזרים להיות בלא שעבוד ולפיכך בארבעה דברים אלו נגאלו. וכאשר תבין דברי חכמה כי אלו ארבעה דברים כנגדם באים ארבע לשונות של גאולה, וכאשר היו משועבדים במצרים היו משועבדים בכל חלקיהם. וכנגד הוצאת שיעבוד גופם אומר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, כי הסבל הוא לגוף כאשר נותנים עליו משא, ולפיכך אמר מתחת סבלות מצרים, ודבר זה ידוע כי הגוף הוא נושא המשא ולפיכך החמור שהוא בעל חומר נושא משא גדול. ורוב העבודה אינו תולה בגוף רק בנפש האדם, וכנגד זה אמר והוצאתי אתכם מעבודתם, רצה לומר רבוי העבודה שלא היה מנוח לנפש מחמת רבוי העבודה והיה הנפש דברים צריכה תמיד להיות בתנועה והתנועה שייך לנפש. וכנגד הצורה אומר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה וכבר התבאר כי כל עצם עומד בעצמו ואם לא כן הוא מקרה, שאין המקרה עומד בעצמו והצורה הוא ראוי לעמוד בעצמו, וכאשר היו עומדים ברשות אחרים ולא היו עומדים בעצמם היה בטול צורתן שלהם שעליה מורה השם העצמי. וכבר התבאר מזה גם כן למעלה אצל ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם, שלכך הזכיר שם המיוחד לפי שבשם העצם הם נגאלים לפי שאין שם העצם נסמך ומצד שם העצם ראוי הגאולה, וכנגד הרביעי נאמר ולקחתי אתכם לי לעם והוא מבואר. לכן תדע כי ענין זה ברור ופשוט, וכל מי שיש בו חכמה ידע להבין דברי חכמה וידע שדברים אלו דברים ברורים: