גבורות ה'/פרק מב
פרק מב[עריכה]
ויבקעו המים. דרשו רז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו, וזה תבין ממה שבארנו לך כי כאשר נבקעו המים אז היו ישראל מושלים לגמרי על הטבע, ונעשו קדושים נבדלים והיו קדושים לה' כמו שהתבאר למעלה. ומפני זה היה קריעת ים סוף מצד המים בלבד לא מצד הים, כי ראוי שיהיו המים נבקעים ביום שביעי של פסח ואז יצאו ישראל לגמרי להיותם מושלים על מדת המים שהם חומרים בכללם, לכך כל המים בעולם נבקעו. ואלו לא נבקע רק הים לא היה הממשלה לישראל רק על הים ולא על כל מדת המים, אבל ישראל היו מושלים על כל המים לכך כל המים שבעולם נבקעו:
ויט משה את ידו על הים. במכלתא (בשלח פ"ד) משל למלך בשר ודם שיש לו שתי גנות זו לפנים מזו מסר הפנימי לשומר ולא הניחו השומר לכנוס אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו עד שנהג המלך ובא כיון שנהג המלך התחיל השומר לברוח אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך. כך משה עמד על הים ואמר בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראה לו המטה ולא קבל עליו עד שנגלה הקב"ה בכבודו התחיל הים בורח שנאמר הים ראה וינוס אמר לו כל היום אמרתי לך בשם הקב"ה ולא קבלת ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך בן עמרם אני בורח אלא מפני אדון חולי ארץ ע"כ. המדרש הזה מבאר לך מה שבארנו, כי ישראל קנו כאשר עברו הים מעלה עליונה פנימית ממה שהיה קודם זה. וזה שאמרו משל למלך שהיה לו שתי גנות שהם זו לפנים מזו, פירוש כי למשה נמסר הגנה הפנימית דהיינו מעלה אלקית כי היה מעלת משה מגיע עד לשם, ולפיכך ראוי היה למשול על הטבע שהוא מעלה חיצונית, רק שומר הטבע ומנהיג הטבע לא רצה שיכנוס משה למעלה הזאת, והטעם הוא מבואר למעלה עד שהשם יתברך הוא בעצמו בקע ים לפני משה:
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. רבי מאיר אומר בלשון אחד ורבי יודא אומר בלשון אחד. רבי מאיר אומר כשעמדו השבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ שבטו של בנימין תחלה וירד לים שנאמר בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים התחילו שבט יהודה לרגום אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם, משל למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אמר לאחד תעמידני עד הנץ החמה ואמר לאחד תעמידני בשלש שעות בא הקטן להעמידו עד הנץ החמה ולא הניחו הגדול אמר לו לא אמר לי רק עד שלש שעות מתוך שהיו עומדין וצוהבין ניער אביהם אמר להם שניכם לא נתכונתם רק לכבודי לא אקפח שכר שניכם. מה שכר נטל שבט בנימין ששרתה השכינה בחלקו שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח וגו', ומה שכר נטל שבטו של יהודה שזכה למלכות. רבי יהודה אומר כשעמדו על הים זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד מתוך שהיו עומדין קפץ נחשון בן עמינדב ומה אמרו ישראל על הים ה' ימלוך לעולם ועד באותה שעה אמר הקדוש ב"ה מי שהמליכני תחלה על הים הוא יהיה מלך על ישראל. ביאור זה כי בנימין ראוי היה שירד תחילה לים, מפני שבנימין הצעיר והוא האחרון והוא ראוי לרדת ים, כי הים הוא במערב שהרי לכך נקרא המערב ים בשביל זה ומערב נקרא אחור פעמים הרבה, בשביל כך ראוי בנימין שיהיה יורד תחלה שהוא אחרון אל הים. וכן בסדר הדגלים בנימין הוא ימה מפני שבנימין היה אחרון בשבטים, ויהודה הוא בראשונה ולכך דגלו היה קדמה, כמו שדגל בנימין במערב כך היה דגל יהודה במזרח. והנה אלו שנים יהודה ובנימין כל אחד ואחד יש לו שייכות שיהיה תחלה, כי בנימין מצד שהוא קרוב אל הים רוצה לרדת תחלה, ויהודה מפני שהיה הולך בראש רוצה לרדת, לכך היו רוגמים את בנימין שהיו הם רוצים לרדת תחלה, אלא שירד בנימין תחלה מצד שהוא קרוב אל הים והיה משתוקק לשם, ומפני כך זכה שתשרה שכינה בחלקו מפני שנראה שיש לו כח מערב והשכינה במערב, ויהודה שהיה רוצה לרדת שם תחלה זכה למלכות כי המלך ילך בראש לפני העם. ותבין מזה המשל שהביא ממלך בשר ודם שאמר לבנו האחד שיעמיד אותו בשלש שעות ולבנו הקטן כעלות השחר, והוא רמז כי בנימין יותר מוקדם היה מיהודה לים, כי בנימין היה יורד לים מצד שהוא ראוי לזה בעצמו, ויהודה מצד שהוא ראוי להיות קודם מצד מעלתו ולכך רצה לרדת תחלה. ולדעת רבי יהודה לא היה אחד מהם רוצה לרדת לים רק יהודה שקדש שמו שנאמ' (תהלים, קיד) היתה יהודה לקדשו, וראוי הי' לקדש השם כי בשמו הוא השם, וכן לאה אמרה (בראשית, כט) הפעם אודה ה' שכל שם יהודה על הודאות שמו, ולכך ראוי למלכות כי מי שהוא מגדיל ומפאר את שמו ראוי שיהיה מלך שיש לו שם חשיבות. ועוד כי קדוש שמו מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים שזהו ענין הקדוש בכל מקום, ודבר זה מבואר במקומות הרבה מאוד, וכאשר מקדש שמו יתברך אז שמו יתברך מיוחד ונבדל מכל הנמצאים מורה על מלכותו יתברך, כי המלך הוא נבדל משאר העם, ולפיכך אמר מי שהמליכני תחלה כי שמו קדוש נבדל מן הנמצאים ובזה הוא מלך עולם, לכך הוא ראוי ג"כ שיהיה מלך נבדל משאר ישראל:
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בארו ז"ל למה צריך למכתב מימינם ומשמאלם הוי למכתב והמים להם חומה מזה ומזה כדכתיב גדר מזה וגדר מזה, ולפיכך פרשו ז"ל מימינם בזכות התורה שנתנה מימין ומשמאלם בזכות התפילין שהם משמאל, דבר אחר מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין. ביאור זה כמו שאמרנו כי המים שהם טבע לא היו נדחים אלא בכח קדוש נבדל, ובשביל שהיו בישראל מעלה קדושה נבדלת היו נדחים המים ועומדים זקופים. ולפיכך כתב מימינם ומשמאלם, שאין ספק כי הצד הימין מתיחס אל צד הקדושה מצד התורה שנתנה מצד הימין והשמאל מצד התפילין, ולפיכך היו פועלים מצד הימין והשמאל להיות מעמידים המים ופועלים במים, שכבר אמרנו כי כח קדושה נבדל היה פועל במים בודאי, ולכך אומר בזכות התורה שהיא מצד הימין ומצד השמאל התפילין וזה היה פועל בים:
וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, לתנאי שהתנה הקדוש ברוך הוא עמו וכתיב יקוו המים יקוו לי המים מה שעתיד אני לעשות בהם אמר רבי ירמיה בר אליעזר לא עם הים בלבד התנה אלא עם כל מה שברא מששת ימי בראשית צויתי את הים שיקרע לפני ישראל צויתי השמש והירח שיעמדו לפני יהושע צויתי העורבים שיכלכלו את אליהו שנאמר והעורבים צויתי לכלכלך צויתי השמים שיפתחו לפני יחזקאל צויתי הדג שיקיא את יונה. ובפירוש דבר זה אין להאריך כי כבר נתבאר בהקדמה באריכות:
וישובו ויכסו את הרכב ואת הפרשים, דקדקו רז"ל למה לא נזכר פרעה גם כן לכך אמרו וישובו ויכסו הרכב והפרשים ואף פרעה שנאמר מרכבות פרעה וחילו דברי רבי יודא, כי לדעת ר' יודא לכך לא הזכיר פרעה לומר ויכסו המים הרכב והפרשים ואת פרעה, שלא יתכן לומר כך כי פרעה שם פרטי מיוחד, והמים הם פועלים במנהג שלהם מבלתי שיכונו לפרעה במיוחד, וכאשר יזכיר שם הפרטי עם שם כללי משמע שיכוין לפרטי במיוחד, ולפיכך בכל מקום שנזכר פרעה בפרט כמו בך ובעמך פירשו בפרעה תחלה ואחר כך בעבדיו, ודבר זה לא יתכן במים שכסו הכל ביחד לכך לא נזכר רק בכלל ויכסו המים הרכב והפרשים ופרעה בכלל רכב ופרשים הוא. אבל אצל השם יתברך הזכיר פרעה במיוחד מרכבות פרעה וחילו ירה בים בשביל שהוא יתברך היה מתחיל בו:
רב נחמן אמר חוץ מפרעה ועליו נאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי. פי' מאחר שהקב"ה היה עושה קריעת ים סוף למען כי ידעו מצרים שמו הגדול ועיקר מצרים הוא המלך ואם נטבע פרעה לא ידע פרעה שמו אחר שנטבע לכך פרעה לא נטבע. ויש אומרים פרעה ירד לים ובסוף נטבע ובזה מקוים ואולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי שראה כח ה' ואחר כך נטבע. אמנם מה שכתוב (תהלים, קו) ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר מוכח כמאן דאמר גם פרעה נטבע, מיהו יש ליישב אחד מהם לא נותר מי שראוי למות אבל פרעה מטעם דלעיל לא היה ראוי למות. עוד נוסיף לך ראיה להצדיק דברי אמת במכלתא (יתרו פ"א) שנינו ובזבחים בפרק פרת חטאת (קט"ז ע"א) וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא רבי יהושע אומר מלחמת עמלק הכתוב בצדו שמע. רבי אלעזר אומר מתן תורה שמע ובא, ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנאמר כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וגו'. ביאור זה לדעת רבי אליעזר דוקא שמע קריעת ים סוף ובא להתגייר כי הגירות שהוא הצטרפות והחבור אל ישראל הוא מעלה עליונה לישראל, שכותי אין יכול לעשות עצמו לאומה אחרת, שאם היה אחד משבעה אומות רוצה להיות נעשה בעל אומה אחרת אינו יכול, או שהיה מואבי רוצה להיות אדומי אינו יכול, אבל יכולים האומות להתגייר, וישראל שהמיר עדיין ישראל הוא כי אי אפשר לשנות עצמו, אבל ישראל מפני שהם נבדלים מן האומות ואינם בכלל שלהם והם עליונים וקדושים על האומות בשביל זה אפשר להתדבק בהם, וזה כי מעלין בקדושה ואין מורידין ולכך אפשר לכותי להיות גר להתחבר לקנות קדושה עליונה. ומי שנתגייר בעבור שהוא יוצא להיות דבק במעלה העליונה הוא כקטן שנולד דמי, לכך כאשר שמע קריעת ים סוף בא להתגייר, כי אז כאשר קרע להם הים קנו ישראל מעלה אלקית המיוחדת להם ובשביל אותה מעלה אלקית ידע שאפשר להתדבק בישראל, ולמאן דאמר ששמע מלחמת עמלק סבירא ליה כי אין לומר קריעת ים סוף בלבד גורם במה שישראל נעשו נבדלים משאר האומות, בשביל שיש להם עוד התנגדות ואין כאן מעלה עליונה לישראל שיהיו גרים דבוקים בהם, ועיקר הגירות והדבוק בישראל מצד שישראל על האומות ומצד עלוי המעלה יש גירות, וכאשר יש התנגדות אין כאן מעלה עליונה על האומות, ואין התנגדות לישראל מכל האומות רק עמלק שהוא אויב ושונא לישראל מתנגד לישראל, ולפיכך לא שמע יתרו שבא להתגייר ולהתחבר בישראל, רק מלחמת עמלק שהיו גוברים ישראל על עמלק ואז בא להתגייר ולהתחבר בישראל שאז הוסר האויב המתנגד ונשארו ישראל באחדותם במעלתם העליונה, למאן דאמר מתן תורה שמע ובא כי לא נראה שישמע מלחמת עמלק, כי אע"ג שסלק האויב הרע בשביל זה איך יתחברו בהם האומות אחרות כיון שישראל בעצמם הם ישראל אומה אחת והגר הוא מאומה אחרת, אבל עכשיו שישראל קבלו גם כן מעלה העליונה היא מעלת התורה גם כן הגרים אפשר להם לקבל התורה ולפיכך בא יתרו להתגייר, כי אפשר לכלול גם כן הגרים עם ישראל שמקבלים את התורה גם כן, ובזאת המעלה בא יתרו להתגייר ולהתחבר בישראל כי יש לישראל קבלת התורה שהגרים מקבלים גם כן, כך יש לפרש. והנה הפרשיות באות מקושרות, תחלה קריעת ים סוף ואח"כ מלחמת עמלק, כי אחר שקרע להם הים וקנו ישראל עצם מעלתן הגדולה אז בא האויב, כי זה האויב אינו מתנגד לישראל רק מצד קדושת ישראל במה שהם נבדלים מכל האומות וזהו עצם מעלתם, ולפיכך עמלק היה רודף אחרי ישראל. והאומות אף כי הם מתנגדים ואויבים אל ישראל, יש חלוק, כי עמלק רודף ישראל ולכך כתיב ויבא עמלק שבא מהר שעיר ארבע מאות פרסה כך אמרו במכלתא (פרשת בשלח) והטעם הזה הוא נסתר מאוד כי התנגדות עצמי יש לעמלק עם ישראל, ומאחר שהיה לו התנגדות עצמי שלא יהיה לישראל ח"ו מציאות, לכך רחוק וקרוב אצלו בשוה והיה בא ארבע מאות פרסה להלחם בישראל, שהתנגדות שיש בין עמלק ובין ישראל מצד עצם שלהם וכל דבר המתנגד בעצם רחוק וקרוב שוה. וזה שאמר (שם) מלחמה לה' בעמלק מדור דור, שאין בזה שנוי בדבר שהוא בעצם צורתן, וכאשר קנו ישראל מעלה העליונה על ידי קריעת ים סוף שהוא עצם צורתן כמו שהתבאר אז בא האויב המתנגד להם בעצם, וישראל נצח את עמלק מ"מ ע"פ הדבור לא בטל האויב לגמרי, וזה מפני שעדיין לא זכו ישראל אל המעלה הגדולה להיות השם שלם עד לעתיד כמו שהתבאר בהקדמה ע"ש. ויש בזה עוד דברים עמוקים ואין כאן מקומן כלל, ולפיכך לא נאמר רק ויחלוש יהושע את עמלק ולא החריב עד לעתיד, וכאשר גברו ישראל על האויב אז זכו לתורה שהיא מעלה עוד יותר לתת להם התורה שהיא מעלה שכלית שנתן להם הקב"ה השכל והחכמה, לכך הענינים מתקשרים מאוד מאוד: