גבורות ה'/פרק מא
פרק מא[עריכה]
בזה הפרק נביא ראיה ברורה ויצדקו כל דברינו. בפרק קמא דחולין (דף ז.) אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה אזיל לפדיון שבוים פגע ביה גנאי נהרא אמר ליה גנאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם חלק ליה הוה בהדיה חד גברא דדרי חיטי לפסחא אמר ליה פלוג נמי להאי גברא דבמצוה קא עסיק פליג ליה הוה ההוא טייעא דלוה בהדיה אמר ליה חלוק נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה חלק ליה. אמר רב יוסף כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון דאלו התם חד זימנא והכא תלת זימנא ודילמא הכא נמי חדא זימנא אלא כמשה ושיתין רבוון, איקלע לההוא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה לא אכל חבטינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרן עשרינהו ואכל אמר עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילים אותה טבלים ע"כ. מן הדברים הנגלים והנראים שהמאמר הזה יש בו סתרי חכמה. דע כי כלל הבריות הם על צורת אדם פרטי, ודבר זה מבואר. וכמו שבאדם הפרטי תמצא שלשה כחות והם אינם חמריים, האחד הוא השכל שבאדם הכח השני למטה מזה כח נפשי אלקי, ועם שאינו שכל הוא כח נפשי נבדל מן החומר הכח השלישי כח נפשי אבל אינו נבדל מן הגוף, ועל דברים אלו יש ראיות ברורות אין כאן מקום לכתבן. וידוע כי השכל הוא המוציא דברים הנעלמים הסגורים לאור המציאות, ולפיכך נקרא השכל אור בכמה מקומות (משלי, ו) כי נר מצוה ותורה אור שכשם שהאור מוציא הדברים הבלתי נראים שיהיו נראים, כך השכל מוציא דברים הנעלמים לאור המציאות, ויש בני אדם בעולם הכללי כבני אדם שהם במדריגת השכל הזה, וזה מי שמגיע אל מדריגה עליונה שאין מגיע לה שאר בני אדם, עד שהוא מוציא לאור המציאות המדריגה העליונה הזאת שאין לשאר בני אדם. וזהו מדריגת רבי פנחס בן יאיר, ואל מדריגה זאת היה מגיע במעשים אשר יש להם מדריגה עליונה ראויה לזה כמו פדיון שבוים וכיוצא בזה, שיקנה האדם מדריגה עליונה פנימית, שהרי הוא מוציא גם כן השבוי אשר הוא יושב חושך וצלמות לאור המציאות, ובזה הוא קונה מדריגה עליונה פנימית שאין לשאר בני אדם ומוציא מדריגה עליונה הזאת לאור המציאות. והרי יש לו מעלת השכל אשר הוא מוציא כל נעלם לאור המציאות, והרי אין הפרש בין פדיון שבוים שהוא מוציא לאור השבוי אשר הוא יושב חושך וצלמות ועל ידי זה קונה מדריגה עליונה שהיא נעלמת ונבדלת מכל אדם והוא מוציא מדריגה זאת לאור המציאות, או שמוציא השגת דבר נעלם לאור כמו שהוא ענין השכל. ולפיכך נקרא בן יאיר שהוא מוציא מדריגה עליונה לאור המציאות. ואל תתמה על שאנו דורשין שם בן יאיר, שאין ספק כי גדולים כמו רבי פנחס בן יאיר שמו מורה על מעלתו ומדריגתו במציאות. ויש בני אדם שהם במדריגת כח השני הוא כח נפשי נבדל מן הגוף, והם בני אדם העוסקים במצות השם יתברך שהם מצות אלקיות ולכך קונה על ידי מצות המדריגה אלקית. וזה שאמר דהוה בהדיה גברא דדרי חטה לפסחא, וזה כי זאת המצוה אשר הוא מתעסק בה קונה מדריגה אלקית נבדלת מן החמרי ביותר. וזה כי המצה היא נבדלת מן השאור ולא ימצא שאור בה, דומה לגמרי למדריגה האלקית שהיא נבדלת מן החמרי אשר בו החטא שהוא השאור בודאי, ולפיכך מצוה זאת קונה על ידה בפרט מדריגה אלקית גם כן נבדלת מן החמרי, עד שהוא דומה מה שיש באדם הפרטי כח נפשי אלקי נבדל מן הגוף החמרי. ויש עוד בבני אדם שיש לו מדריגת כח נפשי בלתי נבדל, והם בני אדם העוסקים בענין העולם הזה והם בעלי משא ומתן, ואין זה ענין אלקי בעצמו רק שהוא קיום להם שעל ידי זה יש קיום העולם עד שיכול להתקיים מי שיש בו מעלת השכל, ומי שיש בו מדריגה האלקית הנבדלת, דומה לכח נפשי הבלתי נבדל כי על ידו יש קיום אל השכל ואל כח נפשי הנבדל. וזה שאמר דהוה בהדייהו טייעא, כי הטייעא הוא סוחר בעל משא ומתן בעסקי העולם. ומפני כי בנפש האדם מתחברים אלו הכחות ביחד והם ביחד משלימים האדם, ולכך בעולם הכללי שהוא על דמות וצורת האדם הפרטי הם מתחברים ומצרפים יחד אלו השלשה, ולכך אמר דהוה בהדיה גברא דדרי חטה לפסחא, ואמר דהוה בהדיה ההוא טייעא, כי השלשה מתחברים ומצטרפים ביחד:
ודע כי אלו כחות אינם חמריים מכל וכל, כי אף כח נפשי שהוא בלתי נבדל במה שהוא כח נפשי אינו חמרי לגמרי, וימצא בכח הזה הבחירה והרצון לעשות ושלא לעשות. וראיה לזה כי אף הבהמה שאין לה רק כח נפשי בלתי נבדל יש לה בחירה ורצון, ודבר שיש לו בחירה ורצון אינו חמרי טבעי לגמרי אחר שהוא בוחר לעשות מה שירצה, ואם היה טבעי לגמרי הטבע נוהג על פי טבעי התמידות. והחמרי באדם הפרטי הוא מונע לכחות הנפשיים שלא ימצאו בשלימות מעלתם, ודבר זה ידוע כי החומר הוא שמונע השכל שלא ימצא בפעל לגמרי וכן מונע הכח הנפשי הנבדל אף כי הוא נבדל מן החומר, ומכל מקום כיון שכח נפשי הנבדל עם האדם, מונע החמרי שלא ימצא הכח הנפשי האלקי בשלימות לגמרי, וכן הוא מונע לכח הנפשי הבלתי נבדל וכמו כן בעולם הכללי, כי אין ספק מה שהעולם הזה הוא חמרי הוא מונע שלא יקנה האדם המדריגה העליונה, וכמו כן מה שהעולם הוא חמרי הוא מונע שלא יגיע אל המדריגה האלקית, וכך הוא מונע שלא יגיע אל המדריגה הפחותה שהם צרכי העולם הזה כמו שנתבאר למעלה. וזה שאמר כי פגע בו גנאי נהרא, ידוע כי כח הצומח הוא חמרי לגמרי שהרי כח הצומח הוא בעץ שאינו בעל חי ולא שייך בו בחירה ורצון ולפיכך הוא חמרי לגמרי, וזה שאמר שפגע בו גנאי נהרא שנקרא גנה על שם הצומח שיש בו והוא חמרי לכך נקרא החומר שבעולם גנאי. ונקרא גנאי נהרא ולא גנאי בלבד, זהו שאמרנו לך כי החמרי נקרא מים בכל מקום וכמו שפי' למעלה אצל כי מן המים משיתהו ובכמה מקומות, וכאלו אמר שכח חמרי פגע בו והוא המונע שלא יגיע אל המדריגה הבלתי חמרית. ועוד נקרא נהרא כי כח החמרי הטבעי הוא נוהג בתמידות ואינו נח לעולם רק נוהג כמנהגו, אבל מה שקונה האדם המדריגה העליונה אין זה כמנהגו של עולם בתמידות, רק על ידי בחירה ורצון כשהוא רוצה ולפעמים רוצה ולפעמים אינו רוצה וכמו שיתבאר בסמוך אצל אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה, כי הטבע היא נוהגת בתמידות בבלתי הפסק, וזה שקרא הטבע החמרית גנאי נהרא שהנהר רץ באין הפסק ואינו נח. ועוד נקרא נהרא מפני שהחמרי אין מציאות לו בפעל למי שיודע ענין החומר ומדריגתו, ולכך נקרא נהרא כי הנהר שאינו עומד אין לנהר מציאות גמור בפעל, שאין לדבר מציאות בפעל רק אם הוא נמצא נח בפעל, אבל הנהר הזה שאינו נח אין לו מציאות גמור בפעל ולכך נקרא החומר שאין לו מציאות גמור בשם נהר, והחומר הזה הוא מונע למדריגת ר' פנחס כמו שאמרנו כי הדבר שהוא חמרי מונע אל המדריגה הבלתי חמרית. אבל רבי פנחס בן יאיר במדריגתו העליונה שלו הוא גובר על המונע החמרי, ואמר לו חלוק לי מימיך ואעבור בך שלא יהיה החמרי מונע אל מדריגתו. והשיב הנהר רצה לומר הענין שנמצא בחומר זהו התשובה, אף כי אין שייך תשובה בחתוך לשון וזה תמצא הרבה מאוד ואין צריך ראיה, ואמר לו הנהר אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אבל מה שאני עושה רצון השם יתברך דהיינו לעשות מה שנברא עליו במנהגו של עולם שעל זה ברא אותו השם יתברך והוא עושה באין הפסק כמבואר למעלה, אבל האדם אין מדריגתו כך כי הוא אפשרי בלבד אפשר שיעשה ואפשר שלא יעשה, והדבר שהוא מסודר כך שיהיה תמיד ואינו אפשרי הוא יותר במדריגה על האדם שהוא אפשרי במעשיו, ולפיכך אין ראוי שיהיה גובר האדם על הדבר שהוא טבעי שהוא בתמידות. ואמר שאם לא יחלוק יגזור שלא יעברו בו מים לעולם, פירוש כי כאשר החמרי הוא מתנגד אל דבר שהוא אלקי לגמרי אז הדבר שהוא אלקי מפסיד החמרי לגמרי, וזהו הגזירה שלא יעברו בו מים לעולם הוא הפסד הטבעי שנוהג כך על סדרו ובזה גבר רבי פנחס בן יאיר על המונע החמרי, וזה שאמר שנחלק לו הנהר. ואמר שיחלוק גם כן לההוא דדרי חטה לפסחא מפני שעסק במצוה, פירוש מפני שיש לו מדריגה אלקית יחלוק גם כן אליו עד שלא יהיה מונע אליו מן החמרי, ויהיה גובר מדריגה אלקית על המונע החמרי. ודוקא רבי פנחס אמר, כי מצד המדריגה האלקית אין דבר זה, רק מצד מדריגת רבי פנחס במה שהוא במדריגת השכל שהוא גובר על החמרי בודאי, ומצורף אליו מי שיש לו מעלה אלקית ובשביל זה ראוי שיתגבר על החמרי גם כן. ואחר כך אמר שיחלוק גם כן לההוא טייעא דלא לימרי וכו', פירוש אף על גב שאין ראוי שיהיה גובר מי שיש לו מדריגה זאת שאינה נבדלת להיות גובר על החמרי, מכל מקום מצד אשר הוא מחובר אל מי שהוא גובר על החמרי, כי באדם הפרטי אלו ג' מצטרפים יחד שכלם הם כחות הנפש כמו שהתבאר למעלה ולכך ראוי שיהיה מתגבר גם כן על החמרי עד שלא יהיה מונע חמרי אליו, ואין ספק באמתת אלו הדברים למי שיבין דברי אמת. ואמר כאשר הגיע לאושפיזא וכו'. באור ענין זה לפי מדריגה העליונה שהיה לרבי פנחס בן יאיר, שמורה עליו מה שהיה הולך לפדיון שבוים כמו שהתבאר למעלה לא היה נמצא אצלו דבר יוצא מן הסדר הראוי, ואף בדבר שהוא משמש לו כמו החמור לא היה נמצא אצלו דבר יוצא מן סדר הראוי, ולא שהיה זה בשביל מדריגת החמור כי חמור זה כמו שאר חמור, רק כמו שתמצא כי עבד כנעני שהוא נמשל לחמור אוכל בתרומה ואין זה במדריגת העבד שהוא עבד כנעני, רק (או) מפני שהוא עבדו של כהן ומשמש לו הוא אוכל בתרומה, כך בחמור מפני שהוא משמש לרבי פנחס בן יאיר לא נמצא בשמוש זה דבר יוצא מן הסדר הראוי ולא היה רוצה לאכול טבלים:
וכאשר תבין עוד דברי חכמה מאוד, כי אכילת טבלים הם הפך מדריגת רבי פנחס בן יאיר, שהרי הטבלים יש בהם עירוב שהתרומה מעורב בהם, ומדריגת רבי פנחס אין אצלו עירוב שהוא מוציא דבר שהוא נסתר לאור המציאות והאור ברור בלי עירוב, ולפיכך נקרא התחלת החושך ערב מלשון עירוב והתחל' האור מלשון בקר שהוא לשון מבקר בין דבר לדבר הפך העירוב, וכאשר הגיע רבי פנחס בן יאיר למדריגה זאת שהיה לו מדריגת השכל והיה מוציא לאור השבוי מן החושך במעשה השכל, היה דרך צדיקים כאור נוגה שלא להמצא במחיצתו העירוב כי זהו שהכל אצלו אור ואין חושך, ואף אצל החמור שהוא חמרי ואין מצדו רק חושך ולא אור, מצד שהיה מצטרף אל רבי פנחס בן יאיר לא היה רוצה לאכול טבלים, כי דבר זה לא שייך במדריגת רבי פנחס בן יאיר, הרי כלל הדבר במאמר הזה כי רבי פנחס היה גובר על המונע החמרי אשר בעולם הזה הגשמי לדברים אשר אינם חמריים, ועל ידי זה כל מי שמדריגתו בלתי חמרי הוא גובר על המונע החמרי ונבקע לו החמרי, כי אלו הדברים הם ברורים בלי ספק. ומה שאפשר לך להבין מדברי חכמה בארנו כי אי אפשר לכתוב עומק הפירוש בכתב, רק אם הוא חכם יבין מדעתו וישמע חכם ויוסף חכמה ובינה, ומעתה תוכל לומר כי הנהר הזה שחלקו רבי פנחס בן יאיר הוא חמרי שבעולם שהוא מונע אל כל מציאות מעלה בלתי חמרית כמו שהתבאר. או שתאמר שכך היה הנס ממש כי אין רחוק שיקרה לצדיקים נסים בפרט כאשר הוא ראוי לנס, כי ראוי רבי פנחס בן יאיר לחלוק הנהר מצד כי הוא חולק במדריגתו האלקית החמרי ומושל עליו והוא חלוק הנהר. ואמר כמה נפיש ההוא גברא וכו', פירוש כי כל ענין קריעת ים סוף מה שקנו ישראל המדריגה האלקית הנבדלת מן החמרי, ולפיכך היו מבקעים הים שהים הוא חמרי כמו שהתבאר, ורבי פנחס הוא שגובר על החמרי במעלתו עד שהוא דוחה המונע החמרי וגובר עליו כמו שהתבאר. והנה התבאר לך ענין קריעת ים סוף על אמתתו כאשר תעיין בדברים אלו, ועוד נוסיף ראיה כדי שתבין אמתת קריעת ים סוף וגם בזה יצדקו הדברים בבירור: