גבורות ה'/פרק לה
פרק לה[עריכה]
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. במדרש (שמות רבה פט"ו) משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, משבחר ביעקב ובניו קבע ראש חדש של גאולה, שבו נגאלו ממצרים ובו קבל יעקב הברכות ובו עתידין להגאל ובו נולד יצחק ובו נעקד על גב המזבח, ובו רמז לישראל שהוא ראש תשועה שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה ע"כ. בארו בזה כי ראוים להיות נגאלים בחדש ראשון במה שהוא ראשון, וטעם זה יתבאר לקמן אצל מצה שאנו אוכלים וגם אצל הא לחמא. ומפני כך נאסר החמץ שנעשה באריכות הזמן ששוהה להחמיץ, וכל ענין הגאולה כך היה כי לא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ שמזה תראה שכל ענין הגאולה מבלי המשך זמן. ולפי שישראל יצאו במדריגת קדושה אלקית שאין שייך בה זמן שהרי יצאו על ידי אותות ומופתים ולכך ראוי לגאולה דבר שהוא ראשון מצד אשר אין בו עדיין המשך זמן. ועוד יש לך לדעת כי חודש ראשון יותר מיוחד לגאולה, כי כל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם. כי מצד עצם הנמצא אין ראוי להיות תחת יד אחר, כי אם בעלי חיים שאינם מדברים, שאלו דוקא מצד עצמם בבריאותם ראוים שיהיו תחת האדם, אבל השעבוד בא במקרה. וכל עצם הדבר הוא ראשון למה שבמקרה ומה שבמקרה מאוחר, ולכך ראוי שיצאו לחירות שיבאו ברשות עצמם בחדש הראשון, כי זה דבר ראשון שיהיה הנמצא ברשות עצמו כי זה מצד עצם הנמצא שהוא ראשון למה שבמקרה, והבן הדברים האלו מאוד כי הם עיקר גדול מאוד, ועוד יתבאר לקמן כי אין מיוחד לגאולה רק הראשון:
דברו אל כל עדת ישראל בעשור לחדש הזה וגו' פירשו רז"ל (מכילתא בא פ' ג') שהיה הדבור באחד לחדש והלקיחה בעשור לחדש והשחיטה בי"ד. ודבר זה דוקא בפסח מצרים צוה על הלקיחה בי' בחדש, דכתיב בעשור לחדש הזה ואין פסח דורות מקחו בעשור לחדש. ופירשו הטעם במכילתא (שם) ר' מתיא אומר מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים, מפני שבא הקדוש ברוך הוא לגאלם ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי לגאול אותם, לכך נתן להם שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שיתעסקו בהם שיגאלם ואומר וגם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו' ע"כ. פירוש כי היו נגאלים באותות ובמופתים, ומי שהוא בעל חומר גשמי אין ראוי לזה, כי האותות והמופתים מורה שהוא דבק בהשם יתברך אשר הוא נבדל מן הטבע, לכך נתן להם שתי מצות שיתעסקו בהם להיות נגאלים על ידי מצות אלקיות ובשביל זה זכו ליציאה, ודוקא דם פסח ודם מילה, כי רצה הקדוש ברוך הוא לגאול ישראל מבין האומות ולקרבם אליו ולא היו ישראל ראוים אל זה, כמו שאמרו הם ז"ל לכך נתן להם שתי מצות אלו דם פסח ודם מילה, והיא הסרת הערלה שהוא פחיתות וגנות האדם ואין דבר גנות ופחיתות כמו הערלה המבדיל בין השם יתברך ובין האדם, ואחר שהסיר פחיתות וגנות שלו אז יעבוד לו בודאי וזה דם פסח שהפסח הוא עבודתו לו יתברך ואז ראוים להגאל, אבל שיהיה עובד עם פחיתות וגנות שעדיין בו אין זה עבודה, לכן נתן להם אלו ב' מצות המילה והפסח שאלו ב' מצות הם התחלה יותר מכל המצות לקרבם לו יתברך אחר שלא היו ראוים להגאל. ועוד יש לפרש כי דם מילה לרחם עליהם, כי במילה נאמר (תהלים, מד) כי עליך הורגנו כל היום ולפיכך בדם מילה היה מרחם עליהם, ואין הרחמנות גורם רק שלא יהיו בשעבוד ובצרה, אבל אינו מביא גאולה, ובדם פסח שהיו עובדין בו אל השם יתברך היו לחלק השם יתברך וראוי שיהיו נגאלים עד שלא יהיו תחת רשות מצרים. וזהו שתרגם יונתן (יחזקאל, טז) בדמיך חיי בדם מילה אחוס עלך ובדם פסח אפרוק יתך, ולפיכך נתן להם ב' מצות אלו כדי שירחם עליהם השם יתברך ויגאל אותם. ור"א אומר שצוה בפסח מצרים שיקחו בעשור לחדש מפני שהיו שטופים בעבודה זרה לכך אמר משכו ידיכם מן העבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה ע"כ. ביאור זה כי אי אפשר שיהיו ישראל לחלק ה' בפעם אחד אחר שהיו שטופים בע"ז, ולכך צוה עליהם שיקחו את פסח זה בעשרה לחדש, כי הלקיחה היא פרישה קצת מעבודה זרה לקרב אל הקדוש ברוך הוא, ואחר כך לזבוח אותו בי"ד והוא מורה על הפרישה מעבודה זרה לגמרי, כי כל ענין הפסח מורה על העבודה שהיא להשם יתברך שהוא אחד כמו שיתבאר ומיד בראש חדש צוה עליהם משכו, כי החדש הזה מוכן לגאולה, והלקיחה בעשור, ודוקא בעשור לחדש כי תמיד העשירי נבדל לקדושה לכך היתה הלקיחה בעשור:
ואמר הכתוב שה לבית אבות שה לבית ואם ימעט וגו', וגם דבר זה דוקא בפסח מצרים שהיו נמנים דוקא לבית אבות ולא פסח דורות, כי פסח מצרים יצאו בזכות אבותיהם לכך ראוי שיהיו נמנים שה לבית אבות, כי השתלשלות יחוסם מביא להם הגאולה כמו שהמשפחות משתלשלים מאבותיהם. ועוד בשביל שהפסח הזה מורה על שישראל הם לחלק השם יתברך שהוא אל אחד כמו שבארנו למעלה ויתבאר לקמן עוד, מפני זה צריכים ישראל שיתאחדו על ידי המשפחות על פסח זה, כי המשפחות מתאחדים במה שהם בשר אחד, או הוא והקרוב אליו שהם שכנים יחד, וכל ענין הקרבן הזה שיהיה מורה כי קרבן זה לאל אחד לכך יהיו מתאחדים עליו. וכן מה שצריכים להיות נמנים עליו קודם שחיטה, שקרבן הפסח מורה על מי שאנו עובדים לו עבודה הזאת שהוא אל אחד, לכך ראויה זאת העבודה שיהיה הכל מיוחד, ואם לא היה נמנה כל אחד עליו לא היה הקרבן מיוחד לכל אחד ואחד. ועוד תמצא בפסח מה שלא תמצא בכל שאר הקרבנות כי אם בחטאת, שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים חוץ מפסח וחטאת, והיינו שצריך הקרבן שיהיה מתחלתו מיוחד לקרבן זה, ואם נשחט לשם קרבן אחר פסול, כמו שהוא פסול אם לא נמנה עליו מתחלתו, כך פסול אם לא שחטו לשם קרבן פסח, שכל דבר בפסח צריך שיהיה מיוחד ולא משתתף עמו דבר אחר, וצריך שיהיה שה תמים זכר בן שנה מן הכבשים ומן העזים הכל מורה על ענין האחדות כמו שיתבאר לקמן. וכן ושחטו אותו בין הערבים קודם ערב של הלילה ואחר היום שעבר שכבר כחו תש, נמצא שבין הערבים פירושו אחר חצות שאז היום שעבר כחו תש וערב של לילה עדיין לא היה, ודוקא שחיטת הקרבן בזמן הזה כי זה מורה גם כן על האחדות. ודבר זה הוא דבר מופלא מאוד, כי בין הערבים הוא בין היום שעבר ובין היום שבא ואינו שייך ליום שעבר שהרי כבר היום מתחיל לערוב ואינו מן היום שבא שעדיין לא התחיל לבא, ולפיכך זה הזמן מיוחד לעצמו ואינו שייך ליום שעבר ולא ליום הבא, ולפיכך באותו זמן ראוי לשחוט הפסח שהוא לאל מיוחד ואין לו שתוף, ולפיכך כתיב בין הערבים וגו' וכל דבר שהוא בין שני דברים אינו שייך לאחד מהם, ודבר זה ידוע מאוד ויתבאר בסמוך יותר: