ברכת השיר על ההגדה - אחד מי יודע
אחד מי יודע
אחד מי יודע כו' כונת השיר הלזה להורות כי אף בדברים המפורסמים וידועים נבדלנו מזולתינו בהיות תועלת ידיעתם נמשך אצלינו וידיעת זולתינו בזה אינה ידיעה באמיתת כפי בחירת התועלת היוצאין מן הידיעות והיודעין אינן יודעין שאין יודעין רק אני יודע אמיתת הדברים לתכליתן.
וזה אמרו אחד מי יודע עם שמפורסם אחדותו כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' עם כל זה הרי מפורש לעיל רם על כל גוים ה' על השמים כבודו כי חושבין לגודל רוממותו אינו משגיח רק על השמים ולא על הארץ מי כה' אלוקינו וכו' כי בזה מבורר טעותן כי אם היה יתכן לומר שצבא השמים הם שייכין לו יתב' בדמיון צד מה היה מקום לטעות שאין כבודו ית' רק בשמים אבל אנו יודעין כי מי בשחק יערוך לה' ואין דומה לו יתברך א"כ יוחשב הכל לשפלות לנגדו הן בשמים הן בארץ וזהו המשפילי לראות בשמים ובארץ שהכל אין ואפס לנגדו צבאות השמים כמו צבאות הארץ א"כ גם הארץ אינה נגרעת מהשגחה כמו שפירשו המפורשים כנ"ל וזה אחד מי יודע כי מי יודע שהוא יחיד במלוכה ומושל ומשגיח הן בשמים ובארץ אשר הטועים חושבין שאין כבודו יתב' ליחד שמו בעולם השפל אבל אחד אני יודע כי אחד אלהינו בשמים ובארץ הכל במשקל אחד אין נגרע מהשגחתו הן בשמים והן בארץ.
שנים מי יודע. אפשר לפרשו על התחלת התורה בב' ולא בא' ע"ז אמר שני לוחות הברית ולא שיטעו ח"ו בשניות כי הלוחות עצמן התחלתן בא' אנכי לכן אחד אלקינו וכו' והלוחות עצמן שנים כנגד שמים וארץ:
שלשה מי יודע יובן ע"פ מ"ש מתחילה עע"ז היו אבותינו ושמעתי לפרש שבתחילה היינו מתייחסים אחר עובדי ע"ז אברהם בן תרח היה מתיחס ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ואין אברהם מתיחס אחר תרח כלל כי אברהם הוא כגר שנתגייר שהוא כקטן שנולד דמי ואינו מתיחס לאביו העובד ע"ז לכן אין קורין אבות אלא לשלשה וזה ירמוז שלשה מי יודע שמתייחסין אחר שלשה ולא מן הדורות למעלה משלשה עד נח ואדם הראשון וזהו שלשה אבות.
או יאמר שלשה מי יודע להתיחס אחריהם כי מאברהם יצאו בני קטורה מיצחק עשו שיש להם להתיחס בני קטורה אחר אברהם. ובני עשו יש להם שני אבות לא יחשובו כי אם שלשה אבות והענין הוא כמו ששמענו בשם המגיד מדובנא משל על הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' שנמנו למפרע ואמרו ע"פ משל שדרך המוזגים שכר כשיקח אצלם מדה שכר בעד גדול אחד אחר שמדד המוזג כפי מדתו למשרתת אשר נשלחה לקנות השכר דרך הוא לשפוך עוד מעט נוסף על המדה ואתרמי מילתא שמשרתת אחת לקחה מדה א' שכר בעל גדול ותבעה לשפוך לה עוד קורטוב וראתה אחרת ובאה גם היא וכדה על שכמה ותאמר שפוך לי מעט שכר וענה הבע"ב היש אתך מעות אזי אמדוד כפי מדתך ואשפוך לך ותען ותאמר אין בידי לפורטה אעפ"כ כאשר הגדלת חסדיך למשרתת פלוני אשר מדדת לה כפי מדתה וקיבלה מחיר הגדול שנתנה לך א"כ ההוספה הוא מתנת חנם א"כ תן לי ג"כ כשיעור הנוסף אשר הוספת לפלונית ויען ויאמר לא כן בתי כי מי שנותן גדול וקונה במעות מוסיפין לו אבל לא שייך להוסיף על מי שלא קנה והנמשל כי הוא יתב' יודע אם יזכור לאברהם ליצחק יש להם אחיזה בני קטורה וזרע עשו ולזה עשה הוא יתב' ליעקב עיקר ואברהם ויצחק טפל לכן לא נזכר זכות אבות רק לנו שעיקר הזכות מיעקב כמו הגדול שניתנה על השכר ואברהם ויצחק הם תוספת ודרך מי שקנה שופכין לו טפי כופיתא אבל מי שלא נתן גדול על המידה אינו בתוספת וזהו שלשה אני יודע שאצלי נזכרים כל השלשה אבות והטעם כי איתא במדרש אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק הוא לעשו לא אלא לבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם לכן יזכר לנו ברית אבות יען קבלת התורה שני לוחות הברית כנגד אברהם ויצחק וגם אחד אלקינו כו' לאפוקי בני קטורה ועשו שאין מאמינין באחד אלוקינו כו'.
ארבע מי יודע כו' ארבע אמהות. ירצה בזה עוד מדה יתירה נהג הוא יתב' בנו כמו שנוטל יחוס השלשה אבות מזולתינו הגם שיש להם אחיזה בשנים מהם עוד יזכור לנו זכות אמהות ארבע שאין לשום שבט יחוס כי אם בשלשה מהם ובני השפחות אף לא באחת מהנה (ר"ל ברחל ולאה) אעפ"כ נשתווינו כולם כאשר אמר בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ודרשו חז"ל מראש צורים הוא אברהם ומגבעות הן אמהות והרצון בזה כי אם שבלק היה ממדין והוא מבני קטורה אף על פי כן אני רואה כי לא נזכר זכות אברהם רק לישראל ומגבעות היינו האמהות אשורנו לכולם שאין נזכר זכות אמהות רק להם לישראל אף שהד' שבטים בני השפחות ואינם מזרע רחל ולאה אעפי"כ נזכר לכולם זכות האמהות ואין עין הרע שולטת בהן והטעם לפי שעיקר הם שלשת אבות והאמהות נטפלות לאבות לכן כאשר הגדיל חסדו עמנו לזכור לנו זכות שלשת אבות האמהות נמשכו אחריהם משא"כ במי שאין נזכר לו זכות אבות אין לו חלק בזכות אמהות.
עוד יש לפרש ארבע מי יודע על ארבעה גליות שנמשכו מכח ארבע אמהות כי יעקב הלך ללבן והיתה כוונתו לרחל לבד והנה אם היה לוקח רחל כפי מחשבתו לא היו השבטים מתקנאים ביוסף ולא התגלגל הדבר לירד למצרים ומלבד שכתבו כמה ספרים שבחטא מכירת יוסף נמשך הגלות אף כי גם י"ל כי משם יצא העגל הזה וכמו שהביאו התוס' בגמרא ב"ב דף י"ד הפיוט תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף ופירשו התוס' דהעמודים שנאמר עליהם עמודיו עשה כסף שלא היו של זהב בשביל חטא העגל שהיה של זהב דאין קטיגור נעשה סניגור ויוסף נקרא שור לכן שלא יהיה למזכיר עון עמודיו עשה כסף שמרמז על עמודת ישראל ועדיין צריך תבלין לפירוש הלזה דאין ענין למה שיוסף נקרא שור לחטא העגל לכן נ"ל לאסבורי מילתא בדדמי לפי מ"ש חז"ל ורש"י פ' כי תשא כי מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו והיה בידו שם וטס שכתב בו משה עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס והשליכו שם ויצא העגל ע"כ א"כ תבנית אות יוסף לפי שנקרא שור באותו שם נעשה עגל והוא מזכיר עון לכן עמודיו עשה כסף וידוע שכל הגליות נמשכו מחטא העגל כי אילו לא עשו העגל לא היה שום גלות א"כ שפיר נמשך ממה שרימה לבן ליעקב וגרם קנאת השבטים ליוסף וירד למצרים וע"י שם שהעלהו משה נעשה העגל וכה"ג פירש באלשיך על ארמי אובד אבי וירד מצרים שבשביל רמאות לבן נתקנאו ביוסף כי לא היה בכור לאב וגרם שירדו למצרים ועולה יפה כפי דרושינו שמזה נמשך אורך הגלות במה שיוסף הורד מצרימה והועלה ע"י שם עלה שור שהיה סיבה לחטא העגל:
בתוך כתבי רבינו ד"ז הגאון ...
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חמשה מי יודע חמשה אני יודע חמשה חומשי תורה יש לפרשו וזהו דאיתא בסוטה פרק אלו נאמרין שנכתבה התורה בשבעים לשון על הסיד ואומות קלפו את הסיד ומשם ראו התורה שבכתב וא"כ לשלול ידיעת זולתינו בתורה שאין ידיעתם שלימה וזהו חמשה אני יודע שהיא ידיעה שלימה והוא דמבואר ברבה פ' כי תשא שתורה שבעל פה לא נכתבה לפי שגלוי וידוע שיגלו לבין האומות וכמו שכתב אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו ודבר ידוע כי מתורה שבכתב אין ללמוד שום דבר על בורי' כי לאות על ידך ולטוטפות מי יאמר שהם תפילין וכן פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג וכן רוב מצות אשר מתורה שבכתב אין ללומדם רק מן הקבלה שהוא תורה שבעל פה לכן אני יודע אני ולא אחר והם חמשה חומשי תורה וא"ת הרי התורה מונחת בקרן זוית וכ"א יכול ללומדה ולזה אמר כי אני נבדל בידיעת החמשה מחמת שששה אני יודע שהם שיתא סדרי משנה שהם פירוש תורה שבכתב נמצא שזולת ידיעתי אינו יודע עד מה אפי' מעתיקי תורה שבכתב אין ללמוד שום מצוה על בוריו אם לא ע"פ שיתא סדרי משנה שהוא עיקר תורה שבעל פה ומי שאינו יודע תורה שבעל פה גם ידיעתו בתורה בכתב אינה ידיעה של כלום.
שׁבעה מי יודע שבעה אני יודע. בהיות שעם הוא מפורסם אשר יום אחד בשבוע הוא שבת אמר שלפי האמת גם ששת ימי המעשה נכללין בקדושת שבת כמ"ש האר"י בטעם שיר של יום שכל הימים יש להם קיום מקדושת שבת שבשבת נכללין נפש רוח ונשמה ומסתלק ביום א' בחינת נשמה ב' בחינת רוח ג' בחינת נפש וכן יום ד' נפש משבת הבאה יום ה' רוח יום ו' נשמה ושוב חוזרת קדושת שבת נמצא שכל ששת ימי המעשה נכלל בקדושת שבת נמצא שאני יודע שבעה ימי שבתא שכל השבעה ימים בחינת שארית שבת ותוספת שבת גם ירמוז למ"ש חז"ל בפ' (א"צ) [יום טוב] (דף טז.) אמר ר' (יוסי) [יוחנן] משום רשב"י כל מצות שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעה ומסיק דמתן שכרה לא אודעינהו או נשמה יתירה לא אודעינהו וא"כ אני יודע זאת ולא אחר.
שמונה מי יודע כו' להבין ביאור פיסקא זו נקדים דברי מדרש רבה כי במדרש רבה אמור איתא כל השביעים הם מקודשים. וא"כ היה לו למילה להיות בשביעי ונקדים דברי מדרש רבה פ' כ"ז והיה שבעת ימים תחת אמו אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למלך שנכנס למדינה וגזר על כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחילה כך אמר הקב"ה לא יביאו קרבן ולא תהיה מילה עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת ע"כ. ויש לדקדק בזה דלמה תלה הכתוב ביום השמיני הוי לתלות אחר שבת אפילו נולד בע"ש עוד קשה אם ביום השביעי היה נימול ג"כ לא סגי בלא שבת וליישב זה יראה ע"פ מ"ש בשם מהר"מ קורדאוורי על מ"ש (שבת דף קיח:) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים ופירש שבחול נשארים ג"כ מקדושת שבת ג' יומי מקמי שבתא דשבת הבאה ובתר שבתא מקבלין שפע משבת שעברה והיינו שתי שבתות שבת המקודש ושארית שבת שבששת ימי המעשה ושתי השבתות הם עיקר שבת ושארית שבת ושפע שבת משבת שתבא ובזה מיושב המדרש מעולם לא זזה השכינה מישראל אפי' בשבת של חול עיין פרשת דרכים ולמ"ש יובן שפיר שהכוונה אפי' מי שישמור להמשיך קדושת שבת שארית הקדושה הנשארת משבת שעבר ואשר יקבל משבת הבאה ג"כ ממשיך השכינה נמצא ששבת עם כל בחינותיה שמששת ימי המעשה שיש בזה ג"כ בחינת שבת לכן צריך לעבור שבעה ימים שיש בהם שבת הגדול וגם שארית הנשארים. ובזו מובן שמונה מי יודע אם משום שיקבלו פני מטרונה א"כ תסגי מיד בעוברו השבת לימול וע"ז מתרץ שמונה ימי מילה לפי ששבעה ימי שבתא שכל השבעה בחינת שבת וצריך לעבור עליו כל הבחינות וכאמור בדברינו.
תשעה מי יודע תשעה אני יודע תשעה ירחי לידה. והוא לפי שנראה מנהגו של עולם הוא אבל באמת אני יודע שהוא כנגד אדם העליון וכמבואר בדברי האר"י ז"ל בעץ חיים בכמה דוכתא ובפרט בשער אנך פ"ב [לא].
עשרה מי יודע עשרה דבריא. יראה כי עשרת הדברות נגד עשרה מאמרות כנודע ובגמרא ר"ה פרק י"ט אין פוחתין מיו"ד ופריך כנגד מי ומשני כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם ופריך מאי ניהו ויאמר דבראשית תשעה נינהו ומשני בראשית נמי מאמר שנאמר בדבר ה' שמים נעשו ע"כ ועל זה בא השאלה עשרה מי יודע שיהיה עשרה מאמרות וע"כ בראשית נמי מאמר א"כ הא גופא קשה למה לא כתב במקום בראשית נמי מאמר ויאמר אלקים יהי שמים וארץ מיהו בעמק המלך מתרץ לפי שנאמר ביום הראשון ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולא כתיב ראשון לפי שלא נבראו מלאכים אלא בשני כדאיתא במדרש שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו גבריאל בצפונו לכן לא היה רק אחד מיוחד לבדו והנה איתא מכל דיבור של הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וא"כ אילו דיבר בפירוש היה נברא ממנו מלאך והיה מקום לטעות חס ושלום ולזה לא היה מאמר בפועל רק מחשבה שלא יהיה ממנו מלאך ואז לא היה אפשר לברוא שום מלאך. ובזו מובן דמייתי דבראשית נמי מאמר מהאי קרא בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם דיש להבין למה מייתי כל הפסוק דלתרץ דבראשית נמי מאמר סגי בדבר ה' שמים נעשו ולמ"ש מתרץ הפסוק עצמו. כי בדבר ה' שמים נעשו והי' בחינת דיבור רק דקות בסוד המחשבה וא"ת למה לא כתב דיבור בפירוש במקום בראשית כמו כל מאמרות לכן מייתי וברוח פיו כל צבאם שנברא ממנו מלאך בדיבור א"כ לא היה אפשר שיהיה דיבור ממש שא"כ נברא מלאך וביום ראשון אי אפשר ליתן מקום לטעות ובזה מובן עשרה מי יודע עשרה אני יודע עשרה מאמרות וא"ת בשמים ובארץ למה לא כתב מאמר בפירוש כי ישראל ראו בחוש איך בדיבורו נברא מלאך כי האר"י ז"ל פירש וכל העם רואים את הקולות הם המלאכים הנבראים מדיבור קדשו ואחר שראו שבדיבור נברא מלאך א"כ שפיר עשרה אני יודע שנברא העולם בעשרה מאמרות ולי לא יקשה תשעה הוי די"ל תירוץ הש"ס בראשית נמי מאמר ואי קשי' לי' למה לא כתב מאמר זה אני יודע עשרה דבריא שנבראו מהם מלאכים וביום ראשון לא היה אפשר לברוא מלאך שלא יטעו שהמלאך סייע בבריאת שמים וארץ ובאמת אחד אלוקינו שבשמים וארץ.
אחד עשר מי יודע אחד עשר כוכביא וביאור פיסקא זו נראה להקדים גמרא סוטה פ' אלו נאמרין על יוסף הצדיק איכא מ"ד לעשות צרכיו נכנס באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראה לו בחלון אמר לו יוסף יוסף עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות שנאמר ורועה זונות יאבד הון מיד ותשב באיתן קשתו וכו' מידי אביר יעקב מי גרם לו שיכתב שמו על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה יוסף להיות רועה ישראל ע"כ ונראה להבין מה ענין זה שזכרו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד ממה נפשך אם יש בו איסור ח"ו למה ליה לתלות באבני אפוד שיכתבו אחיך אך נראה כי חלילה ודאי לחשוד ליוסף על זאת אך נראה עפמ"ש הרב בעל פרשת דרכים שהקשה לו דמי התיר ליוסף שיסכן עצמו מאחר שאדנותו היתה מאיימת אותו שתעליל עליו ויהרגנו כי בן נח אינו מצווה על קידוש השם לכן כתב בזכות אברהם שנאמר בו ויוצא אותו החוצה שאמר לו צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל והנה מבואר שיוסף שטען על אחיו שחשודין על אבר מן החי הוא לפי שחשבו עצמם לדין ישראל ומותר להם מפרכסת א"כ חשב שיש לשבטים דין בן נח לפי שיטתו שלא הי' צריך למסור עצמו ונקרא חובל בנפשו ולזה נראית דמות דיוקנו של אביו ואמר עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד והוא דחטא ראובן על שבא על פילגש אביו וקי"ל פילגשים בלא כתובה וקדושין א"כ לא חטא באשת אב כי בלהה לא היתה אשת יעקב רק פילגש אביו בלא קדושין ולא חטא ראובן מיהו אם יש להם דין בן נח א"כ קנה בבעילה והוה אשת אב ולזה אמר שנראי' לו דמות דיוקנו ואמר לו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד היינו ראובן בכללם ולא חטא באשת אב היינו משום שיש להם דין ישראל ולא חטא ראובן א"כ יוכל למסור עצמו בשביל שלא יעבור על גילוי עריות ואמר כי טעות הוא בידו מה שחשב שיש לו דין בן נח ואינו רשאי למסור עצמו על קדוש השם אדרבה יקבל שכר שיכתב על אבני אפוד כמו ראובן שלא נחשב לו לחטא בלהה פלגש אביו כי לא היתה אשת אב כלל רק בלא קדושין לזאת מסר נפשו כדין ובדין שיטול שכרו שלא יגרע שמו מאחיו. והנה במדרש רבה וישב מבואר שאמר ראובן על הצלת יוסף הוא מונה אותי עם אחיו ולא אצילנו ופירושו שמנה אחד עשר כוכבים משתחווים לי הרי ראובן בכלל ולא נגרע שמו ולא נדחה בשביל מעשה בלהה ע"כ הרי שמאחד עשר מוכח שלא נדחה ראובן מן השבטים ולזה אמר אחד עשר מי יודע שאין להרהר ח"ו שיהיה שמץ פסול וחשד עריות על ראובן במעשה בלהה לזה בא האות אחד עשר כוכביא שגם ראובן בכלל הכוכבים ומזה אני יודע שאין ח"ו פגם בראובן.
וביאר אח"כ שנים עשר מי יודע שבצירף ראובן נשלם שנים עשר שבטיא שלא נדחה ראובן כי אחד עשר כוכביא בצירוף יוסף א"כ הם שנים עשר שבטיא שבטי י"ה עדות לישראל כי חותם יה שהוא חותם איש ואשה ששכינה ביניהם היוד באיש וה"א באשה וזה עדות לישראל שלא נתערבו במצרים ולזה זכה ישראל ויתילדו על משפחותם לבית אבותם כי שומרים גדר הערוה משא"כ בישמעאל נאמר שנים עשר נשיאים לאמותם שהאבות אינם מבוררים כי אין שומרים גדר היחוס וזהו שנים עשר שבטי' היינו בלי פגם כאשר נרמז אחד עשר כוכביא שראובן ג"כ לא נדחה.
שלשה עשר מי יודע כו' אפשר ע"פ מה שאמרו בר"ה דף י"ז ע"ב ויעבור ה' על פניו אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם על כל עונותיהם ומקשין הא אנן צווחין כל היום בשלש עשרה מדות ואין אנו נענין שאם היה מוחל עונותינו כבר היתה גאולה ותירץ שהכונה יעשו לפני כסדר שילמדו ממדותיו ית' מה הוא רחום אף אתה רחום והנה ישראל הם רחמנין גומלי חסדים ויתכן שיעשו כסדר הזה משא"כ בזולתנו וזהו שלשה עשר מי יודע תועלתן אני יודע לדבק במדותיו ואינן חוזרות ריקם משא"כ במי שאינו מדבק במדותיו לא יועיל לו זכירת הי"ג מדות.