ברטנורא על נגעים ה

משנה נגעים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כל ספק נגעים - חוץ מזה. דספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם:

הרי היא כסלע - נעשית רחבה וגדולה כסלע:

ספק שהיא היא - וראויה להחליט שהרי פשה:

ספק שאחרת באה תחתיה - והראשונה הלכה וראויה להסגיר, דאין פשיון מטמא בתחלה:

טמא - ומחליטו:

(ב)

הלך שער לבן - שהוחלט בעבורו:

וחזר שער לבן - אחר תחתיו:

וכן במחיה וכן בפשיון - או שלא חזר שער לבן, אלא שנולדה בו מחיה שהיא ג"כ סימן טומאה, או שפשה הנגע:

בתחילה בסוף שבוע ראשון - כלומר, בין שההחלט היה בתחילה כשהובא אל הכהן, בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו, בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן, או מחיה או פשיון הרי היא כמות שהיתה. כלומר, נשאר בטומאה כמו שהיה, הואיל ויש בו סימן טומאה, אע"פ שאין זה אותו סימן שהיה בשעת החלט:

וחזר הפשיון וכן בשער לבן - הא דלא קתני הכא וכן במחיה, לפי שכשהלך הפשיון ובאת המחיה, פעמים שיהיה טהור, כגון שהמחיה מיעטה הנגע מכגריס :

(ג)

שער פקודה - לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה:

וחכמים מטהרים - וטעמייהו, דכתיב והיא הפכה, שהפכתו היא ולא הפכתו חברתה:

אף דבריך אין מקוימין - דהאי נמי טהור. והלכה כחכמים:

(ד)

בין באיש אחד - אע"ג דמה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה, אותה שתחלתה כגריס ועכשיו כסלע, והיה ראוי להחליטו, אפילו הכי הואיל ואינו יודע על איזה נגע מחליט, טהור מגזירת הכתוב דכתיב (ויקרא יג) ואם פשה תפשה בעור וטימא הכהן אותו, את הנגע הודאי הוא מטמא, ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק:

בין ב - שני אנ. שים. אע"פ שאחד מהם טעון הסגר שבעת ימים שנית בסוף שבוע ראשון, והאחר מוחלט, הואיל ואינו יודע איזה להסגיר ואיזה להחליט, שניהם טהורים מגזרת הכתוב:

ר' עקיבא אומר כו' - ואין הלכה כר' עקיבא:

(ה)

שניהם טמאין - דבשניהם פשה:

אף על פי שחזרו להיות כסלע - דהשתא אחד מהם טהור, הואיל והוזקקו לטומאה, שניהם טמאים. דכתיב [שם] וטיהרו הכהן, את הודאי הוא מטהר, ואינו מטהר את הספק:

עד שיחזרו להיות כגריס - דהשתא ודאי שניהם טהורים, שהפשיון שבעבורו הוחלט הלך משניהם: