מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
ג. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" (עמוס ה, י): "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתבעו" דהוה אמר להון ריקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם שנאמר "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו'":
