בני יששכר מאמרי חודש שבט/מאמר ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאמר הקודםבני יששכרמאמרי חודש שבט

בני יששכר מאמרי חודש שבט מאמר ב' - ראש השנה לאילנות[עריכה]

בו יתבארו מאמרים שונים מענין ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות

א[עריכה]

מתניתין (ר"ה ב.) באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים בט"ו בו, ע"כ. הנה אומרו כדברי בית שמאי בכ"ף, על פי הפשט יש לומר דהנה בגמרא (שם ז, ב) הביאו ברייתות דיש עוד כמה ראשי שנים, ט"ז בניסן ראש השנה לעומר, וחג השבועות ראש השנה לשתי הלחם, ומתרץ שם כמה תירוצים מה שהתנא דידן לא קחשיב, ולחד תירוצא דתנא דידן לא קחשיב רק ארבעה ראשי שנים שהן בראשי חדשים, ומקשי אחד בשבט כבית שמאי, ומתרץ דהכי קאמר, ג' לדברי הכל והרביעי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל, ולפי זה הוא בדקדוק נכון, מתחיל התנא ארבעה ראשי שנים הם (בארבעה ראשי חדשים) ומונה אותן אחת לאחת, עד שמגיע אל אחד בשבט (אמר) כדברי בית שמאי, זה הוא רק אליבא דבית שמאי, משא"כ לבית הלל אינן רק שלשה ראשי שנים בראשי חדשים, והוא נכון על פי הפשט לפי התירוץ הזה בגמרא, ויתבאר אי"ה דרכים אחרים:

ב[עריכה]

ראש השנה לאילן, לא אמר לאילנות כמו באינך, יש לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין הש"י בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות (רש"י ר"ה יד. ד"ה הואיל), והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל, הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה, שיזדמן לו הש"י לעת המצטרך את הפרי עץ הדר, והנה תפלתו תעשה פירות, וזהו שרמז התנא באומרו לשון יחיד לאילן, להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצוה:

ג[עריכה]

עיין מה שכתבתי במאמר חדשי תמוז ואב, מאמר בתולה במחול סימן ב' ג' ותבין ענין ט"ו בשבט, וכאשר תתבונן שם תבין גם כן טעם למה אמר התנא בלשון יחיד איל"ן בגימטרי"א הוי"ה אדנ"י יחודא שלים:

ד[עריכה]

תשכיל ותתבונן במאמרי חדש סיון מאמר א' סימן ו'-ז' בעניין ההוא גר שבא לשמאי (שהוא מסטרא דגבורה ויראה) ואמר: "למדני כל התורה כולה על רגל אחד" (שבת לא א), דחפו באמת הבנין שבידו (אצל שמאי שהיה מסטרא דגבורה ויראה היה בידו אמת הבנין, דהבנאי מתחילתו מצייר כל הבניין כולו כאחד במחשבתו, וזה אינו דבר המתקיים, ואחר כך בונה על ידי צמצומים שונים באמת הבניין, היום כך ולמחר כך, עד שנגמר הבניין, וזהו דבר המתקיים, הבן). והלל קרבו לההוא גר, כי הלל מסטרא דחסד אהבה, הנה לימדו עניין אהבה, "דעלך סני" וכו' הוא מצות "ואהבת לרעך כמוך" וכו' (ויקרא יט יח), עיין שם במאמר הנ"ל ותבין כי נלאיתי לכפול הדברים באריכות. והנה חידוש הלבנה בחדשה נקודה, ומוספת במדריגה יום אחר יום עד שתעמוד על מילואה בט"ו. הנה עניין החידוש מהתחלת החודש ומוספת בכל יום הוא דמיון התורה שהאדם מעצמו יוסיף בכל יום יותר שכל מושכל, עד יוציא מכח אל הפועל מה שהוא בכח שכל נשמתו. ומילוי הלבנה הוא דמיון התורה שהאדם מתבונן עד אשר לא יצא לאויר העולם, שמלמדין אותו כל התורה כולה (נדה ל ב), עיין שם במאמר הנ"ל עניין תורת חסד ותורה מפי הגבורה. עיין מה שכתבתי לעיל במאמר א' בעניין מזל דלי שהוא מזלן של ישראל, והוא משועבד למים זו תורה. על כן הוא ראש השנה לאילנות, "כי האדם עץ השדה" (דברים כ יט). ומעתה תשכיל, באחד בשבט הוא כדברי בית שמאי שהם מסטרא דגבורות, ובט"ו בו הוא דברי בית הלל שהם מסטרא דחסד אהבה, על כן אמר כדברי בכ"ף, הבן הרמיזות הללו: