בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מאמרי חדש אדר - מאמר ט - משתה ושמחה[עריכה]

בו ידובר מעניין מצות סעודת פורים, וחייב אדם לבסומי וכו' ונקרא שם המאמר משתה ושמחה:

א)[עריכה]

מנהג ישראל תורה היא, נהגו להשתנות במלבושים שונים בזמן הסעודה ושמחת פורים, ולא דבר ריק הוא, והנה התבוננתי מן החרכים בתורתו של הרב המפורסם מהר"מ חאגיז שהוא לזכר מה שאמרו רז"ל (מגילה יב, א) הם לא עשו אלא לפנים (מה שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר) אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, על כן משתנים בזמן השמחה במלבושים שונים ולא ניכר הפנים של מי הוא, והוא דבר הנחמד בפשטיות המנהג:

ב)[עריכה]

אבל אומר לך את אשר עם לבבי, מצאתי ראיתי בזוהר שלח דף קס"ט ע"ב, א"ל ר' שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן (בגן עדן) בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא, אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא בר נש דאיתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא (ר"ל אם אירע באיזה פעם גם בעולם הזה שיתלבש האדם באותו הלבוש והגוף יקר ורוחניי שבגן עדן), אמר ליה מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא וכו' ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי, מנלן דכתיב (אסתר ה, א) ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא, מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר, וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא דנהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלקים פרחא מניה נשמתא לפום שעתא, (בזה יתכן במקרא (שם, ב) ויהי כראות המלך את אסתר וכו' למה ליה למימר ויהי לישנא דצערא (מגילה י, ב), הוה ליה למימר וכראות המלך, אך הוא להשמיענו כי הגיע ווי וצער פרחה נשמתו לפי שעה מגודל הפחד, נראה לי), מרדכי אוף הכי דכתיב (אסתר ח, טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות לבוש מלכות ודאי דיוקנא דההוא עלמא ועל דא כתיב (שם ט, ג) כי נפל פחד מרדכי עליהם פחד מרדכי ולא פחד אחשורוש, אמר ר' שמעון כמה מתיקין אינון מילין זכאה חולקי, והא ידענא דצדיקיא בהאי עלמא מתלבשן בלבושא דאיקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי, אמר ליה אוירא דגן עדן נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא, ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרה, וכך הוה למרדכי (בעולם הזה, נ"ל) דכתיב בלבוש מלכות דיוקנא דההוא עלמא ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא, כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון עד וכו', עכ"ל.

ומעתה הרי שלך לפניך, מנהג ישראל תורה היא שנהגו בשעת השמחה להתלבש בלבושים שונים לזכרון הנס והפלא שהתנוסס הש"י עם מרדכי ואסתר שנתלבשו במלבושי יקר רוחניים מה שמלובשין הצדיקים בגן עדן, והנה תראה בדברי הזהר שכן היה לישראל במתן תורה, ותבין לפי זה מה שאמרו רז"ל (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורוש: