במדבר רבה כ יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · כ · יג · >>

הוסף ביאור

יג. [עריכה]

" ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה'" מלאך של רחמים היה ונעשה לו לשטן.
"ושני נעריו עמו" זו דרך ארץ שהיוצא לדרך צריך שנים לשמשו וחוזרים ומשמשין זה לזה.
"ותרא האתון את מלאך ה'" וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו והרי כתיב בסנחריב (ישעיה לז, לו): "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור" וכתיב (שם מ, כד) "וגם נשף בהם חייהם" אלא כך אמר לו הפה נתן ליעקב שנאמר (בראשית כז, כב): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" וכתיב (שם, מ) "ועל חרבך תחיה" והאומות כולם בחרב חייהם ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהם בשלהן אף אני אבוא עליך בשלך לכך כתיב וחרבו שלופה בידו: