במדבר רבה יט יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יט.    [ עריכה ]
"קח את אהרן והפשט" אמר לו הקב"ה הרי את מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך.

"ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבישם" והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית סופג את הארבעים שהם צמר ופשתים אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה ואמר לו (ויקרא ח ב: "קח את אהרן" בו בלשון אמר לו לעלות ההר.
"ויעש משה כאשר צוה ה'" ללמדך שאף על פי שאמר לו גזרה רעה על אהרן לא עיכב: