במדבר רבה יט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

במדבר רבה יט · א · >>


הוסף ביאור

א. [עריכה]

"זֹאת חֻקַּת" זש"ה זה שאמר הכתוב (איוב יד, ד): "מי יתן טהור מטמא לא אחד", כגון:

  • אברהם - מתרח;
  • חזקיה - מאחז;
  • יאשיה - מאמון;
  • מרדכי - משמעי;
  • ישראל - מעובדי כוכבים;
  • העולם הבא - מעולם הזה;
  • מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?!
  • תמן תנינן: "בהרת כגריס באדם טמא, פרחה בכולו טהור". מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?!
  • תמן תנינן: "האשה שמת ולדה במעיה, והושיטה החיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית - הבית טהור, יצא מתוכו - הרי הוא טמא". מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?!
  • תמן תנינן: "העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים". אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.