בית שמואל על אבן העזר צז
סעיף א[עריכה]
(א) המושיב אשתו חנונית: הנה דברי המחבר לכאורה תמוה שכתב בסעיף זה בפשיטו' דמשביעה אפילו בטענו' שמא ובסעיף אח"ז מביא פלוגתא אם יכול להשביעה ומשמע דס"ל עיקר כדיעה קמייתא דא"י להשביע' דהא דעת החולקים הביא בלשון י"א, והנה בסוגי' זו איתא פלוגתת הפוסקים והעול' מפלוגת' לדעת ר"ח ור"ת והרא"ש והרשב"א הלכה כר"ש דא"י הבעל להשביע את אשתו בטענו' שמא אפילו על חנונית קודם שתתבע הכתובה אפילו אם יש בידה מעות ואומר' של פלוני הם א"י להשביע' כמ"ש בתוס' ובהרא"ש והא דתנא במתני' אינה תובע' הכתובה אין היורשין משביעין אותה ל"ד יורשים אלא אפילו הבעל גם כן א"י להשביע' והא דנקיט יורשים איידי דריש' דתנא כ"ז שהיא תובע' הכתוב' יורשים משביעים אותה והתם יורשים דוקא לכן נקיט סיפ' ג"כ יורשים כ"כ תוס' והרא"ש, וב"ח וח"מ הבינו מתוס' מ"ש ברישא יורשים דוקא כוונתם דוקא נגד היורשים דצריכה שבועה שלא התפיס לה בעלה צררי אז מגלגלין עליה השבוע' שלא תפסה בעצמה אבל כשא"צ לישבע על שלא התפיס לה בעלה אז א"צ שבוע' שלא תפס' בעצמה ואין משביעין אותה שבוע' זו אלא אגב גלגול, ול"ד כי הפי' בתוספת הוא בריש' יורשים דוק' דהא לפי המסקנ' ס"ל לר"ש כאבא שאול דלא מהני פטורים נגד היורשים ומתני' איירי שנתן לה פטורים ואז דוק' היורשים משביעים אותה ולא הוא דהא הוא נתן לה פטורים מ"ה בריש' יורשים דוקא כי א"צ שבוע' רק נגד היורשים ולא נגד בעלה אבל לא היה כוונתם לומר דאין משביעין אותה שלא תפסה בעצמ' אלא ע"י גלגול כי לא דברו מזה רק פשוט דכוונתם כמ"ש מיהו בדין זה אם משביעין אותה שלא תפסה בעצמ' שלא ע"י גלגול שבוע' פליגי הפוסקים כמה שאכתוב והנה אם תבעה הכתוב' אז משביעין אותה ויש בזה שני פירושי', י"א דתלי' הכל בתביעה שלה כשרוצה היא להוציא הכתובה צריכה לישבע אפילו אם אין עליה שבועה שהתפיס לה בעלה צררי מ"מ צריכה לישבע שלא תפסה בעצמה וי"א דא"צ שבועה שלא תפסה בעצמה אלא ע"י גלגול שבועה כשצריך בה שבועה שלא התפיס לה בעלה צררי אז תשבע ג"כ שלא תפסה בעצמה, ויש בזה נ"מ אם מת פתאום אז ליכא חשש שהתפיס לה הבעל צררי כמ"ש לעיל גם נ"מ בגרושה דא"צ שבועה על התפסת בעלה אם לא שטוען כן ורוצה להשביע על חנונית בטענו' שמא למ"ד דשבועה זו דוקא ע"י גלגול בא א"צ לישבע שלא לקחה בעצמ' כיון דא"צ שבועה על התפסת בעלה אבל לכ"ע אפילו לא תבעה הכתוב' והוא טוען טענו' ברי שנתן לה צררי יכול לגלגל עליה שבועה שלא תפסה בעצמה דקי"ל דיכול לגלגל כשיש רגלים לדבר, ומשמע מהרא"ש וטור דס"ל כשתבע' הכתוב' צריכה שני שבועות שלא התפיס לה בעלה ושלא תפסה בעלה ושני שבועו' הללו שוין ולאו גלגול שבועה הוא כן משמע מהרא"ש פ' הכותב מ"ש מסקנ' דסלק' מהך שמעתא וכו' ואכתוב עוד מזה בסי' אח"ז וכ"כ בח"מ והשיג כדת על ב"ח, ובתשובת רלב"ח סי' פ"ג ס"ל גם כן כשיטה זו וב"ח השיג עליו בחנם, והא דכתב הטור רס"ז הבעל שמשביע אשתו על הכתובה יכול להשביעה ג"כ על כל שנתעסקה משמע לכאורה דוקא ע"י גלגול משביע אותה ובלא גלגול שבועה אינה חייבת שבועה אפילו כשהיא בא להוציא הכתוב' י"ל כוונת הטור מ"ש דיכול להשביע אותה על כל שנתעסק' היינו פלכה ועסתה אז לכ"ע א"י להשביע אותה אלא ע"י גלגול אבל על חנונית יכול להשביע' בלא גלגול וכן מדויק מתו' ומהרא"ש לת"ק אין משביעים אותה על פלכה אלא ע"י גלגול שבוע' ור"ש לא פליג על פלכה אלא קאי על חנונית, אף על גב דיש לפרש דר"ש קאי על דברי ר"א וס"ל אפילו על פילכה משביעים אותה כשהיא רוצה להוציא את הכתוב' אפילו בלא גלגול מ"מ הטור לא ס"ל כן כי היכא דלא הוי ג' מחלוקת בפלכה הת"ק ור"א ור"ש, וכל זה איירי כשרוצ' להשביעה על חנונית שהיה בידה אבל אם לא היתה חנונית ורוצה להשביע' שמא תפסה בעצמה דין זה אין מבואר אם יכול להשביעה כיון שלא היה בידה חנונית וגרע טפי מפלכה דהיה בידה ומ"מ א"י להשביע' י"ל מכ"ש דא"י להשביע' שבועה זו ובתשובת רלב"ח שם פסק אפילו בכה"ג שלא היה בידה חנונית יכול להשביע' בלא גלגול כשהיא רוצה להוציא את הכתוב' מיהו י"ל הרלב"ח לטעמו אזיל דס"ל על פלכ' נמי יכול להשביע' בלא גלגול כשהי' רוצה להוצי' הכתוב' לכן ס"ל דיכול להשביע' בלא גלגול שמא לקח' בעצמ' אבל מאן דס"ל דא"י להשביע' בלא גלגול על פלכה שהיה בידה י"ל דא"י להשביע' בלא גלגול שמא תפסה בעצמ' וקצת משמע מתו' פ' מי שמת כדברי רלב"ח דיכול להשביע אותה שמא תפסה בעצמה דהא תרצו שם מת פתאום משביעים אותה שמא תפסה בעצמה ושם ליכא חשש שהתפיס לה בעלה צררי גם לא איירי שם שהיתה חנונית וכל זה לשיטות הני פוסקים אבל הרי"ף והרמב"ם פ"ט ה' שותפות ס"ל הלכתא כת"ק ויכול להשביעה על חנונית אימת שירצה בלא גלגול אפי' לא תבעה הכתובה ואם לא היתה חנונית כתב בתשובה הנ"ל להרי"ף והרמב"ם א"י להשביעה על תפיסה שלה מיהו נשים דידן דינן כאפטרופוס נמצא בדין זה אי' ג' שיטות ונראה להכריע על חנונית יכול להשביעה בלי גלגול כשתתבע הכתובה כמשמעות הרא"ש והטור וכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם אבל היורשים א"י להשביע' אלא ע"י גלגול דהא להרי"ף א"י היורשים להשביע אות' כלל על חנונית שהיה בידה בחיי אביהם ולדעת שאר הפוסקים דס"ל דיורשים יכולים להשביעה י"ל דוקא ע"י גלגול יכולים להשביעה לכן בלי גלגול א"י להשביעה וכעין זה מצינו בהרא"ש בהכרעה שהכריע בין שיטות תוס' לשיטות הרי"ף, ובט"ז פוסק כל שתובעת הכתובה חייבת לישבע שלא תפסה משלו אפי' בלא גלגול שבועה שהתפיס לה בעלה צררי ויכול להשביעה אפי' על פלכה ואלמנה חייבת לישבע שבועו' אלו אפי' אם לא טענו היורשים אבל גרושה אינה חייבת לישבע אלא דוקא אם הבעל טוען שתשבע אז צריכה לישבע הן על טענות אפטרופוס הן טענות שתפסה בעצמה, ואלמנה שצוה בעלה ליתן לה הכתובה א"צ לישבע שלא תפסה בעצמה כיון שהוא לא חשדה אנן נמי לא חשדינן אותה מיהו נ"ל עיקר דהיורשים א"י להשביעה בלי גלגול שבועה כמ"ש ודברי המחבר יש לישב בדוחק דאיירי בסעיף א' כשהיא תובעת הכתובה אז משביעי' אותה על חנונית בלא גלגול שבועה וס"ל עיקר כדיעה קמייתא שהביא בסעיף ב' אבל על פלכה א"י להשביעה אפי' אם היא תובעת הכתובה ובעיף ב' מפרש דבריו מ"ש בסעיף א' דמשביעי' על חנונית היינו כשהיא תובעת הכתובה וי"א ס"ל דמשביעים אותה אפי' כשלא תבעה הכתובה: