ביאור הגר"א על אורח חיים טו
סעיף א
[עריכה]אבל שלא כו' — תוס' בשבת שם, וזהו שאמרו בגמ': "מבגד לבגד":
ודווקא כו' — שם, וכמו שכתוב במנחות מג א: "עד שיתיר ציציותיו":
סעיף ב
[עריכה]אינו כו' — שם מא א: "ושווין כו' משום" כו'. רש"י שם:
סעיף ג
[עריכה]טלית כו' — מהנ"ל: "ושווין" כו', אבל ציצית של שאר כנפים לא נפסלו, וכן מה שכתוב שם: "טלית שנקרע" כו':
סעיף ד
[עריכה]נקרע כו' — כרבי מאיר, דר"י סבירא ליה כוותיה. ונימוקי יוסף גריס בהיפך, וזה נכון, דסייעתא מרבנן, וגם סוגיא דשם מ ב כוותיה:
ויש אומרים דלרב עמרם כו' — וסברא ראשונה בשם רב עמרם הוא הרא"ש, וסובר השולחן ערוך דפליגי. וליתא, דעל כרחך גם להרא"ש משום "תעשה ולא מן העשוי", כמו שכתוב שם מ ב. ועוד, דתפירה ודאי הוי חיבור, כמו שכתוב שם מא א: "ושווין שאם כפלה" כו', ושם לז ב: "האי מאן דחייטיה" כו', "אם איתא" כו', הא לאו הכי שפיר עביד. וכן כתב ט"ז עיין שם. ועל רש"י לא קשיא, דהוא פירש דחוט התפירה פסול משום "תעשה ולא מן העשוי", וכן פירש שם מב ב: "מן הגרדין" כו', וגם כן משום "תעשה ולא מן העשוי", ורוצה לומר שלא קצצן אלא הניחן בבגד, וסבירא ליה לרב דלא בעינן לשמה כלל, ולהכי בסוכה ט פריך משמואל ולא מרב, ומפרש שגם רבא שם מ ב סבירא ליה כרב, ואזיל לשיטתו, דפירש פלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין מ"ח דרבא כרבנן, ואמרינן כאן מב ב "כתנאי" כו'. אבל תוס' לא סבירא ליה הא דרש"י, כמו שכתבו שם מ ב ד"ה שמא כו', אלא כרב עמרם, ושם מב ב ד"ה הקוצים, ואזלי לשיטתייהו דמפרש שם ד"ה "עד" דרבא כרבן שמעון בן גמליאל, וקיימא לן שם כפירוש תוס', לכן פירוש תוס' ורב עמרם עיקר. וכן כתב בית יוסף שהעיקר כפירוש רב עמרם, אלא שהתוס' מפרשים "נקרע חוץ לשלוש" שנשתייר ג' טפחים באורך הבגד שלא נקרע, ונימוקי יוסף בשם רב עמרם פירש שהקרע חוץ לג' ברוחב הבגד, וכן יש לבאר דברי הרא"ש דלא כבית יוסף. ודבריו אין מובנים, דהא כתב בבית יוסף ושולחן ערוך בשם רבינו ירוחם, דלפירוש הרא"ש בשם רב עמרם, אם נשתייר כל שהו כשר, ואחר כך כתב שדברי הרא"ש ורבינו ירוחם כפירוש תוס'. אבל לפירושנו ניחא:
סעיף ה
[עריכה]אם נקרע כו' — רוצה לומר, ולא תפרו, אף על גב שלא נשתייר קשר גודל, כמו שכתב לעיל סימן יא סעיף י. בית יוסף:
לכולי עלמא כו' — דלרש"י כשר כיון שהוא של צמר, ולהרא"ש כיון שנשתייר כל שהו, ולנימוקי יוסף כיון שקדם התפירה:
לא יתפור — עיין סעיף ו "שלא" כו':
ואם נקרע ותפרו כו' — ר"נ, שלא נשתייר כל שהו:
איכא לספוקי — לכולהו פירושי. בית יוסף. ורוצה לומר, להרא"ש ורש"י, אף על גב דנשתייר כל שהו כשר להרא"ש, כנ"ל, וכאן כל הבגד שלם, מכל מקום, מקום הטלת ציצית כמאן דפסיק דמי. וכן לרש"י, שמא משום חששא הנ"ל אף בדיעבד פסול. וכן מבואר בדברי בית יוסף שם, שכתב: "ואם נקרע ונשתייר ממנו כו' לדעת רש"י כו' דלשמא ישייר" כו', הא לאו הכי לא. ועיין מגן אברהם ס"ק י"ב, וטעות סופר בדבריו וצריך להיות: היינו לרש"י ורא"ש, אבל לנימוקי יוסף כו':
סעיף ו
[עריכה]לבן כו' — עיין מגן אברהם: