ביאור:תרגום על רות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פסוק טקסט מנוקד תרגום תרגום בעברית
א וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. וַהֲוָה בְּיוֹמֵי נְגִיד נְגִידַיָּא וַהֲוָה כְפַן תַּקִּיף בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. עֲשַׂרְתֵּי כַפְנִין תַּקִּיפִין אִתְגְּזָרוּ מִן שְׁמַיָּא לְמֶהֱוֵי בְעָלְמָא מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְאוֹכָחָא בְּהוֹן דָּיָרֵי אַרְעָא. כְּפַן קַדְמָאֵי בְּיוֹמֵי אָדָם. כְּפַן תִּנְיָן בְּיוֹמֵי לֶמֶךְ. כְּפַן תְּלִיתָאֵי בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם. כְּפַן רְבִיעָאֵי בְּיוֹמֵי יִצְחָק. כְּפַן חֲמִישָׁאֵי בְּיוֹמֵי יַעֲקֹב. כְּפַן שְׁתִיתָאֵי בְּיוֹמֵי בּוֹעַז דְּמִתְקְרֵי אִבְצָן צַדִּיקָא דְּמִן בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. כְּפַן שְׁבִיעָאֵי בְּיוֹמֵי דָוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל. כְּפַן תְּמִינָאֵי בְּיוֹמֵי אֵלִיָּהוּ נְבִיָּא. כְּפַן תְּשִׁיעָאֵי בְּיוֹמֵי אֱלִישָׁע בְּשׁוֹמְרוֹן. כְּפַן עֲשִׂירָאֵי עֲתִיד לְמֶהֱוֵי לָא כְּפַן לְמֵיכַל לַחְמָא וְלָא צָחוּתָא לְמִשְׁתֵּי מַיָּא אֱלָהֵן לְמִשְׁמַע פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְכַד הֲוָה כַּפְנָא הָדֵין תַּקִּיף בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל נְפַק גַּבְרָא רַבָּא מִן בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַאֲזַל לָדוּר בְּחַקְלָא דְמוֹאָב הוּא וְאִתְּתֵיהּ וּתְרֵין בְּנוֹהִי:
  • והיה בימי שפוט השופטים והיה רעב כבד בארץ ישראל.
  • עשרה רעבונות כבדים נגזרו מהשמים להיות בעולם מיום שנברא העולם עד שיבוא מלך המשיח, להוכיח בהם את דיירי הארץ:
  1. הרעב הראשון בימי אדם הראשון.
  2. הרעב השני בימי למך.
  3. הרעב השלישי בימי אברהם.
  4. הרעב הרביעי בימי יצחק.
  5. הרעב החמישי בימי יעקב.
  6. הרעב השישי בימי בועז שנקרא אבצן הצדיק מבית לחם יהודה.
  7. הרעב השישי בימי דוד מלך ישראל.
  8. הרעב השמיני בימי אליהו הנביא.
  9. הרעב התשיעי בימי אלישע בשומרון.
  10. הרעב העשירי עתיד להיות:‏[1] לא רעב לאכול לחם ולא צמא לשתות מים, אלא לשמוע דבר נבואה מלפני ה'.
וכשהיה הרעב הכבד הזה בארץ ישראל, יצא אדם גדול מבית לחם יהודה והלך לגור בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו.
ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱ‍לִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם. וְשׁוּם גַּבְרָא אֱלִימֶלֶךְ וְשׁוּם אִתְּתֵיהּ נָעֳמִי וְשׁוּם תְּרֵין בְּנוֹהִי מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִין רַבָּנִין מִן בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַאֲתוֹ עַד חֲקַל מוֹאָב וַהֲווֹ תַּמָּן רוֹפִילִין:

ושם האיש אלימלך, ושם אשתו נעמי, ושם שני בניו מחלון וכליון, אפרתים גדולים (חשובים) מבית לחם יהודה. ובאו עד שדי מואב, והיו שם (אלימלך מחלון וכליון) שרים.

ג וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ. וּמִית אֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלָהּ דְּנָעֳמִי וְאִשְׁתְּאֲרַת הִיא אַרְמְלָא וּתְרֵין בְּנַהָא יַתְמִין:

ומת אלימלך בעלה של נעמי, והיא נשארה אלמנה ושני בניה יתומים.

ד וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. וַעֲבָרוּ עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיְיָ וּנְטָלוּ לְהוֹן נָשִׁין נוּכְרָאִין מִן בְּנַת מוֹאָב שׁוֹם חֲדָא עָרְפָּה וְשׁוֹם תִּנְיֵיתָא רוּת בַּת עֶגְלוֹן מַלְכָּא דְמוֹאָב וִיתִיבוּן תַמָּן כִּזְמַן עֲשַׂר שְׁנִין:

ו(מחלון וכליון) עברו על גזירת דבר ה', ולקחו להם נשים נוכריות מבנות מואב. שם אחת ערפה, השנייה רות בת עגלון מלך מואב. וישבו שם כזמן של עשר שנים.

ה וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ. וְעַל דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיְיָ וְאִתְחַתְּנוּ בַּעֲמָמִין נוּכְרָאִין אִתְקְטָעוּ יוֹמֵיהוֹן וּמִיתוּ אַף תַּרְוֵיהוֹן מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן בְּאַרְעָא מְסָאַבְתָּא וְאִשְׁתַּאֲרַת אִתְּתָא מַתְכְּלָא מִתְּרֵין בְּנַהָא וְאַרְמְלָא מִבַּעְלָהּ:

וכיון שעברו על גזירת דבר ה' והתחתנו בעמים נוכרים, נקטעו ימיהם ומתו גם שניהם, מחלון וכליון, בארץ טמאה. ונשארה האשה שכולה משני בניה, ואלמנה מבעלה.

ו וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְהוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם. וְקָמַת הִיא וְכַלָּתָהָא וְתָבַת מֵחֲקַל מוֹאָב אֲרוּם אִתְבַּשְׂרַת בַּחֲקַל מוֹאָב עַל פּוּם מַלְאֲכָא אֲרוּם דְּכַר יְיָ יַת עַמֵּיהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמִתַּן לְהוֹן לַחְמָא בְּגִין זְכוּתֵיהּ דְּאַבְצָן נְגִידָא וּבִצְלוֹתֵיהּ דְּצַלֵּי קֳדָם יְיָ הוּא בוֹעַז חֲסִידָא:

וקמה היא וכלותיה וחזרה מארץ מואב, כיוון שהתבשרה בשדה מואב על ידי מלאך, שה' זכר את עמו בית ישראל לתת להם לחם, בגלל זכותו של אבצן השופט, ובתפילתו שהתפלל לפני ה'. (אבצן) הוא בועז החסיד.

ז וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. וּנְפָקַת מִן אַתְרָא דִּי הֲוָת תַּמָּן [וְתַרְתֵּין כַּלְּתָהָא עִמָּהּ וּמְהַלְּכָן בְּאוֹרְחָא לְמֵתָב לַאֲרַע יְהוּדָה]:

ויצאה מן המקום אשר היתה שם ושתי כלותיה עמה. (התרגום לשאר הפסוק חסר).

ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ

יעשה [יַעַשׂ] יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי.

וַאֲמָרַת נָעֳמִי לְתַרְתֵּין כַּלָתָהָא אַזֵילְנָא תֻבְנָא אִתְּתָא לְבֵית אִמָהּ יַעֲבֵיד יְיָ עִמְּכוֹן טִיבוּ כְּמָא דִּי עֲבַדְתּוּן עִם בַּעֲלֵיכוֹן שְׁכִיבַיָּא דְּסָרֵיבְתוּן לְמִסַּב גּוּבְרַיָּא בָּתַר מוֹתֵיהוֹן וְעִמִּי דְּזַנְתּוּן וְסוֹבַרְתּוּן יָתִי:

אמרה נעמי לשתי בנותיה: "לכנה שובנה אשה לבית אמה. יעשה ה' עמכן טובה כמו שעשיתן עם בעליכן המתים, שסירבתן לשאת בעלים לאחר מותם, ועימי, שזנתן ופירנסתן אותי".

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ על פי עמוס ח יא

ראו גם[עריכה]