ביאור:תוספתא/פרה/יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת פרה פרק שנים עשר

האיזוב המזה והצלוחית

(א)
אזוב, אימתי כשר להזות בו? - משישיר את ניצו

ראו משנה יא, ט.

הזה בו עד שלא השיר את ניצו, רבי פוסל ור' אלעזר בר"ש מכשיר
מודה ר' יוסי באזוב שתחלתו שנים ושיריו אחד, שהוא פסול.

(ב)

גרדומי אזוב – כשרין, וגרדומי ניצית - כשרין

ירד וטבל ועלה, אם יש עליו שטף של מימי גשמים והזה – הזאתו פסולה שהזה מי גשמים מגופו.

ראו משנה יב, ב.
ר' יהודה דורש ליבש את האיזוב אם נרטב כולו, לפני שישתמש בו להזאה שניה, שמא יזה מהלחות שבאיזוב עצמו.

ואם יש עליו משקה טופח - הזאתו כשרה
ר' יהודה אומר: אם יש עליו משקה מרגליות טיפות מים כעין מרגליות והזה - הזאתו פסולה.
אזוב שהטביל עצו עם גבעוליו, אע"פ שמזה והמים שופעים מן העץ לגבעול - כשר
מזה כדרכו, ואינו חושש שמא מן העץ יצא.
אזוב שהטביל מקצתו - ר' יהודה מכשיר
שר' יהודה אומר: מטביל מקצתו וחוזר ומוסיף עליו, עד שיטבול את כולו.
הטביל את כולו - לא יזה ממנו הזאה שניה, אלא עד שינגב.

(ג)
צלוחית שפיה צר, מזין הימנה הזאה שניה, אבל לא הזאה ראשונה

בניגוד לר' יהודה במשנה יב, ב, כאן הוא אוסר להזות הזאה ראשונה.
רשב"ג מתיר.

מפני שהמים נסחטין, דברי ר' מאיר.
שלשה דברים אמר רשב"ג משום ר"ש בן כהנא: מימיהן של כהנים לא נמנעו
מלהזות באזוב המוטבל ובצלוחית שפיה צר
ופוצעין אגוזים של תרומה בידים מסואבות, ולא חשו להן משום טומאה.

הנוטל שכר להזות

(ד)
האומר לחבירו הזה עלי ואזה עליך, ר' עקיבה מטמא וחכמים מטהרין.

ראו בכורות ד, ו. לדעת ר' עקיבא גם מי שמזים עליו נחשב כנוטל שכר.
מי חטאת יכולים להשמר גם לפרק זמן ארוך.

המשמר מי חטאת אפילו עד עשרה ימים - הרי הן בחזקתן, ואין צריך טבילה.

מי כשר להזות

(ה)

הכל כשרין להזות חוץ מחרש שוטה וקטן, ור' יהודה מכשיר בקטן

ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר

ראו משנה יב, י. דין ההזאה דומה לדין הקידוש לדעת ר' יהודה, ראו משנה ה, ד.

חרש שוטה וקטן שהזו, ואחרים רואין אותן - הזאתן כשרה.

כיצד מזה

(ו)
נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו, לאחריו והלכה לה הזאה לפניו - הזאתו פסולה

ראו משנה יב, ב-ה.
לדברי רשב"ג ראו עדיות ה, ג. רשב"ג כבית הלל, ומשנתנו כבית שמאי.
אם כשטבל את האיזוב התכוון להזות על מה שאין להזות עליו – ההזאה פסולה.

לאחריו והזה על צדדין שלאחריו – הזאתו כשרה.
מזין על האדם ועל חיבוריו כגון ציפרניים בריאות בין ער בין ישן
ועל הכלים בין מתוכן ובין מאחריהם
חוץ ממוסף יורה של שולקי זיתים, שהוא מטמא את ההזאה באויר כנגד המוסף, שמזין עליו מאחוריו.
טבל את האזוב לשם דבר שהוא ראוי להזאה, והזה על דבר שהוא ראוי להזאה
מים הנוטפין טמאין, וכשרות להזות; אם יש באזוב - ישנה.
לשם דבר שהוא ראוי להזאה, והזה על דבר שאין ראוי להזאה
על העובד כוכבים ועל הבהמה ועל עריבה של אבן
המים הנוטפין טהורים, ופסולים להזות. ואם ואפילו יש באזוב - לא ישנה.
לשם דבר שאינו ראוי להזאה, הואיל ותחלת טבילתו פסולה - כך הזאתו פסולה.
וכן רשב"ג אומר: אומרין לו למזה 'פרוש מאחריך, שמא תטמא'
אמרו לו: והלא מחליקין היו בפני חלון של רבים, דורסין ולא נמנעין
מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין.
וכמה יהא במים ויהא בהן כדי הזאה? כדי שיטביל ראשי גבעולין זה חוץ מזה, שהאזוב בולע
ר' יהודה אומר: רואין כאילו הן על האזוב של נחשת, שאינו בולע.

חומרות בטהרת חטאת

(ז)

טהור לחטאת שנטמאו ידיו - נטמא גופו. מטמא את חבירו, וחבירו את חבירו ואת אחורי לגין.
לגין של חטאת שנטמא אחוריו - נטמא תוכו. מטמא את חבירו, וחבירו את חבירו ואת המזה
שאין אומרין בחטאת 'זה ראשון וזה אחרון', אלא אפילו מלא - כולו תחלה

שאין מונין למי חטאת.

ראו משנה יב, ז-ח.

עיסות שנעשות על גב חטאת, ונגע השרץ באחת מהן
אפילו הן מאה - כולן תחלה, שאין מונין לחטאת.

(ח)
כוש הארבלי - חבור לטומאה ולהזאה של פשתן

ראו משנה יב, ח-י. דוגמאות לדברי ר' עקיבא ראו שם משנה ט.
ר' יוסי מחליף את השיטה.

ושל פקיע פשתן - הרי זה לא יזה, ואם הזה מוזה.
כל ידות הכלים הבאות מבית האומן, כגון יד המגל ויד הסכין – חיבור לטומאה ולהזאה.
כל ידות הכלים הקדוחות - חבור
ר' יוחנן בן נורי אומר: אף הרוק וצואה שעל הכסא - חבור להזאה
ואין חבור לטומאה, דברי ר' יוסי הגלילי.
ר' עקיבא אומר: כל שחיבור להזאה – חיבור לטומאה, ויש חבור לטומאה ואין חבור להזאה.
הקומקומוס חבור לטומאה ולהזאה.
כסוי המיחם המחובר בשלשלת, ב"ש אומרים: כולן חבור אחד הוא
וב"ה אומרים: הזה על המיחם - הזה על הכסוי
הזה על הכסוי - לא הזה על המיחם.
אמר רבי יוסי: אלו דברי ב"ש. ב"ה אומרים כולו חבור אחד.

זמן ההזאה

(ט)
טבל את האזוב בלילה - לא שהמים פסולין, אלא שצריך להטביל שניים.

ראו משנה יב, יא.

הזה בלילה - הזאתו פסולה, והמים טמאין משום מי חטאת. כי הם כשרים