ביאור:תוספתא/עוקצין/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת עוקצין פרק שני[עריכה]

מצטרף לטומאת אוכלין[עריכה]

(א)
רוטב שנאכל חציו וחציו קיים, כנגד האוכל – מצטרף, שלא כנגד האוכל - אין מצטרף

ביבשה, כנגד האוכל – טמא, שלא כנגד האוכל – טהור, דברי ר"מ
וחכ"א: ביבשה הכל טהור, ברוטב - כנגד האוכל מצטרף, שלא כנגד האוכל אין מצטרף
עלי סיאה אזוב וקורנית, כנגד האוכל - מצטרף
ואיזהו כנגד האוכלין? - רבי אומר: עד חלל עצם שיש עמו, שיתיבש
וכן מוח שבקולית, כנגד האוכל - מצטרף
ואיזה הוא כנגד האוכל? - אם יש שם חלל - עד חלל
אם אין שם חלל - אינו טמא אלא חיסום העליון בלבד.
ר' יהודה אומר: קולית שיש עליה כזית בשר - גורר את כולה לטומאה.
ור' ישמעאל אומר: רואין את הבשר שעליה, שאם ימתח ויש בו כדי להקיפו בחוט
עוכבו כנגדו מצטרף.

(ב)

העצמות והגידין, הקרנים והטלפים - מצטרפין לטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות

שכל נעשין הן ידות, לטמא טומאת נבלות.


ראו חולין ט, א. רבי תולה את עניין הרוטב וכו' בכוונה.


חיבור, וכיצד מודדים[עריכה]

הרוטב שנתנו על גבי חתיכות להקפותן, וכן גריסין שנתנן ע"ג פרוסות ללותתן

הנוגע - בין ברוטב בין בחתיכות, בין במקפה בין בפרוסות - הרי אלו חיבור

התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אום - חבור.
רבי אומר: אם ללותתן – חיבור. אם להוציא את מימיהן - אינן חבור.
הרמון תפוחה, משערה כמו שהיא תפוחה; ואם הוא חלל צריך למעך
האגוז והשקד והתמרה והמקשקשים - משערן כמות שהן.

(ג)
המחתך לבשל, כיון שקרצו - אינו חבור.

לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן - חבור עד שיתחיל לפרק.

טומאת אוכלין[עריכה]

קליפי פולין וקליפי תורמוסין, זרקן - אין מטמאין טומאת אוכלין

כנסן לאוכלין - מטמאין טומאת אוכלין


יש קליפות שיכולות להיחשב אוכל, ויש כאלו שאפילו אם גילה דעתו שבכוונתו לאכלן אינן אוכל.



קליפי מלפון, אע"פ שאין בהן - מטמאין טומאת אוכלין
גרעיני זיתים וגרעיני תמרים, אע"פ ששלקן לאוכלין - אינן מטמאין טומאת אוכלין
וגרעיני הריחים, אע"פ שכנסן לאוכלין - אין מטמאין טומאת אוכלין.
שלקן לאוכלין - אין מטמא טומאת אוכלין.
החרצנין והזגין, אע"פ שכנסן למשקה - בטלה דעתו
ירקות שיבשו באיביהן, כגון כרוב ודלעת שיבשו באיביהן - אין מטמאין טומאת אוכלין.
לקטן ויבשן - מטמאין טומאת אוכלין.

חיבור וחיבור לקרקע[עריכה]

(ד)

אילן שנפשח, ובו פירות - הרי הן כתלושין. יבש ובו פירות - הרי הן כמחוברין.

שנימוק חציה וחציה קיים - ה"ז אינו חיבור.


הברייתא קושרת את החיבור בין החתיכות הטמאות לשאלת החיבור לקרקע. כמובן, מה שמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, וראו גם מעשרות ה, ב, ומשנה ג, י.
ראו משנה ג, ח, וראו משנה ב, ג-ה.



נמוק האמצעי והצדדין קיימין - אין הצדדין חיבור זה את זה.
רמון שנמוק חציו וחציו קיים - ה"ז אינו חיבור.
נמוק האמצעי והצדדין קיימין - אין הצדדין חיבור זה לזה.
התחיל לפרק באגוזין [ולפקל] בבצלים, אע"פ שיש לפניו ק' כור - ה"ז אינו חיבור
ובן עזאי אומר: טהרו שלשתן.

(ה)
מלפון שחתכו ונתנו על השלחן - חיבור עד שיתחיל לפרק.

התחיל לפרק - חתיכה וכל העולה עמה - חיבור, והשאר אינה חיבור.
פיקה התחתונה - חיבור לעצמה, ואינו חיבור לשאר החתיכות.
היו ב' או ג', והתחיל בא' מהן - זה שהתחיל בו חיבור, והשאר אינו חיבור
ובן עזאי אומר: טהרו שלשתן
וחכ"א: אפי' אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל בין הערבים,
זה שהתחיל בו אינו חיבור, והשאר חיבור.
האגוזין והשקדין, אע"פ שריסס – חיבור, עד שיתחיל לפרק.

(ו)

ביצה שלוקה וביצה טורמיטה, אע"פ שריסס – חיבור, עד שיתחיל לקלף.

ביצה שנתבשלה בקליפתה - כולה חיבור

שער שבראשי כבשים, ושער שבזקן תישים, אע"פ שפשפשן באור - עד שיתחיל לתלש.
כנפי חגבים וקשקשי דגים, אע"פ שהעביר סכין עליהן - חיבור עד שיתחיל לקלף.

(ז)

עציץ נקוב שנתנו על גבי שתי יתידות, אפי' גבוה מן הארץ אמה - אינו מכשיר את הזרעים

בד"א? מלמטה. אבל מן הצד - הרי זה מכשיר את הזרעים


מה ששתול בעציץ נקוב נחשב כמחובר לקרקע, אפילו אם הוא מרוחק ממנה. ראו משנה ב, י.



אם יש על גב הנקב עפר כל שהוא - אינו מכשיר את הזרעים.

(ח)
טבלא שיש לה לבזבזין, והטה על צדה - מכשרת את הזרעים

היה משקה בעציץ שאינו נקוב, ונפלו משקין על גבי הקישות, ונטמאת
הגדילה ויצאת חוץ לעציץ - טהורה.