ביאור:תוספתא/עבודה זרה/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עבודה זרה פרק שמיני

גוי ויהודי העושה בטומאה

(א)

בראשונה היו אומרין: אין בוצרין עם העובד כוכבים
ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה, אבל דורכין עם העובד כוכבים

חזרו לומר: אין דורכין עם העובד כוכבים

ראו משנה ד, ט.

ואין בוצרין עם ישראל העושה בטומאה, אבל בוצרין עם העובד כוכבים
ומוליכין עמו חביות חדשות, אבל לא ישנות, שכבר היה - ונספג בהן - יין נסך דברי ר' מאיר
וחכמים אומרים: אחד חדשות ואחד ישנות מסייעין אותו, עד שנתעלם מעיניהן
נתעלם מעיניהן - נעשה יין נסך.
בראשונה היו אומרים: אין מסייעין את הנחתום העושה בטומאה, ואין מוליכין עמו גריצות לתנור
חזרו לומר: אין מסייעין את הנחתום העושה בטומאה, אבל מוליכין עמו גריצות לתנור
ובסוריא מסייעין את הנחתום העושה בטומאה, ומוליכין עמו גריצות לתנור.

(ב)

ישראל העושה עם העובד כוכבים בגת
הרי זה מעלה את הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח מכניס ומוציא את הענבים לגת
אע"פ שהיין צף על ידיו - מותר, שאין דרכן לנסך כן

והעובד כוכבים העושה עם ישראל בגת

ראו בהלכה א ובמשנה ד, ט, שמותר לעבוד עם הגוי בגת, למרות שנוצר כך מיץ ענבים, כי הוא עוד לא ירד לבור ולכן אינו יין נסך, והברייתא מנסחת "שאין דרכן מנסכים כך". ההיתר הזה הוא גם לגבי ענבים של הגוי וגם לגבי ענבים של היהודי.
אבל אם ניתזה אפילו טיפה מהיין שבבור והרטיבה את הענבים – הם נאסרו.
אם גוי טעם מהיין ומשהו ניתז לבור בחזרה – הכל נאסר.

הרי זה מעלה הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מגבי תפוח
אע"פ שהיין צף על ידיו - מותר, שאין דרכן מנסכים כך
השוקל ענבים בכף מאזנים, אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו - מותר, שאין דרכן מנסכין כך
הדורס ענבים בחבית, אף על פי שהיין צף על גבי ידיו - מותר, שאין דרכם מנסכין כך
נפל לבור ונגע בו טיפה כל שהוא - אסר
ירדו פועלים גויים לשלות חרצנין וזגין מן הבור - זה היה מעשה, ובאו ושאלו את חכמים
ואמרו: ימכרו כולן לעובד כוכבים
עובד כוכבים שהיה מעלה ענבים בסלין ובדרדורין לגת
אע"פ שניפצן לגת, והיין מנתז על גבי ענבים - מותר, שאין דרכן מנסכין כן.
הלוקח עבט של ענבים מן העובד כוכבים, ומצא תחתיו גממיות גומות בקרקע שיש בהן מיץ - מותר; בצידו גממיות - אסור
אדם גוי שפשט ידו לחבית, כמדומה שהיא של שמן ונמצאת של יין
זה היה מעשה, ובאו ושאלו את חכמים, ואמרו: ימכרו כולם לעובדי כוכבים
אגרדמן מפקח גוי שטעם מן הכוס והחזירו לחבית – אסור כי מה שהחזיר היה יין נסך
קדח במניקת לקח מהבור לטעימה במצקת ונפלה ממנה טיפה כל שהיא - אסורה, מפני שטיפה של יין אסורה ואוסרת כל שהיא.

יין שהיה אצל הגוי

(ג)

ישראל שהכניס יינו לרשות עובד כוכבים, אם יש עליו מפתח או חותם – מותר; ואם לאו - אסור
לוה מן העובד כוכבים, אע"פ שיש עליו מפתח או חותם – אסור, עד שיושיב שומר.

ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו, אע"פ שיש עליו מפתח או חותם - אסור

ראו משנה ד, י-יב. אם יש על החבית מנעול או חותמת מטיט ניתן להשאיר אותה ברשות הגוי, אבל אם היין היה מראש של הגוי – אין להשאיר אותו ברשותו אפילו אם יש מנעול.
גם אם יש בידי היהודי קבלה על תשלום, אבל למעשה עוד לא שילם – אין היין שייך ליהודי.
אם העביר את היין מרשות הגוי לרשות של גוי אחר – כאילו לא העביר אותו, לדברי רשב"א.
כמו במשנה, אין השמירה צריכה להיות שלמה אלא מדגמית.

אם היה אוצר פתוח לרשות הרבים - מותר
בעיר שכולה עובדי כוכבים – אסור, עד שיושיב שומר.
ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו, והלה כתב לו "התקבלתי ממך מעות" - מותר
אבל אם ירצה ישראל אין מניחו, עד שיתן את מעותיו - זה היה מעשה בבית שאן
ואמרו: אין זו אלא ערמה.
ישראל שטיהר יינו של עובד כוכבים, ונתנו ברשות עובד כוכבים אחר
זה היה מעשה, ושאלו את ר"ש בן אלעזר, ואמר: רשות עובד כוכבים אחת.
ישראל שטהר יינו של עובד כוכבים, ונתנו בשתי חצרות או בשתי עיירות
אע"פ שיוצא ונכנס מחצר זו לחצר זו ומעיר זו לעיר זו – מותר, מפני שהוא בחזקת משתמר
אם היתה חזקה לו במקום אחר - אסור.
פרוזא מחסן שישראל ועובד כוכבים כונסין לתוכו יין
אע"פ שחביות פתוחות, והעובד כוכבים יושב ומשמרן – מותר, מפני שבחזקת המשתמר.

העלמת עין וגבולותיה

(ד)

השוכר את הפועל לעשות חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר, ונתן כולן כל התוצרת מכל היום בכרך אחד - כולן אסורות;
אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן - ראשונות אסורות, ושניות מותרות.
השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה, ולעתותי ערב אמר לו "הולך לי את הלגין הזה במקום פלוני"

אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן - שכרו מותר.

ראו משנה ה, א.
אם נתן לפועל כסף - האחריות מה לאכול עוברת לפועל. אבל אם נתן לו מזון – האחריות עליו.
אינו חושש שמא צבע לו בחומץ נסך, אבל אם יודע שכך היה – אסור.

השוכר את החמור לרכוב עליה, ואמר לו "תנה לי את הלגין הזה עליה"
אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן - שכרו מותר.
אומר אדם לחברו ולפועלו "צאו ואכלו בדינר זה", "צאו ושתו בדינר זה"
ואינו חושש משם מעשרות ומשם שביעית ומשם יין נסך
אבל אם אמר לו "צא ואכול ככר ואני נותן דמיה", "צא ושתה רביעית ואני נותן את דמיה"
הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית ומשום יין נסך
הנותן צמר לצבע עובד כוכבים לצבוע לו - אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך
אם באו לבית חשבון - אסור.

יין היהודי והגוי

(ה)

המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך, אע"פ ששהה לזמן מרובה - מותר
ואם הודיעו או שנעל עליו בפונדקו - אסור.
המניח יינו בספינה ונכנס לכרך, אע"פ ששהה לזמן מרובה - מותר

ואם הודיעו או שהפליגה ספינתו בים - אסור

ראו משנה ה, ג-ה.
ר' יהודה אינו סומך על כך שהגוי אינו יודע, אלא מנסה לדעת אם פתח את הלגין לפי צורת הסתימה (הסֶתֶם). ממשקאות שיש בהם תערובת של יין לא נהוג לנסך, ולכן יכול לשלוח אותם ביד גוי ליהודי אחר בתנאי שמכיר את החותם; והשוו ספרי במדבר כג, שמבחין בין חומץ ליין.
ציר, מורייס ודבש של גוי מותרים אלא אם ראה שניסך מהם.
יהודי שאינו מקפיד על איסורי יין נסך – אפשר להניח שלפחות לא החליף חביות של יין כשר שקיבל למכירה; אבל אם הוא נותן לגויים לשתות אצלו – חשוד גם עליהן.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: היה שם לגין מלא וקשור לכרעי המטה, ואין העובד כוכבים יודע בו - מותר
אמר לו רבי יהודה: והלא הסתם ניכר בין מלמעלה בין מלמטה! אלא כדי שיפתח ויגוף וינגב.
המשלח חבית של יין ביד בתו, ושל ציר ושל חומץ ושל מורייס ושל שמן ושל דבש ביד העובד כוכבים
אם היה מכיר חותמו וסתמו – מותר, ואם לאו - אסור
יינו אצל העובד כוכבים מהסתם - אסור משם יין נסך
אבל הציר והמורייס והדבש, אם ראה אותו שמנסכין – אסורין, ואם לאו - מותרין.
ישראל החשוד - שותין במרתפו מיין כשר שקיבל מאחרים ואין שותין מלגינו
ואם היה חשוד על השתייה - אף ממרתפו אסור.

(ו)

עובד כוכבים שהיה חייב מעות לישראל
אע"פ שמכר יין נסך והביא לו, עבודת כוכבים והביא לו - מותר
אבל אם אמר לו: המתן עד שאמכור יין נסך ואביא לך, עבודת כוכבים ואביא לך - אסור
המוכר יינו לעובד כוכבים, ופסק עמו

אע"פ שעתיד למחות את המחצלאות ואת המדות - מותר

ראו לעיל הלכה ד: הכסף מותר, אלא אם קשר אותו בפירוש לאיסור, אפילו אם הגוי מנקה אחר כך את מידותיו. אבל אם הגוי חנווני שמתפרנס ממכירת יין אין למכור לו כלום.
אם הגוי ביקש מחנווני יהודי שימלא לו לגין, ובלגין היו שאריות של יין נסך – מותר ליהודי למלא לו, למרות שהיין יהיה אסור בשתיה.

וחנוני - בין כך ובין כך אסור, מפני שראשון ראשון זקוף עליו
עובד כוכבים ששלח לגינה אצל ישראל ומקצת עכבת יין לתוכו
הרי זה ממלא לו הלגין ונועל, ונוטל ממנו דמי כולן, ואינו חושש.