ביאור:תוספתא/סנהדרין/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סנהדרין פרק חמישי[עריכה]

מהו דין, ומי הדיין?[עריכה]

(א)
זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה, דברי ר' מאיר


ראו משנה ג, א-ב.
ר' יהודה בדעת חכמים, שאם קיבל עליו את הדיין כדיין יחיד למרות שהדיין הביע הסתייגות – אינו יכול לחזור בו; וכן שאם הסכים החייב שבועה להישבע שבועה לא תקנית – אינו יכול לחזור בו.



וחכמים אומרים: לא כל הימנו לפסול את הדיין המומחה לרבים
אמר לו נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי שלשה רועי בקר
יכול לחזור בו עד שישמע מפי הדיין, דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו
היה חייב לחבירו שבועה, ואמר דור לי בחיי ראשך, בקיטא במקטיור דנקיט בחיי המעיל
יכול לחזור בו עד שיקבל עליו שבועה בפני הדיין, דברי רבי מאיר
וחכ"א: אין יכול לחזור בו
רבי יהודה אומר: אמר להן "אין יחידי דן"
אמרו לו "אין לנו אלא דעתך" וקבלו עליהן - אין יכול לחזור בו
וכן היה רבי יהודה אומר: מי שנתחייב שבועה לחבירו בב"ד
ואמר לו דור בחיי ראשך וקבל עליו - אין יכול לחזור בו
ומעשה באחד שנתחייב שבועה לחבירו בב"ד, ונדר לו בחיי הקייץ, הוא הקייטא שנזכר וקבל עליו.

עדים ודיינים פסולים[עריכה]

(ב)
משחק בקוביא זו משחק בפסיפסין


ראו משנה ג, ג.
הברייתא מציעה דרכי תשובה. המכורים להימורים צריכים לשבור את הפסיפסים ולהראות שמנעו מעצמם את המשך המשחקים, וכן שאר הפסולים.
סוחרי שביעית צריכים, לדעת ר' נחמיה, גם להחזיר כסף.



אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ובקליפי רמונים
לעולם אין יכול לחזור בו עד שישבר את פסיפסין ויחזור בו חזרה גמורה
המלוה ברבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע שטרותיו ויחזור בו חזרה גמורה
מפריחי יונים זה הממרה את היונין
אחד ממרה את היונין ואחד ממרה שאר בהמה חיה ועוף,
לעולם אין יכול לחזור בו עד שישבור את פיגמיו ויחזור בו חזרה גמורה
סוחרי שביעית זה היושב ובטל בשאר שני שבוע
כיון שהגיע שנת השמטה התחיל מפשיט ידיו ורגליו ונושא ונותן בפירות עבירה
לעולם אין יכול לחזור בו עד שתגיע שמטה אחרת וידבק ויחזור בו חזרה גמורה
רבי נחמיה אומר: חזרת ממון ולא חזרת דברים
כיצד? אמר "מאתים דינר אלו כנסתי מפירות עבירה, חלקו אותן לעניים"
ר"מ היה קורא אותן "אוספי שביעית"; רבי יהודה היה קורא אותן "סוחרי שביעית"
אר"ש: מקיים אני דבר שניהן. הא כיצד? עד שלא רבו האונסין היו קורין אוספי שביעית
ומשרבו האונסין היו קורין אותן סוחרי שביעית
ובכולן היה רבי יהודה אומר: בזמן שיש להן אומנות אחרות ובשאר השנים אינו יושב ובטל הרי אלו כשרים
חזרו בהן הרי כשרים
וחכמים אומרים אף בזמן שיש להן אומנות הרי אלו פסולין
בד"א? שהמשחקים, המהמרים וכו' פסולים בקדוש החדש ובעיבור שנה בדיני ממונות ובדיני נפשות
אבל עדות שהאשה כשרה לה - הן כשרין לה.

(ג)

גיסו לבדו. רבי יהודה אומר: חורגו לבדו

אין דנין לא זה את זה, ולא זה עם זה, ולא זה על זה, ולא זה בפני זה


הפסול הוא לעדים ולדיינים. וראו משנה ג, ד.



ואין מעידים לא זה את זה, ולא זה עם זה, ולא זה על זה, ולא זה בפני זה
היה יודע עליו עדות לאחר שנעשה חתנו, מתה בתו
לאחר שנעשה סוחר שביעית, ומשנעשה סוחר שביעית חזר בו
חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, נכרי ונתגייר - פסול
עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו, ומשנעשה חתנו מתה בתו
עד שלא נעשה סוחר שביעית, נעשה סוחר שביעית, ומשנעשה סוחר שביעית חזר בו
פקח ונתחרש, חזר ונתפקח; פיתח ונסתמא, וחזר ונתפתח
שפוי ונשתטה, וחזר ונשתפה - כשר
זה הכלל: כל שתחלתו וסופו כשר - כשר
תחלתו פסול וסופו כשר - פסול
היה יודע לו עדות בשטר ונעשה חתנו - הוא אין יכול לקיים כתב ידו
אבל אחרים מקיימין לו כתב ידו.

(ד)

לקח הימנו בית או שדה בק' מנה, והיה יודע לו המוכר לטובת הקונה עדות בהן
ה"ז אינו מעיד, שאין מעיד ע"י עצמו.

(ה)

הוסיפו עליהן על הפסולים דלעיל הלכה ב הרועין והגזלנין החמסנין
וכל החשודין על הממון עדותן פסולה לעולם.

כת עדים או עד יחיד[עריכה]

(ו)
אין עדותן של העדים מתקיימת אא"כ ראו זה את זה


האם העדים צריכים לראות זה את זה ולהעיד ביחד? – וראו גם מכות א, ט.



ר' יהושע בן קרחה אומר: אפי' זה שלא כנגד זה
לעולם אין עדותן מתקיימת של עדים אא"כ היו שניהן כאחד
ר"ש אומר: שומעין דבריו של זה היום, וכשיבוא שני למחר - שומעין דבריו.