ביאור:תוספתא/כתובות/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק תשיעי[עריכה]

זכות האשה וזכות בעלה בנכסיה[עריכה]

(א)

מי שמת, והניח אשתו שומרת יבם, אפי' הניח נכסים של מאה מנה - אין היורשין יכולין למכור

מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה


ראו משנה ט, ג.
אם יבם את האשה, ויש מזומנים – אין למייבם זכות בהם, אלא הם משועבדים לכתובת האשה: יקנה בהם קרקע שתהיה שייכת לה, והמייבם יאכל פירות.



כיצד יעשה? כונסה, אחד האחים ומגרשה, ושוברת לו על כתובתה
הניח אחיו מעות, או שהיה יבמה חייב לבעלה מעות
לא יאמר הואיל שאני יורש החזקתי, אלא מוציאין מידו
וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

(ב)
הרוצה להבריח נכסיה מפני בעלה - כותבתן בשטר פסים לאחר, דברי רשב"ג


האם מספיק שטר רגיל או שצריך שטר מתנה מלא? – ראו ב"ב ח, ה.



וחכמים אומרים: מצחק הוא בה, אלא כותבתן במתנה "מהיום עד שעה שארצה".

(ג)
ר' יהודה אומר: לעולם הוא אוכל פירי פירות, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות

רשב"ג ור' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה אומרים: אם מתה יירשנה
שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל.

(ד)
מי שמת, והניח נכסים ומטלטלין, ויצתה עליו כתובת אשה ובעל חוב בסכום גדול ממה שהשאיר

כל הקודם בהם האשה או בעל החוב - זכה, והוא נקבר מן הצדקה.

חובת השבועה של האשה[עריכה]

(ה)
אלו הן יורשין הבאין ברשותה? כל שמכרה להן או שנתנה להן במתנה

כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך"
אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בחיי בעלה
בד"א? בזמן שהלכה מקבר בעלה לבית אביה
אבל אם הלכה מקבר בעלה לבית חמיה, או שחזרה לבית בעלה אפי' כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך"
היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהם לאחר מיתת בעלה.

(ו)
אין האיש משביע את אשתו, עד שיושיבנה חנוונית או עד שיעשנה אפטרופסא

האשה, כל זמן שתובעת כתובתה
אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה, דברי ר"ש
וחכ"א: בין כך ובין כך היורשין משביעין אותה.

(ז)
אריס, כל זמן שהוא אריס ויצא מאריסותו - הרי הוא כאחד מבני אדם

שותף, כל זמן שהוא שותף יצא משותפתו - הרי הוא כאחד מכל אדם
אפטרופוס, כל זמן שהוא אפטרופוס. משביעים אותו יצא מאפטרופוסתו - הרי הוא כאחד מכל אדם.

(ח)
בן בית שאמרו, לא זה שנכנס ויוצא - אלא מכניס פירות ומוציא פירות, שוכר פועלין ופוטר פועלין


בן הבית נזכר בשבועות ז, ח כאחד החייבים שבועה, וכן נזכר שם השותף והאריס.
שותפות או אריסות בשביעית אינה נחשבת, כי היא חסרת משמעות.



לוה ממנו בערב שביעית ומוצאי שביעית, שביעית נעשה לו שותף או אריס - פטור
אבל נעשה לו שותף או אריס בערב שביעית, ולשביעית ולמוצאי שביעית חזר ולוה הימנו
מגלגלין עליו את הכל.

(ט)
הפוחתת כתובה - נפרעת שלא בשבועה


בניגוד לפוגמת כתובתה (ראו משנה ט, ח) הפוחתת ממנה (אם הכתובה איננה) – אינה חייבת להשבע.
גם הנכסים המשועבדים ונכסי היתומים נזכרו שם.



כיצד? היתה כתובתה אלף זוז
אמר לה התקבלת כתובתיך, והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה
נפרעת שלא בשבועה
נכסים משועבדין - אין צריך לומר לאחר מיתת בעלה, אלא אפי' בחיי בעלה
נכסי יתומים - אין צריך לומר מן הגדולים, אלא אפי' מן הקטנים.

מסמכים לגביית הכתובה[עריכה]

(י)
הוציאה גט ואין עמה כתובה - בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה


ראו משנה ט, ט.
בסיפא יש ערבוב בין מחלוקת ר' מאיר לחכמים, לבין דברי רשב"ג על "בראשונה" ועל התקנה בגלל הסכנה.



כתובה ואין עמה גט - אין גובה כלום, מפני שהיא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי
בראשונה היו אומרים: המוציא הכתובה צריכה שתוציא עמה גט, דברי ר"מ
וחכ"א: מן הסכנה ואילך התקינו שתהא מקרעתו בב"ד וגובה בו.

(יא)
שתי כתובות, וגט ומיתה - גובה שתי כתובות


ראו משנה ט, ט.
אם חדש, מבחינה לשונית השוו ע"ז ג, ז. ההסבר כאן הוא: אם הוסיף לה בכתובה השניה – נוטלת האשה גם את התוספת.



גט וכתובה ומיתה, אם הגט קדם את המיתה - גובה שתי כתובות
אם כתובה קדמה את הגט - אינו גובה אלא כתובה אחת
שהמגרש את האשה והחזירה - על מנת כתובה הראשונה החזירה
אם חדש - נוטל מה שחדש.

(יב)
קטן שהשיאו אביו - כתובתו קיימת. מת - נוטלת כתובתה מנה

אם חדש - נוטל מה שחדש
וכן גר שנתגיירה אשתו עמו - כתובתה קיימת, שע"מ כן קיימה
ואם חדש נוטל מה שחדש.