ביאור:תוספתא/כתובות/ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק ששי[עריכה]

נדוניה ליתומה[עריכה]

(א)
מי שמת, והניח בנים ובנות


ראו משנה יג, ג.
בסוף הברייתא מופיעה דעת ר' יהודה, שנישואי הראשונה הם תקדים לבאות אחריה, בניגוד לרישא, שאין מתחשבים במה שהיה אביהם נותן להם, ובניגוד לב"ב ח, ח. המתנגדים לר' יהודה מסבירים שיתכן שהאב היה קמצן ולא נתן לבתו כלום כנדוניה. ר' יהודה מחייב אותו לתת לה לפחות חמישה סלעים, כדי לפתור את הבעיה. וראו הסבר אחר למתנגדים לר' יהודה במשנה ו, ו.



בזמן שהנכסים מרובין - הבנים ירשו והבנות ניזונות ומתפרנסות
כיצד הבנים ירשו? אין אומרים "אילו היה אביהם קיים נותן להם כך וכך".
אלא רואים את א' כאילו הוא אביהם, ונותנים להם
כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות? אין אומרים "אילו היה אביהן קיים היה נותן להן כך וכך"
אלא רואין שכנגדן היאך מתפרנסות, ונותנין להן
רבי אומר: כל אחת ואחת נוטלת עישור נכסים
רבי יהודה אומר: אם השיא את בת הראשונה, ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה
אמרו לו: יש שמשיא את בתו ונוטל מעותיו לוקח את כספי הקידושין ואינו נותן נדוניה, ויש שמשיא את בתו ונותן אחריה מעות
וכן היה ר' יהודה אומר: המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמש סלעים
שבראשונה היה לוקח בה כל צרכה.

הנדוניה והכתובה[עריכה]

(ב)
פסקה להכניס לו ב' סלעים - נעשו ששה דינרים סלע וחצי כל אחד

מה שחתן פוסק תוספת כתובה כנגד הנדוניה - פוסק פחות חומש, חוץ ממאתים לבתולה ומנה לאלמנה
פסקה להכניס לו זהב - הרי זהב ככלים. דינרי זהב - הרי הן ככספים
אמר רבן שב"ג וכן הוא דבר וכך נהוג
מקום שנהגו שלא לפרוט דינרי זהב - מניחין כמות שהן, והזהב הרי הוא ככלים.

(ג)

הכניסה לו בין שום כלים שעברו שומא בין כספים, מזומנים ונתן עיניו לגרשה
היא לא תאמר לו תן שומי, והוא לא יאמר לה טלי כספך
אלא נוטלת מה שכתב לה בכתובתה.

(ד)
פסקה להכניס לו כספים, סלעים נעשה ששה דינרים


ראו משנה ו, ד.
ר' יוסי מרחיב את דברי רשב"ג וקובע שהכל כמנהג המדינה.



חתן מקבל עליו י' דינרים למנה לקופת בשמים
אמר ר' יוסי: וכן כל מקום שנהגו שלא לפחות מן השום ושלא להוסיף על הכספים
אין משנין ממנהג המדינה.

(ה)
פסקה להכניס לו חמש מאות דינר שום, וכתב לה אלף דינר בכתובתה


לפי הקיזוזים המקובלים, יתכן שהכתובה תהיה פחות מ200 זוז לבתולה. אבל הברייתא קובעת שמסכום זה אין יורדים.



אם עשתה קיצתה הכניסה 500 דינר בכלים - נוטלת מה שכתוב לה, ואם לאו - גורע כנגדן שלשה דינרין לכל סלע וסלע שחסר
פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים, כתב לה אלף דינר בכתובתה
אם עשתה קיצתה - נוטלת מה שכתוב לה. אם לאו - גורעת כנגדן חמשה דינרין לכל סלע וסלע
הכניסה לו אלף דינר בכתובתה, וכתב לה שום מי"ב מנה
אם עשתה קיצתה - נוטלת מה שכתוב לה, ואם לאו - לא יפחות לבתולה ממאתים ומנה לאלמנה.

נישואי עניים ויתומים[עריכה]

(ו)
המשיא את בתו, ופסק עם חתנו שיעמוד ערום וילבישנה


ראו משנה ו, ה. הביטוי "יעמוד ערום" הוא לשון נקיה ל"תעמוד ערומה"



אין אומרים יעמוד ערום וילבישנה, אלא מכסה את הראוי לה
וכן המשיאין את היתומה - לא יפחתו לה מחמשים זוז
ואם יש בכיס - מפרנסין אותה לפי כבודה.

(ז)
יתומה שהשיאתה אמה או אחיה, וכתבו לה מאה או חמשים זוז


ראו משנה ו, ו.
לסיפא ראו סוטה ג, ח.



אע"פ שכתב להן הבעל "דין ודברים אין לי עמהם"
יכולה היא כשתגדיל להוציא מידם מה שראוי להנתן לה
האיש פוסק משיא ע"י בתו ואין האשה פוסקת ע"י בתה.

(ח)
יתום ויתומה שמבקשין להתפרנס - מפרנסין את היתומה, ואח"כ מפרנסין את היתום

מפני שהיתום יכול לחזור על הפתחים בכל מקום, ואין יתומה יכולה לחזור בכל מקום.

(ט)

יתום ויתומה שמבקשין לישא - משיאין את היתומה תחלה, ואח"כ משיאין את היתום

מפני שבושתה של אשה מרובה יתר מבושתו של האיש


ראו ספרי ראה סג. הברייתא ציטטה את הדרשה כולה, למרות שרק הסוף רלבנטי.



יתום שמבקש לישא - שוכרין לו בית ומציעין לו מטה, ואחר כך משיאין לו אשה
שנאמר (דברים טו ח) די מחסורו אשר יחסר לו, אפילו עבד אפילו סוס
לו זו אשה, שנאמר להלן (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו
מה לו האמור להלן אשה אף לו האמור כאן אשה.

החותן, החתן והבן[עריכה]

(י)
המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו, והיא אומרת ינתנו לו

מן האירוסין - יעשה שליש מה שהושלש בידו
מן הנשואין - הרשות בידה, דברי ר' מאיר
ר' יוסי אומר: אם היתה קטנה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין, יעשה שליש שלישותו
אם היתה גדולה: מן האירוסין - יעשה שליש שלישותו, מן הנשואין - הרשות בידה.

(יא)
האומר תנו שקל מנכסי לבני בשבת, בשבוע והן ראוין ליטול סלע - נותנין להם סלע


אם המוריש לא נתן מספיק, לדעת ת"ק מוסיפים על דבריו, אלא אם הבהיר במפורש שכוונתו שלא יתנו יותר, או אם העביר את נכסיו לאחר לאחר מותו.
רשב"ג אוסר להוסיף, אפילו אם בניו יאלצו לחזר על הפתחים.



אל תתנו להם אלא שקל - אין נותנין אלא שקל
אם אמר "אם מתי ירשוני אחרים", בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל
למזון אשה ובנות, בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו - נותנין להן סלע
רבן שמעון בן גמליאל אומר: רבי מאיר היה אומר: האומר תנו שקל מנכסי לבני בשבת
והן ראוין ליטול סלע - נותנין להם שקל, והשאר מתפרנסין מן הצדקה
וחכ"א נזונין והולכין עד שיכלו נכסיו, והשאר מתפרנסין מן הצדקה.