ביאור:תוספתא/כלים/בבא קמא/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"ק דכלים פרק שני

כלים מחמרים שונים ושבריהם

(א)
כלי נתר, ב"ש אומרים: מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרש, ומאחוריהן ככלי שטף

ראו גם ספרא צו, פרק ז א, וכן שם שמיני פרשה ז. וראו משנה ב, א-ה.
לעניין הסילונית ראו גם מקואות ד, ג. הברייתא מנוגדת למשנה ג בעניין זה, כי כאן נעשה "לקבלה" בכוונה.

וב"ה אומרין: כלי נתר הרי הן ככלי חרש לכל דבר.
ר"ש בן אלעזר אומר בלשון אחרת: ב"ש אומרים מיטמאין כחצי כלי ומטמאין ככלי שלם
וב"ה אומרים כלי נתר הרי הן ככלי חרש לכל דבר
יושבין שלא מסומכין - שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג. לוג וכלמטה הימנו.
מלוג ועד סאה - ברביעית. סאה וכלמטה הימנו
מסאה ועד סאתים - בחצי לוג. סאתים וכלמטה מהן.
מסאתים ועד ג' ועד חמש סאין – בלוג. חמש וכלמטה מהן
רבי עקיבה אומר: מלחמיות ועד חצבים גדולים - בלוג.
מכאן ואילך נשתקעו דברים ולא נאמרו עכשיו אין הלכה כדברי ריב"ז במשנה שם.
ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב: חצבים גדולים - בשני שני לגין
הפכין הגלילין והחביונות שביהודה - יש להן קרקרנות תוך ואין להן דפנות.
הסילונית והקרמיון שעשה בהן בית קבול מים או צרורות טמאין
אלולוגין סטנדר פרוסה – טהורה. מגופפת שיש לה בית קיבול - הרי זו טמאה
הכסא והספסל וכל מדרס כלי חרס – טהורין. רבי יוסי אומר: אף הספינה
ומגופת היוצרין... רבי נחמיה אומר: חילוף הדברים!
משפך של מתכת, בין של בעלי בתים ובין של רוכלין - טמא
ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית - של בעלי בתים טהור, ושל רוכלין טמא
מפני שהוא כשל מדה, דברי ר' יהודה בן בתירה
ור' עקיבה אומר מפני שהוא מטה על צדו, ומריח בו את הלוקח.
כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ונירות שמשתמש בהן עראי ומשליכן - טהורין
ואם התקינו לתשמיש - טמאין.
כסוי כבכב, אם השתמש בכבכב (סיר) כמכסה, כסוי אלפס, בזמן שנקוב ויש לו חדוד - טהור
אין נקוב ואין חדוד – טמא, מפני שמסננת לתוכו את הירק
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: מפני שהופכת עליו את הרוקני
זה הכלל: כל המשמש כפוי בכלי חרס - טהור.

שברי כלים

(ב)
גסטרא שנסדקה בכבשן, כיצד משערין אותה?

ראו משנה ב, ו-ז.

אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים, בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתה נסדקה.
בית תבלין של עץ העשוי מגורות מגורות, ואין לו ליזבז
טמא א' מהן במשקה - הוא טמא וחברו אינו טמא; ובשרץ - כולו טמא
נפלו משקין על גבי הרחב שלו, אחת המחיצות ר' יוסי אומר משם ר' יוחנן בן נורי: חולקין את עביו
המשמש את הטמא - טמא, והמשמש את הטהור - טהור
נפלו משקים על גבי שפתו החיצונה - נדון כאחורים
קבעו במסמר - חיבור לטומאה ולהזאה
תקעו - חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה.
נוטל ונותן - אין חיבור לא לטומאה ולא להזאה.

(ג)
מסרק של צרצור, ר' אליעזר אומר אין מטמא באויר, וחכ"א מטמא באויר

ראו משנה ב, ח. להמשך הברייתא ראו משנה ג, א-ג.

העשוי לכך ולכך, כגון הכבכב והאילפס והקדרה
מטילין אותו לחומר: להכניס ולהוציא טומאה לאחרים - ככונס משקה
אבל הוא עצמו אין טהור, אלא במוציא זיתים בלבד.
נבלי יין - שיעורן במשקין, ור"ש אומר בזרעונין
נר - שעורו במשקין, ור"ש אומר בזרעונין
גסטרא - שיעורה במשקה, והעתיקה ה"ז טהור
הפכין הגלילין שמוליכין בהן שמן למרחץ, והצרצורין והשקורין
עד שלא הוסקו - טהורין, ומשהוסקו – טמאין. הוסקו והן נאין - טמאין
חרש שפירש מן חבית ומן הקדרה, אם מקבל כשיעור טמא, אם לאו טהור
נקב ועשאו בזפת טהור, שכלי חרש שטהור שעה אחת - אין לו טומאה לעולם.