ביאור:תוספתא/ידיים/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת יָדַיִם פֶּרֶק א

כיצד נוטלים ידיים?

(א)
מֵי רְבִיעִית, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לְאֶחָד, וְאַף לִשְׁנַיִם.

ראו משנה א, א. כאן ברור שר' יוסי חולק על ר מאיר.

וּמֵחֲצִי לֹג - לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה. וּמִלֹּג - לַחֲמִשָּׁה וְלַעֲשָׂרָה, וּלְמֵאָה.
מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הַשְּׁנִיִּים. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי רְבִיעִית, נוֹתְנִין לְאֶחָד, אֲבָל לֹא לִשְׁנַיִם.
מֵחֲצִי לֹג - לִשְׁלֹשָׁה, אֲבָל לֹא לְאַרְבָּעָה.
וּמִלֹּג, לַחֲמִשָּׁה אֲבָל לֹא לַעֲשָׂרָה וּלְמֵאָה.

(ב)
מוֹסִיפִין עַל הַשְּׁנִיִּים, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים.

הכלי צריך להיות של רביעית מים בתחילת הנטילה הראשונה.

כֵּיצַד? - נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְשִׁפְשֵׁף, ניגב ידיו במפה
וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים, וְאֵין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ לַפֶּרֶק,
הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עֲלֵיהֶן.
אֶחָד הַנּוֹטֵל לְיָדוֹ אַחַת, וְאֶחָד הַנּוֹטֵל לִשְׁתֵּי יָדָיו,
אֶחָד יָדוֹ שֶׁלַּגָּדוֹל וְאֶחָד יָדוֹ שֶׁלַּקָּטָן - צָרִיךְ לִטּוֹל מֵי רְבִיעִית.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי יָדוֹת שֶׁלִּשְׁנַיִם נִדּוֹנוֹת כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים.
כֵּיצַד? - שְׁנַיִם שֶׁנָּטְלוּ שְׁתֵּי יְדֵיהֶן מֵי רְבִיעִית,
לֹא יַחְזֹר הַשֵּׁנִי וְיִטֹּל לְיָדָיו מִשִּׁירֵי רְבִיעִית.

(ג)
הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו.

אם נטל יד אחת עליו לשפשף אותה בראשו או בכותל. אחרי ששפשף לא יגע בהם כי הם רטובים ומטמאים, וראו משנה ב, ג.
בעניין הנוטל ידו בשטיפה אחת, בלי לשפשף אותה - דווקא ר' מאיר מחמיר יותר מר' יוסי, בניגוד להלכה א.

שִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ - טְמֵאָה; בָּרֹאשׁ אוֹ בַכֹּתֶל - טְהוֹרָה,
חָזַר וְנָגַע בָּהֶן - טְמֵאָה.
הַנּוֹטֵל יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת, צָרִיךְ לִטּוֹל מֵי רְבִיעִית. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לִשְׁתֵּי יָדָיו - צָרִיךְ לִטּוֹל מֵי רְבִיעִית;
יָדוֹ אַחַת, אֲפִלּוּ נָטַל מִשִּׁירֵי רְבִיעִית - כָּשֵׁר.

(ד)
כָּל הַחוֹצְצִין בַּגּוּף חוֹצְצִין בְּיָדַיִם, בְּקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אַבֵּית שבבית הַמִּקְדָּשׁ.

לרשימת החוצצים ראו מקואות ט, א-ד.

(ה)
הַנּוֹטֵל יָדָיו בַּמִּקְדָּשׁ - צָרִיךְ לִטּוֹל מֵי רְבִיעִית,

ההלכה מבחינה בין נטילת ידים לבין קידוש ידים ורגלים בבית המקדש, ומחמירה דווקא בראשונה – למרות שאינה מופיעה בתורה.

וְקִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם - אֵין לוֹ שִׁעוּר.

(ו)
מְגוּפָה שֶׁהִתְקִינָהּ לְכֶלִי - נוֹטְלִין הֵימֶנָּה לַיָּדַיִם.

ראו משנה א, ב: כאן מגדירים מה נקרא כלי: ארונות כגון שידה וכו' אינם נכללים בהגדרה.

הַחֵמֶת וְהַכְּפִישָׁה, סל עשוי כפות תמרים אַף עַל פִּי שֶׁפְּחוּתִין שהם שבורים - נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.
הַשַּׂק וְהַקֻּפָּא, סל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַבְּלִין שהמים מחלחלים מהם - נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.
הַשִּׁידָה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל, בִּזְמַן שֶׁהֵן מְקַבְּלִין, למרות שהמים נשארים בהם
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְאֹהָלִין - אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.

(ז)
אֵין הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא בְּכֶלִי,

ראו שם, רשימת טקסים המחייבים כלי.

וְאֵין מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וְאֵין מְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָעִים אֶלָּא בְּכֶלִי.
שׁוּלֵי כְלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית, אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם
קִרְטְסָם, שָׁפָן וַעֲשָׂאָן כֶּלִי, וְיֵשׁ בָּהֶן קַבָּלַת רְבִיעִית – נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.

(ח)
שִׁבְרֵי כְלֵי חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי קַבָּלַת רְבִיעִית - נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם;

כלי מתכות שנשברו אינם נקראים כלי לעניין טומאה, ולכן אין ליטול מהם ידים. ראו כלים יא, א.

שִׁבְרֵי כְלֵי מַתָּכוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי קַבָּלַת רְבִיעִית,
אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.

(ט)

הַחוֹקֵק בְּאַמַּת הַמַּיִם וְעָשָׂה בָהּ בֵּית קַבָּלָה,

אַף עַל פִּי שֶׁתְּלָשׁוּהָ מַיִם וְחִבְּרוּהָ,

אמת המים נחשבת חלק מזרימת המים, ואין מכירים בה כבית קיבול. וראו גם פרה ח, יא: אם אדם לא הפסיק את המים ("תלשה וחיברה") – היא כשרה ולכן אין נוטלים ידים בה.

אֵין מְמַלִּין בָּהּ, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ, וְאֵין מַזִּין הֵימֶנָּה,
וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵין נוֹתְנִין מִמֶּנָּה לַיָּדַיִם.
תְּלָשָׁהּ וְחִבְּרָהּ, וְחִשֵּׁב עָלֶיהָ אַחַר תְּלִישָׁתָהּ,
מְמַלִּין בָּהּ וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ וּמַזִּין הֵימֶנָּה,
וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְנוֹתְנִין הֵימֶנָּה לַיָּדַיִם.

(י)
מַיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַבְּהֵמָה,

ראו משנה א, ג-ה. מים שלפני נחתום – נעשתה בהם מלאכה כי הטביל בהם את כלי האפיה. אבל אם רק טבל בהם את ידיו והרטיב באמצעותן את הככרות – הם כשרים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּקַּרְקַע - מַטְבִּילִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.
הַמַּיִם שֶׁלִּפְנֵי נַחְתּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן,
אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם.
וְשֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדָיו וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי כִכָּרוֹת,
אִם נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, פְּסוּלִין, וְאִם לָאו, כְּשֵׁרִין.

(יא)
מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַנַּפָּח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן,

הנפח מטביל במים את כליו. כשהספר משתמש במים הוא מלכלך אותם.

אֵין נוֹטְלִין מֵהֶן לַיָּדַיִם, מִפְּנֵי שֶׁבְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בָהֶן מְלָאכָה.
מַיִם שֶׁלִּפְנֵי הַסַּפָּר,
אִם נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, פְּסוּלִין, וְאִם לָאו, כְּשֵׁרִין.

(יב)
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִתֵּן לַיָּדַיִם: אֲפִלּוּ טְמֵא מֵת, אֲפִלּוּ בּוֹעֵל נִדָּה,

או משנה א, ה. גם טמאים יכולים לתת מים לנטילת ידיים אלא אם הם מטמאים אותם.

כָּל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַמַּיִם בְּמַשָּׂא, כָּשֵׁר לִתֵּן לַיָּדַיִם.

(יג)
הַנּוֹטֵל לַיָּדַיִם - הַנּוֹטֵל מִתְכַּוֵּן וְהַנּוֹתֵן אֵין מִתְכַּוֵּן,

ר' יוסי דורש כוונה לנטילה.

הַנּוֹתֵן מִתְכַּוֵּן וְהַנּוֹטֵל אֵין מִתְכַּוֵּן - יָדָיו טְהוֹרוֹת.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָדָיו טְמֵאוֹת.

(יד)

הִפְקִיַע אֶת הַמּוּלְיָאר moliárion: מיחם נחושת להרתחת מים וְנָטַל הֵימֶנּוּ לַיָּדַיִם,
אוֹ שֶׁנָּטַל מִן הַסִּילוֹן solén: צינור שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי קַבָּלַת רְבִיעִית - יָדָיו טְהוֹרוֹת.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָדָיו טְמֵאוֹת.

לדעת ר' יוסי המוליאר והסילון אינם כלים, כמו השידה התיבה והמגדל, לעיל הלכה ו.
במשנה הוא פוסל גם את המניח חבית בין ברכיו. כאן הוא מכשיר.

וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁאִם הִנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו,
אוֹ בֵּין אֲצִילֵי יָדָיו וְנָטַל - יָדָיו טְהוֹרוֹת.

ספקות בנטילת ידים

(טו)

הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כוֹסוֹת: בְּאַחַת נֶעֶשְׂתָה בָהּ מְלָאכָה, וּבְאַחַת לֹא נֶעֶשְׂתָה בָהּ מְלָאכָה,

נָטַל מֶאֶחָד מֵהֶן אינו יודע מאיזה לִשְׁתֵּי יָדָיו וְעָשָׂה טְהָרוֹת - תְּלוּיוֹת,

אם נטל ידיו משתי הכוסות – הרי נטל ידיו כראוי. כיוון שספק נטילת ידים כשר, אלו ואלו טהורות, וראו משנה ב, ד.

מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת - טְהוֹרוֹת.
מִן הָרִאשׁוֹן וְלֹא עָשָׂה טְהָרוֹת, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת - טְהוֹרוֹת
מִן הָרִאשׁוֹן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה,
אֵלּוּ וְאֵלּוּ מֻנָּחוֹת, אֵלּוּ וְאֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

(טז)

נָטַל מֶאֶחָד מֵהֶן בְּיָדוֹ אַחַת וְעָשָׂה טְהָרוֹת - תְּלוּיוֹת,

מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – טְהוֹרוֹת

כנ"ל בהלכה הקודמת לנטילה ביד אחת.

מִן הָרִאשׁוֹן, וְלֹא עָשָׂה, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת - טְהוֹרוֹת
מִן הָרִאשׁוֹן וְעָשָׂה, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מֻנָּחוֹת, אֵלּוּ וְאֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

(יז)
הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כוֹסוֹת, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,

כנ"ל כשהספק אינו בטיב המים אלא בטהרת הכוסות.

וְנָטַל בְּאַחַת מֵהֶן לִשְׁתֵּי יָדָיו וְעָשָׂה טְהָרוֹת - תְּלוּיוֹת, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת - טְהוֹרוֹת
מִן הָרִאשׁוֹן, וְלֹא עָשָׂה, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת - טְהוֹרוֹת
מִן הָרִאשׁוֹן וְעָשָׂה, מִן הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מֻנָּחִין. הֲרֵי אֵלּוּ מוֹכִיחוֹת.
נֶאֶכְלוּ רִאשׁוֹנוֹת, נִטְמְאוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ עַד שֶׁלֹּא נֶעֱשׂוּ שְׁנִיּוֹת - טְהוֹרוֹת;
מִשֶּׁנֶּעֱשׂוּ שְׁנִיּוֹת - שְׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת.
נָטַל אֶת אֶחָד מֵהֶן לְיָדוֹ אַחַת, וְעָשָׂה טְהָרוֹת - תְּלוּיוֹת,
אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – טְהוֹרוֹת.
אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא עָשָׂה, אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה - טְהוֹרוֹת.
אֶת הָרִאשׁוֹן וְעָשָׂה, אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה, אֵלּוּ וְאֵלּוּ מֻנָּחוֹת - הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּיוֹת.

(יח)

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כוֹסוֹת, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,

וְנָטַל מֶאֶחָד מֵהֶן לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְעָשָׂה טְהָרוֹת - תְּלוּיוֹת.

השלמת הספקות – ראו שם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַטְּמֵאָה בְּטֻמְאָתָהּ.
הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,
וְנָגְעוּ שְׁתֵּי יָדָיו בְּכִכָּר אֶחָד, בֵּין בְּאַחַת בֵּין זֶה אַחַר זֶה,
אוֹ שֶׁנָּגְעָה יָדוֹ אַחַת בִּשְׁנֵי כִכָּרוֹת זֶה אַחַר זֶה - הַיָּדַיִם וְהַכִּכָּרוֹת תְּלוּיוֹת.
נָגְעָה יָדוֹ אַחַת בִּשְׁנֵי כִכָּרוֹת כְּאֶחָד - הַיָּדַיִם כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהַכִּכָּרוֹת יִשָּׂרֵפוּ.