ביאור:תוספתא/חולין/ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק ג
[עריכה]טריפות בבהמה
[עריכה]וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה:
נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת לְרָחְבָּהּ - הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף שֶׁנִּתְמַזְמְזָה מֹחָהּ - פְּסוּלָה.
נִשְׁבְּרָה שִׁדְרָה, וְנֶחְתַּךְ רֻבּוֹ שֶׁלַּחוּט - פְּסוּלָה.
נִמּוֹקָה הָרֵאָה, וְאֵין חוּט הַשִּׁדְרָה קַיָּם - פְּסוּלָה.
רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִקַּב.
נִטְּלָה כָבֵד, וְלֹא נִשְׁתַּיַּר בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה - פְּסוּלָה.
היה קצב ראשי בציפורי שנחשב מומחה לענייני הטריפות. |
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּגְדוֹלָה - טֶפַח, וּבִקְטַנָּה - בְּרֻבָּהּ.
וְכַמָּה הִיא גְדוֹלָה?
טְפָחַיִם - הֲרֵי זוֹ גְדוֹלָה. פָּחוּת מִכֵּן - הֲרֵי זוֹ קְטַנָּה.
אֵיזוֹ הִיא כֶּרֶס הַפְּנִימִי?
הֵעִיד בֶּן שִׁילָא, רֹאשׁ טַבָּחִים בְּצִפּוֹרִי מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן:
זוֹ סַנַּיָּא דִיבִי. חלק מן המעי
דְּרוּסַת הַזְּאֵב לְבֵית הֶחָלָל - פְּסוּלָה.
דְּרוּסַת הָנֵץ לְבֵית הֶחָלָל - פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה,
דְּרוּסַת הָאֲרִי בַּגַּסָּה, דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק,
וּדְרוּסַת הַגַּז בָּעוֹף הַגַּס.
נָפְלָה מִן הַגַּג וְנִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ,
אוֹ שֶׁרְצָצַתָּה חֲבֶרְתָּהּ וְנִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ,
אִם שָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ - כְּשֵׁרָה.
אִם עָמְדָה מִיָּד - בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, כְּשֵׁרָה.
נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ - פְּסוּלָה.
רוב כמשמעו: בדיוק רוב |
אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת בַּשִּׁדְרָה מִכָּאן, וְאַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת בַּשִּׁדְרָה מִכָּאן.
נִשְׁבְּרוּ בָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִן הַצְּדָדִין - פְּסוּלָה.
נִשְׁתַּיְּרוּ בָהּ אֶחָת עֶשְׂרֵה מִן הַצְּדָדִין - כְּשֵׁרָה.
נִתְחַתְּכָה יָרֵךְ שֶׁלָּהּ, מִן הָאַרְכֻּבָה וּלְמַטָּה - כְּשֵׁרָה;
נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְנִטַּל צֹמֶת הַגִּידִים שֶׁלָּהּ - פְּסוּלָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁיְּכֹלָה לִכָּווֹת וְלִחְיוֹת.
חֲרוּתָה ראו הלכה יב בִידֵי אָדָם - פְּסוּלָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּיַד כָּל הַבִּרְיוֹת.
"הַגְּלוּדָה - רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין." (משנה ג, ב.)
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר:
לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים עַל הַגְּלוּדָה, שֶׁהִיא פְסוּלָה.
הֵעִיד יְהוּדָה בֶּן יְשַׁעְיָה הַבַּסָּם לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָה,
שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן עַל הַגְּלוּדָה שֶׁהִיא פְסוּלָה.
אֵיזוֹ הִיא הַגְּלוּדָה?
כָּל שֶׁהִפְשִׁיט אֶת הָעוֹר, וְלֹא שִׁיֵּר בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
וְאִם שִׁיֵּר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה - הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא כְשֵׁרָה.
וְכַמָּה הִיא כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה?
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי
מִבֵּית חֲלָלָה וְלֹא מִשְּׁאָר אֵבָרֶיהָ.
יֵשׁ מִן הָאֵבָרִין שֶׁהֵן פְּסוּלִין:
משחק מילים איברים – עוברים (בהלכה הבאה). ההלכה מציגה מקרה שבו הבהמה כשרה אבל אחד מאיבריה פסול. וראו לקמן הלכה יג. |
אֵבֶר מְדֻלְדָּל בַּבְּהֵמָה - אֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
בָּשָׂר מְדֻלְדָּל בַּבְּהֵמָה - אֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְיָצָא לַחוּץ, וְאֵין רֹב עוֹר וּבָשָׂר מַקִּיפִין אוֹתוֹ - פָּסוּל.
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? - נוֹטְלָן וּמַשְׁלִיכָן, וְהַשְּׁאָר - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
יֵשׁ מִן עֳבָרִין עוברים שֶׁהֵן פְּסוּלִין: בֶּן אַרְבָּעָה בַּדַּקָּה, וּבֶן שְׁמוֹנָה בַּגַּסָּה.
תאומים סיאמיים פסולים. |
יָצְאוּ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת,
הוֹאִיל וְאֵין כַּיּוֹצֵא בוֹ רָאוּי לְהִתְקַיֵּם - פָּסוּל.
וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה: נְקוּבַת הַגַּרְגֶּרֶת, וּסְדוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת לְאָרְכָּהּ - הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
נִטְּלָה כָבֵד וְנִשְׁתַּיַּר בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה - כְּשֵׁרָה.
נִמּוֹקָה הָרֵאָה וּקְרוּם שֶׁלָּהּ קַיָּם - כְּשֵׁרָה.
נִטְּלָה שַׁלְפּוּחִית שֶׁלָּהּ - כְּשֵׁרָה. הִתְלִיעַ כָּבֵד שֶׁלָּהּ - כְּשֵׁרָה.
הֲלָכָה זוֹ, עָלוּ עָלֶיהָ בְנֵי אַסְיָא יישוב ממזרח לכינרת שָׁלֹשׁ רְגָלִים לְיַבְנֶה,
בָּרֶגֶל שְׁלִישִׁי הִכְשִׁירוּ לָהֶן.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַדַּקִּין שֶׁנִּקְּבוּ וְהַלֵּחָה סוֹתְמַתָּן - כְּשֵׁרָה.
מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת,
בִּזְמַן שֶׁנִּרְאֵית מִצַּד אֶחָד - כְּשֵׁרָה; מִשְּׁנֵי צְדָדִין - פְּסוּלָה.
אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ קֹרֶט דָּם - בְּיָדוּעַ שֶׁלִּפְנֵי שְׁחִיטָה, הגיעה לשם והבהמה פסולה
אֵין בִּמְקוֹמָהּ קֹרֶט דָּם - בְּיָדוּעַ שֶׁלְּאַחַר שְׁחִיטָה,
הִגְלִיד פִּי הַמַּכָּה - בְּיָדוּעַ לִפְנֵי שְׁחִיטָה שְׁלֹשָׁה יָמִים,
לֹא הִגְלִיד פִּי הַמַּכָּה - הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
"חֲרוּתָה בִידֵי שָׁמַיִם - כְּשֵׁרָה." (משנה ג, ב.)
אֵיזוֹ הִיא חֲרוּתָה? - כָּל שֶׁצְּמוּקָה הָרֵאָה שֶׁלָּהּ.
יֵשׁ מִן אֵבָרִין שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין:
ראו לעיל הלכה ח. |
אֵבֶר מְדֻלְדָּל בַּבְּהֵמָה, יֵשׁ בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
בָּשָׂר מְדֻלְדָּל בַּבְּהֵמָה, יֵשׁ בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה.
נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְיָצָא לַחוּץ, וְרֹב עוֹר וּבָשָׂר מַקִּיפִין אוֹתוֹ- כָּשֵׁר.
יֵשׁ כָּאן עֳבָרִין שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין:
ראו לעיל הלכה ט. |
בֶּן חָמֵשׁ בַּדַּקָּה, וּבֶן תֵּשַׁע בַּגַּסָּה.
יָצְאוּ לוֹ חָמֵשׁ עֵינַיִם, וְלוֹ שָׁלֹשׁ רְגָלִים,
הוֹאִיל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ רָאוּי לְהִתְקַיֵּם - כָּשֵׁר.
טריפות בעוף
[עריכה]וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף:
נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת לְרָחְבָּהּ - הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה.
הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה - פְּסוּלָה.
נְקוּבַת הַמֹּחַ שֶׁנִּקַּב קְרוּם שֶׁלָּהּ - פְּסוּלָה.
נְקוּבַת הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ - פְּסוּלָה.
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתָהּ?
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה:
בּוֹדְקִין אוֹתָהּ בַּיָּד וְאֵין בּוֹדְקִין בַּמַּחַט.
אִם נִקַּב הָעֶצֶם – פְּסוּלָה; וְאִם לָאו - כְּשֵׁרָה.
נָפַל לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְנֵי מֵעֶיהָ - פְּסוּלָה.
בְּאֵלּוּ בְּנֵי מֵעַיִם אָמְרוּ? - בַּקָּרְקֳבָן, בַּכָּבֵד, וּבַלֵּב.
אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בָּעוֹף:
נְקוּבַת הַגַּרְגֶּרֶת וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת לְאָרְכָּהּ - הֲרֵי זוֹ כְשֵׁרָה.
הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל מָקוֹם שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה טְרֵפָה - כְּשֵׁרָה.
נִקַּב הַלֵּב שֶׁלֹּא לְבֵית חֲלָלוֹ - כְּשֵׁרָה.
נָפְלָה מִן הַגַּג נִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ,
אוֹ רְצָצַתָּה חֲבֶרְתָּהּ וְנִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ,
אִם שָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ - כְּשֵׁרָה.
אִם עָמְדָה מִיָּד - בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כְּשֵׁרָה.
"נִקַּב הַזֶּפֶק. רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִטַּל." (משנה ג, ד.)
וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
נִשְׁתַּבְּרוּ גַפֶּיהָ, נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ, נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָא - פְּסוּלָה.
אֲחוּזַת הַדָּם הַמְּעֻשֶּׁנֶת וְהַמְּצֻנֶּנֶת,
כאן חוזרים לבהמה שהורעלה, וראו משנה ג, ה. |
הִלְעִיטָהּ חִלְתִּית, צמח חריף, Asa foetida
תְּיָה, צמח תבלין הַרְדֻּפְנִי, הרדוף – צמח רעיל סַם הַמָּוֶת, צוֹאַת תַּרְנָגְלִים - כְּשֵׁרָה.
נְשׁוּכַת נָחָשׁ, נְשׁוּכַת כֶּלֶב שׁוֹטֶה,
מִשּׁוּם טְרֵפָה - מֻתֶּרֶת, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת.
סִימָן לִטְרֵפָה - כָּל שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אִם לֹא הָיְתָה מַכְחֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינָהּ טְרֵפָה.
אִם הָיְתָה מַכְחֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת - בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְרֵפָה.
רַבִּי אוֹמֵר: אִם נִתְקַיְּמָה שְׁלֹשִׁים יוֹם - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינָהּ טְרֵפָה.
לֹא נִתְקַיְּמָה שְׁלֹשִׁים יוֹם - בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְרֵפָה.
אָמְרוּ לוֹ: פְּעָמִים שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
סימני טהרה
[עריכה]אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בְּהֵמָה:
לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא (ויקרא יא ג) "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת,
מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה - אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ."
כָּל מַעֲלַת גֵּרָה - אֵין לָהּ שִׁנַּיִם מִלְּמַעְלָה.
אֵיזֶה שׁוֹר שֶׁקָּדְמוּ קַרְנָיו לִטְלָפָיו? - זֶה פָּרוֹ שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים סט לב) "וְתִיטַב לַיי מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס."
אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי חַיָּה: כָּל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קַרְנַיִם וּטְלָפַיִם.
בהלכה כ טוענים שבדרך כלל, חוץ מהמקרה של פרו של אדם הראשון – הפרסות קודמות לקרניים, ולכן הקרניים מספיקות. |
רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר: יֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם - אֵי אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאַל עַל הַטְּלָפַיִם.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר - זֵכֶר לַדָּבָר:
(תהלים סט לב) "וְתִיטַב לַיי מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס."
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה בָּעוֹף - טָהוֹר.
התנאים מחפשים סימן מובהק בעופות, וראו גם ספרי דברים קג. ר' אלעזר מציע לבחון איך תופס העוף קנה שעליו הוא עומד, ומניח שהדורסים שהם הטמאים מניחים שתי אצבעות לפני הקנה ושתים מאחוריו. אחרים מוותרים על סימן ואומרים שהחלוקה היא לפי העופות הדומים לעוף הנדון והנמצאים עימו. |
כָּל הָעוֹף הַדּוֹרֵס - טָמֵא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כָּל הַקּוֹלֵט בַּאֲוֵיר וְאֵין קָרְקֳבָנוֹ נִקְלָף.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כָּל הַנּוֹתֵן עַל גַּבֵּי מְשִׁיחָה.
הַחוֹלֵק שְׁתַּיִם לְפָנָיו וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרָיו - טָמֵא.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: הַשּׁוֹכֵן בֵּין הַטְּמֵאִים וְדוֹמֶה לַטְּמֵאִים - טָמֵא.
הַשּׁוֹכֵן בֵּין הַטְּהוֹרִים וְדוֹמֶה לַטְּהוֹרִים - טָהוֹר.
אַנְשֵׁי כְפַר תְּמַרְתָּא שֶׁבִּיהוּדָה הָיוּ אוֹכְלִין אֶת הַזַּרְזִירִין, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זֶפְק.
ראו משנה שם. הירושלמים ואנשי כפר תמרתא הסתפקו באחד הסימנים: זפק או קורקבן נקלף. |
אַנְשֵׁי שׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ אוֹכְלִין אֶת סְנוֹנִית לְבָנָה, מִפְּנֵי שֶׁקָּרְקֳבָנָהּ נִקְלָף.
וּבַבֵּיצִים: כָּל שֶׁכּוֹדֶרֶת וְגָלְגֶלֶת - בְּיָדוּעַ שֶׁלְּעוֹף טָמֵא,
וְכָל שֶׁאֵינָהּ כּוֹדֶרֶת וְגָלְגֶלֶת - בְּיָדוּעַ שֶׁלְּעוֹף טָהוֹר הוּא.
לוֹקְחִין בֵּיצִים מִכָּל מָקוֹם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שֶׁלִּנְבֵלוֹת וְשֶׁלִּטְרֵפוֹת הֵן.
בעניין הביצים, יש חשש לא רק לביצי עוף טמא אלא לביצי עוף נבילה או טריפה. אבל הקלו בזה כי אין לדבר סוף. |
אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּפוֹת לַקְּעָרָה. שבורות באופן שיאכלו מיד.
לְפִי כָךְ אָמְרוּ: אֵין לוֹקְחִין מִן הַגּוֹי בֵּיצִים נְקוּפוֹת לַקְּעָרָה.
אֵלּוּ סִימָנֵי חֲגָבִים:
ראו משנה ג, ז. ר' יוסי סותר את הנסיון למצוא סימן בחגבים ומוסיף את השם של החרק. כך הוא תולה את כשרות החרקים במסורת ששמם "חגב". |
כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רְגָלִים וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסֻלָּיו וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: וּשְׁמוֹ "חָגָב", וְלֹא כַנְּצָרִין, צרצרים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַמָּנִין הַלָּלוּ.
סוּמָכוֹס אוֹמֵר: אַף הַמּוֹרָר.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אֵין לוֹ עַכְשָׁו, רגלים וכנפים וכו' וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַזַּחַל הַזֶּה - כָּשֵׁר.
אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי דָּגִים: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
היחס בין סנפיר לקשקשת דומה ליחס בין פרסות לקרניים בבהמות. ראו לעיל הלכה כא. |
יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת - אֵי אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאַל עַל סְנַפִּיר.
יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת - טָמֵא.
אֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין: שֶׁמְּלֻבָּשׁ בָּהֶן. וּסְנַפִּירִין - שֶׁשָּׁט בָּהֶן.
וְכַמָּה קַשְׂקַשִּׂין יְהוּ בוֹ? - אֲפִלּוּ אֶחָד תַּחַת לֶחְיוֹ,
וְאֶחָד תַּחַת זְנָבוֹ, וְאֶחָד תַּחַת סְנַפִּיר שֶׁלּוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "קַשְׂקֶשֶׂת",
אֶחָד תַּחַת לֶחְיוֹ, אוֹ אֶחָד תַּחַת זְנָבוֹ,
וְאֶחָד תַּחַת סְנַפִּיר שֶׁלּוֹ.
אֵין לוֹ עַכְשָׁו, אֲבָל עָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן.
כְּגוֹן הַסֻּלְתָּנִית וַאֲנַפְיָא - כָּשֵׁר.
יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁו, אֲבָל עָתִיד לְהַשִּׁירָהּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם,
כְּגוֹן הַקּוֹלִייַס kolias: סוג טונה וְהַפֵּלָמִיס, pélamus: סוג טונה כְּסִפְיַאס, xiphias: דג חרב וְאַתְנִיַאס, athnias: דג - כָּשֵׁר.
לאחר שהוכיח ר' יוסי שהלויתן טהור נוצרה האגדה שעתידים הצדיקים לאכלו, ראו פסיקתא דרב כהנא נספחים ב. וראו ספרא שמיני פרשה ג |
שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מא,ז-ח;כב) "גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר.
אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם." "תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט."
"גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים" - אֵלּוּ קַשְׂקַשִּׂין שֶׁלּוֹ. "תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ" - אֵלּוּ סְנַפִּירִין שֶׁלּוֹ.