ביאור:תוספתא/אהלות/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק שני

מחשבה המשפיעה על מעמד הבהמה

(א)

ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים
שחט בה שנים או רוב שנים, ועדיין מפרכסת - מטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות
אבר הפורש ממנה - כפורש מן החי, ובשר הפורש ממנה - כפורש מן החי

ואסורה לבני נח, ואפי' מתה הבהמה

ראו טהרות א, ד.
המחשבה של ישראל ששחט הופכת את הבהמה הטמאה לאוכל עבור הגוי אפילו לפני שהפסיקה לפרכס, וכך גם המחשבה של היהודי ששחטו עבורו בהמה טהורה. אבל אם נחר אותה – ששחט בצורה פגומה – לא נטמאת בטומאת אוכלין, ולאחר שמתה היא נבלה.

נחרה – אינו מטמא טומאת אוכלין. שחט בה דבר שנעשת טרפה - אין בה טומאה של כלום
ועובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל
ושחט בה שנים או רוב שנים, ועדיין היא מפרכסת - מטמאה טומאת אוכלים, אבל לא טומאת נבלות
ואבר הפורש ממנה - כפורש מן החי, ובשר הפורש ממנה - כפורש מן החי
ואסורה לבני נח, ואפי' מתה בהמה.
נחרה - אינה מטמא טומאת אוכלין. שחט בה אחד או רוב אחד - אין בה טומאה של כלום.
שחט בה דבר שאין עושה טרפה, וישראל בא וגמרה - מותרת באכילה.
שחט בה ישראל שנים או רוב שנים
אחד עובד כוכבים ואחד ישראל, חותך ממנה בשר, וממתין לה עד שתמות - ומותר באכילה.

מהו רקב מהמת ומהי שדרה וגולגולת?

(ב)

מלא תרווד רקב שאמרו -ישנו מעיקר אצבעותיו ולמעלה, דברי ר"מ

וחכ"א: מלא חפניו

ראו משנה ב, א. הגדל "מלוא תרווד" הוא רק לעניין מת שכל הרקב מגופתו. אם היה שם חומר אורגני כגון עץ או בגדים – הטומאה חלה על מלוא תרווד ועוד של חומרים שיש ספק אם יש בהם חלק מן המת, כי העפר נחשב עפר קברות.

ואיזהו מת שיש לו רקב? הנקבר ערום בארון של אבן, על גבי הרצפה ועל גבי הטבלא של שיש
אבל הנקבר בכסותו, ובארון של עץ, על גבי עפר - אין לו רקב
ונוטלה עפר מתחתיו, וזהו עפר קברות - מלא תרווד ועוד.
תבוסה שנמצאת בקבר, ואין ידועה מה טיבה - זהו עפר קברות, מלא תרווד ועוד
פירש ר"א ברבי צדוק: בורר את הצרורות ואת הקיסמין והודאין
נוטל את הודאין מה שודאי אין בו מהמת ומניח את הספק, וזהו מהספק עפר קברות - מלא תרווד ועוד.

(ג)
שדרה שגידר שהתפרקו רוב חליות שלה, אע"פ ששלדה קיימת - טהורה

ראו שם.

בזמן שהיא בתוך הקבר, אפי' משוברת ואפי' מכותתת – טמאה, מפני שהקבר מצרפה.

(ד)

הגולגולת שהיה בה נקב אחד ארוך, או שהיו בה נקבים הרבה - מצטרפין למלא מקדח
אמר רבי יוסי בן המשולם: מעשה בעין בול, אחד שנחתכה גולגלתו
וטלה עליה הרופא מטלת של קרוייה – וחיה!

אמר לו ר' שמעון בן אלעזר: משם ראיה?

ראו משנה ב, ג. וראו שם, שכבר במצרים העתיקה היו אנשים שניקבו חורים בגולגלתם והחלימו.

אע"פ שחיה כל ימות השנה, משירדו גשמים - נכנסה עליו צנה ומת.

בשר ועצם מאבר מן החי וטומאתם

(ה)

כזית בשר הפורש מאבר מן החי, ר"א מטמא
השיבו את ר' אליעזר שלש תשובות: לא, אם אמרת במת שיש בו רוב רובע רקב

תאמר באבר מן החי שאין בו רובע הקב?

ראו עדיות ו, ג. כאן מופיעות שתי תשובות, והשלישית מופיעה במשנה שם.
וראו גם משנה ב, ה.

דבר אחר: מי תלוי במי, אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר?
הבשר תלוי באבר!
אפשר שהבשר מטמא במגע ובמשא ובאהל, והאבר יהיה טהור?
אמר ר"ש: תמה אני אם טימא ר' אליעזר
לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי, שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא ובאהל.

(ו)

עצם כשעורה הפורש מן החי - ר' נחוניא מטמא
השיבו את ר' נחוניא שלש תשובות: לא, אם אמרת במת שיש בו רובע רקב

תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב?

גם דברי ר' נחוניא מפורטים בעדיות שם, וכן התשובה השלישית אליו. כאן מופיעה גם קושיה על דברי ר' יהושע.

דבר אחר: מי תלוי במי, אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר? העצם תלוי באבר!
אפשר שהעצם מטמא במגע ובמשא, והאבר יהא טהור?
אמר ר"ש: תמה אני אם טימא ר' נחוניא
לא טימא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה, שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא
השיב ר' יהושע על דברי שניהן: ומה החי שיש בו רמ"ח אברים
עצם ובשר הפורשין ממנו - טהורין
אבר שאין רמ"ח, אינו דין שיהא העצם ובשר הפורשין ממנו טהורים?
השיב רבי על דברי ר' יהושע: לא, אם אמרת בפורשין מן החי שכן פרשו מדבר טהור
תאמר בפורשין מן האבר, שכן פרשו מדבר טמא?