ביאור:שמט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמט = עזב, הפסיק להחזיק[עריכה]

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שמט
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: שמט

הפועל "שמט" בלשון התנ"ך, כמו בלשון ימינו, הוא הפכו של הפועל "אחז": הוא מתייחס למי שאחז בדבר-מה, ואז עזבו והפסיק לאחוז בו:

  • (שמואל ב ו ו): "ויבאו עד גרן נכון, וישלח עזא אל ארון האלהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר", ודומה לזה דברי הימים א יג ט- הפרים הפסיקו להחזיק את ארון ה' על גבם, ולכן עוזא שלח את ידו ואחז בו.
  • (מלכים ב ט לג): "ויאמר 'שמטהו!' וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה"- הסריסים אחזו באיזבל והוציאו אותה מהחלון, ויהוא ציוה עליהם לעזוב אותה כדי שתיפול.

הפועל "שמט" משמש גם במשמעות מושאלת - ויתר על דבר-מה שנמצא בבעלותו; הבעלות משולה לאחיזה, ולכן הויתור על הבעלות משול לשמיטה = עזיבת האחיזה:

  • (תהלים קמא ו): "נשמטו בידי סלע שפטיהם, ושמעו אמרי כי נעמו"- השופטים, כביכול, היו אחוזים בידי דרך המשפט והטוב, עד שיצר הטוב, כביכול, עזב את אחיזתו, והם נפלו בידי יצר הרע הקשה כסלע (רש"י) ; או: השופטים של שאול כמעט תפסו אותי, אבל בזכות סלע המחלקות (שמ"א כג) הם נאלצו לעזוב את אחיזתם בי (מצודות, מלבי"ם) .
  • (ירמיהו יז ד): "ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת, כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד"- הארץ נקראת "אחוזה" כי האזרחים כביכול אוחזים בה, והנביא מנבא שבני ישראל ייאלצו לעזוב את אחיזתם בארץ ויצאו לגלות ( פירוט ).

כך יש לפרש גם את המצוות הקשורות לשנה השביעית, שנת השמיטה:

  • שמות כג יא: " "ושש שנים תזרע שדך..." "והשביעת - תשמטנה ונטשתה... , ואכלו אביני עמך, ויתרם תאכל חית השדה..." ": במשך שש שנים האדם אוחז בשדהו, מעבד אותו ואוסף את תבואתו; בשנה השביעית הוא צריך לעזוב את אחיזתו בשדה, לא לעשות בו מלאכות שמעידות על בעלות, ולא לנצל את בעלותו כדי לאסוף את היבול הצומח מעצמו (ראו שמיטת קרקעות ).
  • דברים טו א: " "מקץ שבע שנים תעשה שמטה" . "וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'" .  "את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך... השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" " - במשך שש שנים האדם אוחז בחובותיו ובחייבים לו, ובשנה השביעית (או בסופה) הוא צריך לעזוב את אחיזתו ולהפסיק את הפעולות הקשורות לגביית החובות (ראו שמיטת חובות ).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-25.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שמט - עזב, הפסיק להחזיק

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/jmt