ביאור:עובדי אלהים אחרים - מהם הנחשבים ל"אחרים"?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

נניח שאדם (או עם) עובד אֵל אחד, ומכנה אותו בכינוי שאנחנו לא מכירים. איך אפשר לדעת, אם אדם זה הוא עובד ה', או שהוא עובד אלהים אחרים?

1. לא ייתכן שהכינוי הוא הקובע, כי לה' יש כינויים רבים בתנ"ך, וגם לאחר התנ"ך נוספו כינויים שלא היו בזמן התנ"ך (למשל בארמית "קודשא בריך הוא") - לא ייתכן שכל מי שמכנה את ה' בכינוי שונה ייחשב אוטומטית לעובד אלילים!

2. על-פי הדיבר הראשון שמות כ ב: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים - לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" אפשר לחשוב, שהמאפיין העיקרי הוא יציאת מצרים: אם אותו אדם עובד אל שהוציא את בני ישראל ממצרים - הוא עובד ה', ואם הוא עובד אל שלא הוציא את בני ישראל ממצרים - הוא עובד אלילים. למשל, אם מישהו טוען שהוא מאמין בה', אך הוא חושב שיציאת מצרים לא היתה (למשל בגלל שהוא לא מצא מספיק הוכחות ארכיאולוגיות), והוא מקריב לה' קרבן בבית המקדש - למעשה הוא כאילו הקריב קרבן לאלילים, ודינו מוות; ומי שעובד את כמוֹש (כמו המואבים בזמן התורה), אך טוען שכמוֹש הוא שהוציא את ישראל ממצרים - למעשה נחשב לעובד ה', שבסה"כ מכנה את ה' בשם אחר. אך בקריטריון זה יש שתי בעיות:

  • יש עמים רחוקים שלא שמעו על יציאת מצרים, ולא ייתכן שהם ייחשבו אוטומטית לעובדי אלילים. המצוה "אנוכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי" נאמרה רק לבני ישראל ולא לבני נוח, ולכן אינה יכולה לשמש כהגדרה כללית של "עבודת אלילים" עבור בני נוח.
  • בחטא העגל אמרו בני ישראל "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", כלומר הם האמינו באל שהוציא אותם ממצרים, אך עדיין נחשבו לעובדי אלילים.

לכן נראה שיציאת מצרים אינה הקריטריון העיקרי: " "נראה לי יותר שהסמיכות ליציאת מצרים באה מתוך הנחה שעל יציאת מצרים אין מחלוקת, וברור ששם ה' היה זה שהוציא אותנו. מכאן, שלא יהיה לך אל אחר פרט לזה שהוציא אותך ממצריים. אותו כח שאתה מייחס לו את יציאת מצריים, הוא האל היחידי ואליו תקשר את הכל" " (צחי צויג) .

3. ייתכן שהמאפיין העיקרי של ה' הוא שאין לו דמות מסוימת (טליה פרקל) . דעה זו מתאימה לדיבר השני שמות כ ג: " "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ." "לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא..." ", וגם לפסוקים נוספים כגון דברים ד טו: " "ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש," "פן תשחתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה..." " (ישעיהו מ יח): "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו". כלומר: אם אדם עובד אל מופשט, ללא דמות מסוימת - הוא עובד ה', ואם הוא עובד אל שיש לו דמות מסוימת - הוא עובד אלילים. למשל, אם מישהו חושב שלה' יש גוף ויש לו דמות פיסית מסוימת, והוא מקריב קרבן לה' בבית המקדש - למעשה הוא כאילו הקריב קרבן לאלילים, ודינו מוות; ואם אדם עובד את ערך הצדק - שהוא ערך מופשט - הוא אינו נחשב לעובד אלילים. אך בקריטריון זה יש שתי בעיות:

  • הנביאים תיארו את ה' בדימויים מוחשיים - הם דיברו על יד ה', עיני ה' וכו'. אמנם, אנחנו יודעים שהתיאורים האלה הם משל בלבד, ונועדו להקל על השומעים להבין, אך עדיין הם פותחים פתח לטעות, וחלק מהשומעים עלולים להבין אותם כפשוטם, ולהפוך לעובדי-אלילים. אילו הגורם העיקרי שמבחין בין עובדי ה' לבין עובדי אלילים היה גורם ההמחשה - הנביאים ודאי היו נזהרים יותר, ולא משתמשים בדימויים שעלולים לגרום לאנשים להפוך לעובדי אלילים!
  • יש הרבה ערכים מופשטים שונים, כמו צדק, יופי, חיים, חרות וכו'; לא ייתכן, שכל מי שעובד אחד מאותם ערכים נחשב לעובד ה', שהרי "ה' אחד"! בוודאי גם מי שעובד ערכים מופשטים עלול להיות עובד אלילים.

4. ייתכן שהמאפיין העיקרי הוא בריאת העולם  : " "עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים - לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבע היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם. ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה--הרי זה עובד עבודה זרה. ועניין זה, הוא שהזהירה עליו תורה ואמרה ופן תישא עיניך השמיימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים... אשר חלק ה' אלוהיך, אותם, לכול העמים ( דברים ד,יט ): כלומר שמא תשוט בעין ליבך ותראה שאלו הם המנהיגים את העולם, והם שחלק ה' אותם לכל העמים להיותם חיים והווים ונפסדים כמנהגו של עולם; ותאמר שראוי להשתחוות להן, ולעובדן... "" ( רמב"ם, הלכות עבודה זרה ב:א-ב ) , כלומר - מי שעובד אל שברא את העולם נחשב לעובד ה', ומי שעובד אל שלא ברא את העולם נחשב לעובד אלילים. למשל, אם מישהו חושב שה' לא ברא את העולם, והוא מקריב קרבן לה' בבית המקדש - הוא נחשב לעובד אלילים ודינו מוות; ואם מישהו חושב שכמוֹש ברא את העולם, והוא עובד את כמוֹש - הוא לא נחשב לעובד אלילים, אלא לעובד ה', שמכנה את ה' בשם אחר.

  • לפי קריטריון זה יש לבדוק - מה טענו עובדי האלילים בזמן התורה? האם הם באמת לא טענו שהאל שהם עובדים הוא בורא העולם?

5. ייתכן שהמאפיין העיקרי הוא היחידות והבלתי-מוגבלות: " "בן נח עובד אלוהים אחרים ברגע שהוא מאמין שיש יותר מאלהים אחד... כמוש לא היה רק האלוהים שמואב האמינו בו, אלא אלוהי הארץ של מואב. כלומר, הם האמינו באלוהים מוגבל. בעולם הקדום לא היתה תפיסה של אל אחד בורא ועושה הכל מלבד בתורת ישראל" " (צחי צויג, בדיון אלהים, אחרים ) . כלומר, מי שעובד אֵל בלתי-מוגבל (במקום ובזמן) הוא עובד ה', ומי שעובד אֵל מוגבל - שולט רק במקום מסויים או רק בזמן מסויים - אינו עובד ה' אלא עובד אלהים אחרים, שכן אם האֵל מוגבל - בוודאי יש כוחות נוספים ששולטים במקומות אחרים ובזמנים אחרים, ולכן לא ייתכן שהאֵל יחיד. הגדרה זו מתאימה גם עבור עם-ישראל; ולפי זה, אם יש מצוות להאמין שה' הוציאנו ממצרים, נתן לנו את התורה וכו' - אלו הן מצוות נוספות, בלתי-תלויות במצוה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-03-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/oe3