ביאור:ספרי זוטא במדבר/יד
פרק יד
[עריכה]פסוק לד
[עריכה]| אוסף דרשות, שכולן טוענות ששלוחו של אדם כמותו. הדרשה של ר' ישמעאל מבוססת על האשמת ישראל במה שעשו שליחיהם לתור את הארץ. הדרשה של ר' עקיבא מבוססת על הכהנים במקדש, שהקריבו עבור כל העם; וראו תוספתא תענית ג ב. הדרשה של ר' יהושע מבוססת על שחיטת הפסח, הנעשית ע"י אחד מהחבורה, וראו מכילתא פסחא ה. |
אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁלוּחֵיהֶן, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם!
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'" (ויקרא כג, ח);
וַהֲלֹא הַכֹּהֲנִים הָיוּ הַמַּקְרִיבִין! אֶלָּא שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב, ו);
וְכִי כָּל הַקָּהָל כֻּלָּן שׁוֹחְטִין? וַהֲלֹא אֵין שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד! – אֶלָּא מִכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!
| ר' אליעזר מתבסס על כך שירמיה שלח את ברוך בן נריה לכתוב את המגילה, למרות שהציווי נאמר לו; ועל כך שמשה לא עשה בעצמו את כלי המשכן למרות שהציווי היה לו. ר' זכאי מתבסס על כך שכורש, שהיה צדיק, לא בנה את ירושלים אלא הרשה לאלו מישראל שרצו בכך לעלות לארץ ולהיות בירושלים. לבסוף מובאות שתי דרשות אנונימיות: אחת מבוססת על כך שאליהו לא המליך את חזאל על ארם, ולא את יהוא על ישראל, אלא העביר משימות אלו לאלישע, וגם אלישע שלח שליחים לעשות זאת. השניה מבוססת על הפגיעה של בני עמון בשליחי דוד, שנחשבה כפגיעה בדוד עצמו. |
שׁוּב קַח לְךָ מְגִלָּה אַחֶרֶת וּכְתֹב עָלֶיהָ" (ירמיהו ל"ו, כ"ז-כ"ח); מֶה עָשָׂה יִרְמְיָה?
לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וּנְתָנָהּ לְבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה – וּכְתָבָהּ. וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ "כְּתֹב"!
אֶלָּא מִכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ! מִמִּי לָמַד? מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ,
שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "רְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם" (שמות כה, מ),
וּכְתִיב "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב" (שמות לו, ח) – מִכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!
רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "כֹּה אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ" וְגוֹ' (ישעיה מה, א),
מַה הוּא אוֹמֵר בַּסּוֹף? "אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק" (ישעיה מה, יג),
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר "הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ" (ישעיה מה, יג),
וְכוֹרֶשׁ אוֹמֵר "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל" (דברי הימים ב לו, כג), מִכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!
וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אֶת אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ "וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (מלכים א יט, טז),
וְאֵלִיָּהוּ צִוָּה אֶת אֱלִישָׁע, וֶאֱלִישָׁע שָׁלַח אֶת יוֹנָה – וּמְשָׁחוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר "וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִן הַנְּבִיאִים" (מלכים ב ט, א) מִכָּן לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!
אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עַל יָדוֹ, כְּאִלּוּ אֵלִיָּהוּ מְשָׁחוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר "וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָה" (דברי הימים ב כב, ז),
וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בֶּאֱלִישָׁע שֶׁמָּשַׁח אֶת חֲזָאֵל, וַהֲלֹא לְאֵלִיָּהוּ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּמְשַׁח אוֹתוֹ!
שֶׁנֶּאֱמַר "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם" (מלכים א יט, טו) אֶלָּא מִכָּן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!
דָּבָר אַחֵר: מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּרְאוּ בְנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְדָוִד" (שמואל ב י, ו),
וְכִי בְּדָוִד עָשׂוּ כְּלוּם? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ לִשְׁלוּחָיו – כְּאִלּוּ עָשׂוּ בוֹ, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ!