ביאור:נדרים כח א - מעומד
גמרא
[עריכה]המשך מתניתין
[עריכה]- חוץ מבשבועה; ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
- בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר; ובית הלל אומרים: אף יפתח לו.
- בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו; ובית הלל אומרים: אף במה שאינו מדירו.
- כיצד? אמר לו: אמור קונם אשתי נהנית לי, ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי. בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין; ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין.
גמרא
[עריכה]- והאמר שמואל: "דינא דמלכותא דינא"?
- אמר רב חיננא אמר רב כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה.
- דבי ר' ינאי אמר: במוכס העומד מאליו.
- שהן של בית המלך ואף על פי שאינן של בית המלך:
- היכי נדר? אמר רב עמרם אמר רב, באומר: "ייאסרו פירות העולם עלי אם אינן של בית המלך".
- כיוון דאמר "ייאסרו", איתסרו עליה כל פירי עלמא.
- באומר "היום".
- אי דאמר "היום", לא מקבל מיניה מוכס.
- באומר בלחבו "היום", ומוציא בשפתיו סתם. ואף על גב דסבירא לן: "דברים שבלב אינם דברים", לגבי אונסין שאני.
- בית שמאי אומרים, בכל וכו'. בית שמאי אומרים: במה שהוא מדירו; ובית הלל אומרים: אף בשאינו מדירו. כיצד? אמר לו: קונם אשתי נהנית לי, ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי. בית שמאי אומרים: אשתו מותרת, ובניו אסורין; ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין:
- אמר רב הונא, תנא: בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בשבועה; ובית הלל אומרים, אף יפתח לו בשבועה.
- לבית שמאי, בשבועה הוא דלא יפתח לו, הא בנדר יפתח לו? והא תנן, "בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר"!
- ותו, מיפתח הוא דלא יפתח לו בשבועה, הא מידר נדר בשבועה? והתנן, "בית שמאי אומרים: בכל נודרין, חוץ מבשבועה"!
- תנא מתניתין בנדר, להודיעך כוחן דבית שמאי. תנא ברייתא בשבועה, להודיעך כוחן דבית הלל.
- רב אשי אמר, הכי קתני: בית שמאי אומרים, אין שאלה בשבועה; ובית הלל אומרים, יש שאלה בשבועה.
מתניתין
[עריכה]- "הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות", "טלית זו קרבן אם אינה נשרפת", יש להן פדיון.
- "הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו", "טלית זו קרבן עד שתישרף",
ר"ן
[עריכה]המשך מתניתין
[עריכה]- חוץ מבשבועה – דחמירא, דכתיב בה "לא ינקה"[1].
- לא יפתח לו בנדר – אם אינו אומר "נדור לי".
- במה שהוא מדירו – שאפילו פתח, לא ידור אלא במה שהוא מדירו.
- אשתו מותרת ובניו אסורין – כיוון שלא הדירו בהם, אלא מאליו נדר.
גמרא
[עריכה]- והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא – והיכי שרינן למידר הכי כדי להיפטר, כיוון דמן הדין חייב ליתן לו את המכס?
- במוכס שאין לו קצבה – וכיוון שכן, לאו דינא הוא אלא חמסנותא, וחמסנותא דמוכס לאו דינא הוא.
- במוכס העומד מאליו – שלא במצוַת המלך.
- וכתבו בתוספות, דדווקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו, ויכול לומר להם: "אם לא תעשו מצותי, אגרש אתכם מן הארץ". אבל במלכי ישראל לא, לפי שארץ ישראל – כל ישראל שותפין בה.
- וכי אמרינן: "דינא דמלכותא דינא", הני מילי לעניין שאם קנה אחד מכס זה, חייבים ליתן לו את המכס. וכן נמי אם לא קנה אותו, אלא שהוא ממונה לגבות את המכס, שאינו רשאי ישראל חבירו לישבע שהן תרומה, דליכא אונסא, כיון דדינא דמלכותא דינא.
- היכי נדר – לישנא דמתניתין קשיא ליה, דקאמר: נודרים שהן תרומה, והיכי שייך נדרא בהאי לישנא?
- כלומר, אי דאמר: "ייאסרו פירות עולם עלי לעולם", אין דברים שבלב מבטלין מה שהוציא בפירוש, אפילו גבי אונסא כי האי. אלא דהכא סתמא קאמר: "ייאסרו פירות עולם עלי". ונהי דסתמא לעולם משמע, הני מילי היכא דליכא אונסא, משום דטפי משמע "לעולם" מ"היום". אבל היכא דאיכא אונסא, הך אונסא מפרש ליה לדיבוריה ד"היום" קאמר, כיוון שלא אמר בפירוש בהיפך.
- ומיהו, נהי דהכא מסקינן דבלאו אונסא "לעולם" משמע, כיוון דסתמא קאמר, ואפילו אומר בליבו "היום" לא מהני; אפילו הכי, מי שגמר בליבו לידור מפת חיטים, והוציא פת סתם, לא אמרינן כיוון דסתמא קאמר וליכא אונסא, שיהא אסור בכל פת. דהכא היינו טעמא מפני שמתכוין לומר לשון שיהא משמעותו לעולם, ומשום הכי, כל היכא דליכא אונסא – לעולם משמע. אבל התם, כיוון דלהוציא פת חיטים נתכוין, אלא דבתר דאמר "פת" איתקיל מילוליה, הרי אין פיו וליבו שווין, ואינו אסור אלא בפת חיטים. וכבר כתבתי זה בפרק שבועות שתיים בתרא בסייעתא דשמיא.
- תנא מתניתין בנדר להודיעך כוחן דבית שמאי – דאפילו בנדר לא יפתח.
- תנא ברייתא בשבועה להודיעך כוחן דבית הלל – דאפילו בשבועה יפתח.
- רב אשי אמר, הכי קאמר: בית שמאי אומרים, אין שאלה בשבועה – ולא מיתוקמא הך ברייתא בנשבע להרגין כלל, אלא הכי קאמר: מי שנשבע על דבר, לא יפתח לו חכם להתיר לו שבועתו, שאין שאלה בשבועה; ובית הלל אומרים, יש שאלה.
מתניתין
[עריכה]- הרי הנטיעות האלו קרבן וכו' יש להם פדיון – כלומר, דקדושה חלה עליהם עד שצריכות פדיון. ובגמרא מפרש למה לי למימרא. ומפרשינן נמי אמאי תנא האי לישנא ד"יש להם פדיון", ולא תנא בהדיא "קדושות".