ביאור:נדרים כה ב - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודםתלמוד בבלימסכת נדריםעמוד הבא

גמרא[עריכה]

מתניתין[עריכה]

  • נדרי שגגות: "אם אכלתי ואם שתיתי", ונזכר שאכל ושתה. "שאני אוכל ושאני שותה", ושכח ואכל ושתה.
אמר: "קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי ושהכתה את בני", ונודע שלא הכתו, ונודע שלא גנבה.
ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר: "הרי עליכם קרבן", ונמצאו אביו ואחיו, והיו עמהן אחרים. בית שמאי אומרים: הן מותרים, ומה שעמהם אסורים; ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין.

גמרא[עריכה]

  • תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין, כך שבועות שגגות מותרות.
היכי דמי שבועות שגגות? כגון רב כהנא ורב אסי: הדין אמר, "שבועתא דהכי אמר רב"; והדין אמר, "שבועתא דהכי אמר רב"; דכל חד וחד אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע.
  • ראה אותן אוכלין.
תנן התם[1]: פותחין בשבתות ובימים טובים. בראשונה היו אומרים, אותן הימים מותרים, ושאר כל הימים אסורים; עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כולו.
אמר רבה: דכולי עלמא, כל היכא דאמר: "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם – הייתי אומר: כולכם אסורין חוץ מאבא", דכולהון אסורין ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר: "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם – הייתי אומר: פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר".

ר"ן[עריכה]

מתניתין[עריכה]

  • נדרי שגגות וכו' – תרי גווני קתני: חדא, דבשעת נדרו היה שוגג, כגון "קונם אם אכלתי", "אם שתיתי" וכו'. וקתני נמי שהיה שוגג בשעה שהנדר ראוי לחול, ואף על פי שבשעה שיצא מפיו לא היה שוגג, וכדקתני: "שאני אוכל ושאני שותה", כלומר, דאמר "קונם ככר זה עלי אם אני אוכל ואם אני שותה היום", ושכח ואכל ושתה; דכיוון דנדרא באכילה קמייתא חייל, וההיא שעתא הוה ליה שוגג, כלומר שלא נזכר שיהא תלוי באותה אכילה שום נדר, לא חייל נדרא כלל.
  • ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין – משום דנדר שהותר מקצתו הותר כולו, כדאיתא בגמרא. ומותרין – אפילו בלא שאלה קאמר, כדאמרן בריש פרקין, דכולהו ארבעה נדרים אין צריכין שאלה לחכם. וטעמא דמילתא, משום דכיוון דאילו היה יודע שאביו או אחיו היו עמהן היה מוציאן מן הכלל, הרי זה מוטעה בעיקר הנדר, שלא היה דעתו מעולם על אביו; וכל שיש בעיקר הנדר טעות, אין פיו ולבו שווין ובטל מעצמו.
ומשום הכי ב"קונם אשתי נהנית לי" בעינן שיאמר בפירוש "שגנבה את כיסי", דאי לא, אף על פי שהיה דעתו בשביל כך, מכל מקום כיוון שלהדיר את אשתו נתכוין – ליכא טעות בעיקר הנדר. אבל כאן, שלא נתכוין להדיר את זה מעולם, הרי הנדר בטל מאליו.

גמרא[עריכה]

  • כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות – והוא הדין דשבועות זרוזין שרי, והכי איתא בירושלמי: תני, כשם שנדרי זרוזין מותרין, כך שבועות זרוזין מותרין.
  • היכי דמי שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי – לאו למימרא דלא משכחינן שבועות שגגות אלא בכהאי גוונא, דמשכחינן להו דומיא דמתניתין. אלא לרבותא נקט ליה, וכאילו אמר: עד היכן שבועות שגגות? וכדאמרינן בעלמא (קידושין כח א): עד היכן גלגול שבועה?
והוי רבותא, דאף על גב דרב כהנא ורב אסי – כל חד וחד אמר ליה לחבריה דטעי ולא הבין מאמר רב, סלקא דעתך אמינא דכיוון דלא חש ליה ואשתבע – לאו שגגה היא, ואי תלה בה איסור פירות יהו אסורין, קא משמע לן.
  • תנן התם פותחים בשבתות וימים טובים וכו' – מתניתין היא לקמן בפרק פותחין (נדרים סו ב). והא מתניתין לא דמיא ממש למתניתין דפרקין; דאילו במתניתין דהכא – הנדר בטל מאליו, ואילו במתניתין דפותחין – נדרא חייל, אלא שפותחין לו בכבוד שבתות וימים טובים.
והיינו טעמא, משום דבמתניתין – איכא טעות בעיקר הנדר, שלא נתכוון לאביו מעולם. ואילו במתניתין בפרק פותחין ליכא למימר הכי, שמי שאסר על עצמו בשר ויין שנה אחת – יודע הוא שיעברו עליו שבתות וימים טובים; הלכך, כיוון דליכא טעות בעיקר הנדר, נדרא חייל, אלא שפותחין לו בכבוד שבת ויום טוב בפתח, שאילו היה יודע שאסור להתענות בהן לא היה נודר, או בחרטה.
והא דמייתינן לה הכא, לפרושי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל, ולומר דבנדר שהותר מקצתו הותר כולו תליא, כי היכי דתליא בהו פלוגתייהו דרבנן ורבי עקיבא.
  • אמר רבה הכל מודים באומר וכו' הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולי עלמא כולהון אסורין ואביו מותר – משום דלא מיקרי כי האי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כולו, לפי שכיוון שבשעת הנדר אמר "כולכם אסורין", ועכשיו גם כן מעמיד דבריו הראשונים לגבי האחרים באותו הלשון ממש שאמר בתחילה, אף על פי שמוציא אביו מן הכלל, אפילו הכי אין זה נדר שהותר מקצתו, לפי שאביו לא נכנס מעולם במשמעות הנדר, ולגבי האחרים – הרי הוא אומר "כולכם" [ספרים ישנים: שאמר] בתחילה.
  • לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני [2]אסורין ואבא מותר – בית שמאי כרבנן, דלית להו נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ובית הלל כרבי עקיבא; דכיוון דהכא איכא תרתי, חדא דאיכא טעות גמור לגבי האב, ולגבי אחריני גם כן יש טעות בלשון, שהוא אומר שאילו היה יודע שאביו ביניהם – אפילו האחרים לא היה אוסר אותן באותו לשון שאסרן, לפי שהיה מקפיד שיהא מובן מדבריו אפילו רגע כמימריה שיהא אבא בכלל האיסור, ולפיכך הוא אומר שלא היה אומר "כולכם" אלא "פלוני ופלוני"; וכיוון דאיכא תרתי, דהיינו טעות גמור לגבי אביו, וטעות בלשון לגבי האחרים, סבירא להו לבית הלל דכי האי גוונא מיקרי נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

הערות ושינויי נוסחאות:[עריכה]

  1. ^ נדרים סו ב
  2. ^ המשך מעמוד הבא