היכי דמי? אילימא דאמר לה לאשה: "הרי את מקודשת לי", ואמר לחבירתה: "ואת נמי", פשיטא; היינו קידושין עצמן!
אלא כגון דאמר לה לאשה: "הרי את מקודשת לי", ואמר לה לחבירתה: "ואת". מי אמרינן "ואת נמי" אמר לה לחבירתה ותפסי בה קידושין לחבירתה, או דלמא "ואת חזאי" אמר לה לחבירתה ולא תפסי בה קידושין בחבירתה?
ומי מיבעי ליה לרב פפא? והא מדאמר ליה רב פפא לאביי: "מי סבר שמואל ידיים שאין מוכיחות הויין ידיים", מכלל דסבירא ליה לרב פפא דיש יד לקידושין!
בעי רב פפא יש יד לקדושין וכו' – אפילו ביד מוכיח קמיבעיא ליה: מי אמרינן, נהי דלא אתרבו להו ידות בהדיא, גמרינן במה מצינו מנדרים? או אין יד, ואפילו מוכיח? דנדרים שאני, דחמירי, דאפילו בדיבורא בעלמא חיילי; מה שאין כן בקידושין, שהן צריכין איזה מעשה, כסף או שטר או ביאה.
דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ונתן לה שתי פרוטות ואמר לחברתה ואת, מי אמרינן ואת נמי אמר לה לחברתה – וכי אמרה דניחא לה, הויא מקודשת, דחברתה קיבלה בשליחותה, כדקיימא לן בפרק "האיש מקדש" (קידושין נב א), דאשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה.
אבל ליכא לפרושי בנותן פרוטה לזו ופרוטה לזו, דוודאי משמע דכהאי גוונא ליכא לספוקי כלל ב"ואת חזאי", ואפילו תמצא לומר אין יד לקידושין – [קידושין] עצמן הן.
או דלמא ואת חזאי אמר לה לחברתה – דאף על גב דלא משמע הכי, ויד מוכיח הוא ד"ואת נמי" קאמר, כיוון דאין יד – לא מהני הנך קידושין, ואמרינן "ואת חזאי" קאמר.
והא מדאמר ליה רב פפא לאביי מי סבר שמואל ידיים שאין מוכיחות הויין ידיים – גבי קידושין בפרק קמא דקידושין (דף ה). מכלל דסבירא ליה לרב פפא דיש יד לקידושין, דמדלא מתמה אלא ביד שאינו מוכיח, מכלל דמוכיח – פשיטא ליה דהוי יד.
מגו מאי דסבירא ליה אמר ליה לאביי – דנהי דרב פפא מספקא ליה דדלמא אין יד לקידושין כלל, מיהא לא מצי לאקשויי עלה דשמואל, דדלמא איהו סבירא ליה דיש יד; אלא אקשי ליה דידיה אדידיה, דאפילו סבירא ליה דיש יד לקידושין, יד שאינו מוכיח לא הוי יד, דהכי שמעינן ליה לשמואל גבי נזיר.
ואם תאמר: ומאי קא מספקא ליה בקידושין? מאי שנא מגיטין, דלכולי עלמא יש יד, כדמוכח סוגיין דלעיל, ולא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח?
יש לומר, דשאני גט, כיוון דאיכא מעשה, דהיינו נתינת הגט לידה, הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מקרי; מה שאין כן בבעיין, דלחדא הוא דיהב שתי פרוטות, אבל לחברתה לא יהיב מידי.
בעי רב פפא יש יד לפאה וכו' – כלומר, אם תמצא לומר בקידושין אין יד, דלא איתקש לנדרים כלל, פאה דאיתקש מאי?
הדין אוגיא – ערוגה. וקרי לה "אוגיא", על שם חריץ שעושין סביבות הערוגה, מלשון "עוגיות לגפנים" במ"ק (מועד קטן ב א).
מכלל דאי אמר תהוי שדה כולה פאה הויא כולה פאה – דוודאי רב פפא בכהאי גוונא קמיבעיא ליה, דבההיא אוגיא קמייתא איכא שיעורא. דאי לא, אפילו אם תמצי לומר אין יד לפאה – פאה מעלייתא היא; דוודאי, כיוון שהתחיל לעשות פאה, כי אמר "והדין" – לגומרה נתכוון. אלא ודאי כיון דאיכא שיעור פאה בקמייתא מיבעיא ליה.
תלמוד לומר פאת שדך – מדלא כתוב 'פאה שבשדך'.
או דלמא כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש – ואף על גב דקיימא לן (לקמן ז; כריתות כב ב): "אין היקש למחצה", שאני פאה, דלא כתיבא בהדיא ומדרשא אתיא; הלכך איכא למימר דאין לה יד, אפילו מוכיח.
