ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/כתובות/פרק ו/משנה א
<< כתובות פרק שישי (מציאת האשה) משנה א >>
|
כתובות דף סה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
כתובות פרק שישי משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- מציאת האשה ומעשה ידיה? - לבעלה.
- וירושתה? - הוא אוכל פירות בחייה.
- בושתה ופגמה? - שלה.
- ...רבי יהודה בן בתירא אומר:
- בזמן שבסתר? - לה שני חלקים ולו אחד.
- ובזמן שבגלוי? - לו שני חלקים ולה אחד.
- שלו? - ינתן מיד.
- ושלה? ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
תלמוד בבלי על כתובות פרק ו משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
החידוש שבמשנה[עריכה]
|
השוו המשנה, התוספתא הברייתות ומדרשי ההלכה במהדורת הביאור המעומד של המשנה כתובות פרק רביעי |
מאי קא משמע לן? תנינא:
האב זכאי בבתו בקידושיה - בכסף בשטר ובביאה.
זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.
מקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה.
נישאת? יתר עליו הבעל - שהוא אוכל פירות בחייה.
בושתה ופגמה - איצטריכא ליה - פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן.
דיון של רבא: המציאה של האישה בתוך הסכום הקצוב לה והגבוה מכך[עריכה]
|
כתובות דף סו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
תני תנא קמיה דרבא:
מציאת האשה לעצמה
רבי עקיבא אומר לבעלה
אמר ליה: השתא? ומה העדפה דמעשה ידיה היא - אמר רבי עקיבא: לעצמה!
מציאתה? - לא כ"ש!! דתנן:
קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר.
רבי עקיבא אומר: יפר! שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו.
אלא איפוך:
מציאת האשה לבעלה
רבי עקיבא אומר: לעצמה.
והא כי אתא רבין,
אמר רבי יוחנן:
בהעדפה שלא על ידי הדחק - כולי עלמא לא פליגי דבעל הוי.
כי פליגי? בהעדפה שעל ידי הדחק:
תנא קמא סבר - לבעלה.
ורבי עקיבא סבר - לעצמה.
אמר רב פפא:
מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק דמי.
- פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן.
בעי רב פפא: עשתה לו שתים בבת אחת מהו?
בעי רבינא: שלשה או ד' בבת אחת מהו?
תיקו:
בושת ופגם של האשה למי[עריכה]
בושתה ופגמה...:
מתקיף לה רבא בר רב חנן
אלא מעתה בייש סוסתו של חבירו ה"נ דבעי למיתן ליה בושת?
וסוס בר בושת הוא?
אלא רקק בבגדו של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת
וכי תימא הכי נמי? והתנן:
רקק והגיע בו הרוק
ופרע ראש האשה
והעביר טליתו ממנו
- חייב ליתן לו ארבע מאות זוז
ואמר רב פפא לא שנו אלא - בו. אבל בבגדו פטור.
בבגדו - לית ליה זילותא.
אשתו - אית לה זילותא.
אמר ליה רבינא לרב אשי
אלא מעתה בייש עני בן טובים דאית להו זילותא לכולהו בני משפחה
ה"נ דבעי למיתן להו בושת לכל בני משפחה?
א"ל: התם לאו גופייהו. הכא אשתו גופיה הואי: