ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/כתובות/פרק ד/משנה ה
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מקורות מקראיים[עריכה]
|
כתובות דף מח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ...אִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה? לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ?
- וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ
- וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים - וָמֵתָה,
- כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ.
- וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ! {ס}
|
כתובות דף מח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
פרשת הפרת נדרים התורה הקדושה מביאה את דין הנדר:
- לאיש,
- לנערה ברשות אביה,
- לנערה ברשות האיש שלה,
- לאשה עצמאית: גרושה ואלמנה.
- לאשה נשואה. (כנערה נשואה)
- ומסכמת לגבי נשים.
- אִישׁ? כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי"י... לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ! כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה!!
- ...וְאִשָּׁה? כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיְ"יָ, וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ?
- וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ... ...וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ? וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ...
- וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ? ...וַיְ"יָ יִסְלַח לָהּ - כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.
- וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ, וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ? ...וְשָׁמַע אִישָׁהּ... וְהֶחֱרִישׁ לָהּ? וְקָמוּ נְדָרֶיהָ...
- וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ? ... וַי"י יִסְלַח לָהּ.
- וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה? כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ.
- ...וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה? ...וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ, לֹא הֵנִיא אֹתָהּ? וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ...
- וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ? ...וַי"י יִסְלַח לָהּ.
והסיכום:
- ...וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ? וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ..
- אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְ"יָ אֶת מֹשֶׁה,
- - בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ,
- - בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ. {פ}
מסכת כתובות פרק ד משנה ה[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
| נוסח התלמוד הבבלי | הנוסח הארצישראלי |
|---|---|
| לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין. |
לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב - עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. |
| מסר האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל. |
מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל - הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. |
| הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, הרי היא ברשות האב |
הָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל - הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. |
| מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל. |
מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל - הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל. |
תלמוד בבלי על מסכת כתובות פרק ד משנה ה[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
רשות הבעל לעולם[עריכה]
מאי לעולם? לאפוקי ממשנה ראשונה דתנן:
- הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה.
קמ"ל לעולם.
מסירת נישואי ילדה עם שליחים[עריכה]
לפי מסורת בבל[עריכה]
מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל וכו':
אמר רב מסירתה לכל - חוץ מתרומה.
ורב אסי אמר: אף לתרומה.
איתיביה רב הונא לרב אסי,
ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי:
לעולם היא ברשות האב - עד שתכנס לחופה.
אמר להו רב:
לאו אמינא לכו. לא תיזלו בתר איפכא!!
יכול רב אסי לשנויי לכו: מסירתה זו היא כניסתה לחופה.
ושמואל אמר: לירושתה.
לפי מסורת ארץ ישראל[עריכה]
ריש לקיש: לכתובתה.
כתובתה?! מאי היא? - דאי מתה ירית לה.
היינו דשמואל?
אמר רבינא: לומר כתובתה מאחר מנה.
רבי יוחנן ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מסירתה לכל - אף לתרומה.
ברייתא: ילדה התייחדה עם החתן ומת או מתה בתהליך[עריכה]
מיתיבי:
הלך האב עם שלוחי הבעל
או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל
או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין
אע"פ שכתובתה בבית בעלה(!)
מתה - אביה יורשה.
מסר האב לשלוחי הבעל
או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל
או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום נישואין
אע"פ שכתובתה בבית אביה(!)
- מתה? בעלה יורשה.
בד"א? לירושתה.
אבל לתרומה? אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה!
תיובתא דכולהו תיובתא!
הא? גופא קשיא!
אמרת: נכנסה עמו ללין - טעמא דללין. הא סתמא - לשם נישואין?
אימא סיפא: נכנסה עמו לשם נישואין - הא סתמא - ללין!!
??
אמר רב אשי סתמי סתמי קתני.
סתם חצר דידה - ללין.
סתם חצר דידיה - לנשואין.
זנות נערה מאורשה באמצעות שליחים - הגדרת: "בבית אביה"[עריכה]
תנא:
מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה, הרי זו בחנק.
מנה"מ?
א"ר אמי בר חמא:
אמר קרא בפרשת הבתולים: "לזנות בית אביה..." - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל.
ואימא פרט שנכנסה לחופה ולא נבעלה?
|
כתובות דף מט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
{{רן| אמר רבא אמר לי אמי:
- חופה? בהדיא כתיבא! בברייתא שמסבירה את פרשת הבתולים
- כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש -
- נערה - ולא בוגרת
- בתולה - ולא בעולה
- מאורשה - ולא נשואה.
מאי נשואה? אילימא נשואה ממש? - היינו "בתולה - ולא בעולה." ?? אלא: לאו שנכנסה לחופה ולא נבעלה?
ואימא היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא? אמר רבא: ההוא? כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל! דתנא דבי רבי ישמעאל:
- ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה.
- מה תלמוד לומר? והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל!
- אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל,
- או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל,
- ונתארמלה בדרך או נתגרשה,
- היאך אני קורא בה?
- בית אביה של זו? או בית בעלה של זו?
- אלא לומר לך: כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב,
- שוב אינו יכול להפר.
אמר רב פפא: אף אנן נמי תנינא!
- הבא על נערה המאורסה,
- אינו חייב עד שתהא נערה, בתולה, מאורסה, והיא בבית אביה.
בשלמא:
- נערה - ולא בוגרת.
- בתולה - ולא בעולה.
- מאורסה - ולא נשואה.
"בבית אביה" - למעוטי מאי?! לאו למעוטי מסר האב לשלוחי הבעל?
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא!
- הבא על אשת איש
- כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין -
- אף על פי שלא נבעלה(!) - הבא עליה הרי זה בחנק!
נכנסה לרשות הבעל בעלמא - שמע מינה!