ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/גיטין/פרק ה/משנה ג
<< המשנה הקודמת :: תלמוד בבלי מסכת גיטין - פרק ה מהדורה מעומדת ומבוארת :: המשנה הבאה >>
גיטין פרק ה משנה ג[עריכה]
זוהי מחציתה השניה של משנה ד בחלוקת המשנה (שבדפוס)
|
גיטין דף נב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- המטמא רש"י ?: טהרותיו של חברו כגון תרומה והמדמע רש"י ?: תרומה בחולין של חברו, ומפסידו: שאוסרו לזרים, וצריך למוכרו לכהנים בזול והמנסך רש"י ?: יין חברו; בגמרא מפרש לה :
- בשוגג - פטור רש"י ?: מתשלומין , במזיד חייב רש"י ?: בגמרא אמר טעמא .
גמרא בבלי על גיטין פרק ה משנה ג[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
איתמר:
- מנסך...
- רב אמר: מנסך ממש רש"י ?: שכשך בידו לתוכו לשם עבודה זרה, וכך היתה עבודתן ,
- ושמואל אמר: מערב רש"י ?: יין נסך ביין כשר של חבירו ואסרו בהנאה .
מאן דאמר 'מערב' - מאי טעמא לא אמר 'מנסך'?
אמר לך: מנסך - קם ליה בדרבה מיניה רש"י ?: לא מצי למיתני במתניתין אמזיד 'חייב בתשלומין', דהא עובד עבודת כוכבים הוה, ונסקל .
ואידך?
כדרבי ירמיה,
דאמר רבי ירמיה:
משעת הגבהה רש"י ?: על מנת לגוזלו - הוא דקנה: מתחייב בנפשו לא הוי - עד שעת ניסוך.
|
הערה (גמרא נוחה): רש"י מפרש אליבא דרב מנסך הוא מי ששכשך ביד ולא הגביה, משום שאם הגביה – כבר נתחייב בדמי היין משום גזילה. אם כך מדוע צריך את ההסבר שיהא פטור משום קים ליה בדרבה מיניה? בבא קמא קיז,א: ולבסוף סברי כרבי ירמיה, דא"ר ירמיה: משעת הגבהה קנייה איחייב ליה ממון מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך. (שיטה מקובצת בבא קמא קיז,א:) |
|
גיטין דף נג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ולמאן דאמר מנסך - מאי טעמא לא אמר מערב?
- אמר לך: מערב - היינו מדמע!
ואידך?
- קנסא הוא. ומקנסא לא ילפינן.
ולמאן דיליף קנסא מקנסא - כל הני למה לי?
צריכא!
דאי תנא מטמא:
- אי תרומה? הוה אמינא משום דקא מפסיד לה לגמרי.
- ואי מטמא חולין אמשום דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, - אבל מדמע אימא לא.
ואי אשמעינן מדמע: משום דשכיח אבל מטמא דלא שכיח אימא לא.
ואי אשמעינן מטמא ומדמע: משום דלא קים ליה בדרבה מיניה, אבל מנסך דקים ליה בדרבה מיניה, אימא לא.
קא משמע לן כדרבי ירמיה.
ולהא דתני אבוה דר' אבין
בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך
חזרו לומר אף המדמע
כל הני למה לי?
צריכא!
- דאי אשמעינן מטמא - משום דלא קים ליה בדרבה מיניה.
אבל מנסך דקים ליה בדרבה מיניה אימא לא?
- ואי אשמעינן מנסך משום דקא מפסיד ליה לגמרי
אבל מטמא דלא מפסיד ליה לגמרי אימא לא?
- ואי אשמעינן הני תרתי משום דהפסד מרובה
אבל מדמע דהפסד מועט אימא לא?
צריכא.
היזק שאינו ניכר[עריכה]
אמר חזקיה:
דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד חייב.
מאי טעמא? היזק שאינו ניכר שמיה היזק.
ומה טעם אמרו בשוגג פטור?
- כדי שיודיעו.
אי הכי אפילו במזיד נמי?
- השתא לאוזוקי קא מכוין!! אודועי? לא מודע ליה!
ור' יוחנן אמר:
דבר תורה: אחד שוגג ואחד מזיד פטור.
מאי טעמא? היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק.
ומה טעם אמרו במזיד חייב?
- שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו, ואומר "פטור אני!".
תנן הכהנים שפגלו במקדש: מזידים? חייבין!
ותני עלה: מפני תיקון העולם.
ואי אמרת היזק שאינו ניכר - שמיה היזק? האי שוגגין? פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה?!
הכי נמי! קאמר מזידין חייבין - הא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם.
מתיב רבי אלעזר:
העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים
ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק? בדיני אדם נמי לחייב?!
הוא מותיב לה והוא מפרק לה ומסביר את הברייתא:
פרה שהכניסה לרבקה הברייתא: העושה מלאכה... ובפרת חטאת על מנת שתינק ותדוש כביכול הוא עושה בערמה, אך יודע את התוצאה. זו פעולה שאינה מותירה רושם. ועל זה קובעת הברייתא: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים,
מי חטאת הברייתא: העושה מלאכה במי חטאת... ששקל בהן משקלות גם זו אינה מותירה רושם, ועל זה קובעת הברייתא: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים...
|
גיטין דף נג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
והאמר רבא?
מי חטאת ששקל בהן משקלות - כשרה! ולא אמור להיות חייב גם לא בדיני שמים
לא קשיא! הא? - בגופן. הא? - בכנגדן.
בגופן - מעשה קא עביד בהו.
ואי היזק שאינו ניכר - שמיה היזק? בדיני אדם נמי לחייב?!!
אלא: אידי ואידי בכנגדן.
ולא קשיא. הא? - דאסח דעתיה. הא? - דלא אסח דעתיה:
מתיב רב פפא:
גזל
* מטבע - ונפסל
* תרומה - ונטמאת
* חמץ - ועבר עליו הפסח
אומר לו הרי שלך לפניך.
ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק - האי? גזלן הוא!! ממונא מעליא בעי שלומי!
תיובתא.
לימא כתנאי?
המטמא והמדמע והמנסך
אחד שוגג ואחד מזיד חייב דברי ר"מ
רבי יהודה אומר: בשוגג: פטור, במזיד: חייב.
מאי? לאו בהא קמיפלגי?
דמר סבר היזק שאינו ניכר שמיה היזק
ומר סבר לא שמיה היזק?
אמר רב נחמן בר יצחק
דכולי עלמא היזק שאינו ניכר - לא שמיה היזק
והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי.
דמר סבר קנסו שוגג אטו מזיד
ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד
ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר
ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה
דתניא
המבשל בשבת: בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל. דברי רבי מאיר
ר' יהודה אומר: בשוגג יאכל למוצאי שבת, במזיד לא יאכל עולמית.
ר' יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. במזיד - לא יאכל עולמית, לא לו ולא לאחרים.
קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר! קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה!
- דר"מ אדרבי מאיר לא קשיא.
כי קניס? בדרבנן. בדאורייתא לא קניס.
והא מנסך דאורייתא הוא, וקא קניס?
משום חומרא דעבודת כוכבים קנס ליה.
- דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא.
כי לא קניס? - בדרבנן. בדאורייתא - קניס.
והא מנסך דאורייתא ולא קניס?
משום חומרא דעבודת כוכבים מיבדל בדילי מיניה.
ורמי דרבי מאיר אדר"מ בדאורייתא, דתניא:
הנוטע בשבת: בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית - בין בשוגג בין במזיד יעקר. דברי ר"מ
רבי יהודה אומר: בשביעית - בשוגג - יקיים. במזיד - יעקר. ובשבת - בין בשוגג בין במזיד יעקר.
גיטין דף נד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ולטעמיך תקשה לך היא גופה!
מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא! מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית?
אלא התם כדקתני טעמא:
א"ר מאיר מפני מה אני אומר בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית - בין בשוגג בין במזיד יעקר?
מפני שישראל מונין לשביעית, לשבתות רש"י ?: שאין מונין ימים לנטיעה אלא שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטע בשבת .
דבר אחר:
נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות.
(Note: לא ברור מדוע רש"י נותן פירוש מצומצם: 'לנטיעות'; הרי אילו היו מונים דבר אחר לשבתות והיה ניכר – היה צריך לפסוק לאיסור גם כן! אולי רש"י מפרש כך בגלל רצף הגמרא, אך עדיין צריך עיון.)
ואין מונין רש"י ?: נטיעותיהן ...
מאי 'דבר אחר' רש"י ?: למה ליה לאתויי טעמא אחרינא ?
|
יתכן שעניין זה קשור להסבר בעיתון Tradition על יום בשבוע קבוע לכל תאריך בלוח שנה בינלאומי מוצע, שבו מדי כמה שנים יש יום שאינו מוגדר כיום בשבוע, ולמחרתו מתחיל שבוע חדש. ההצעה החלופית של הכותב (סידני הוניג) לאו"ם היתה ליצור תקופה בת 49 יום אחת לחמישים שנה שתיקרא "שנה", ולפיו פירש: והיו לכם שבע שבתות השנים, תשע וארבעים - שנה! |
הכי קאמר:
וכי תימא: שבת נמי - זימנין דמיקלע יום שלשים בשבת,
דאי נטע, ההוא יומא הוא דסלקא ליה שתא,
ואי לא - לא סלקא ליה שתא רש"י ?: זימנין דצריך למימני, דתניא: 'הנוטע ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה - עלתה לו שנה לשני ערלה' דשלשים יום בשנה חשובין שנה, ומותר לקיימן בשביעית. פחות משלשים יום לפני ראש השנה - לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית. הלכך זמנין דשבת זו שנטע זה הויא יום שלשים לפני ראש השנה, ומונין אותו שנה, ואי הוה בציר ההוא יומא - לא הוה סליק ליה שתא. ולאחר זמן, כשאוכלין מן הפירות לסוף שתי שנים, ואומרים "למה הותרו פירות הללו לשתי שנים" ואומר להם 'השלשים שלפני ראש השנה חשובין שנה" - ומזכירים שנטע בשבת, וליקנסוה -
תא שמע:
דבר אחר:
נחשדו ישראל על השביעית רש"י ?: ואיכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למישרי נטיעה בשביעית
ולא נחשדו על השבתות רש"י ?: ואפילו יזכר ויודע הדבר - לא אתי למישרי נטיעתא בשבת .
דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא:
באתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית.
דההוא דאמר ליה לחבירו "דייר בר דיירתא רש"י ?: גר בן גיורת "
אמר ליה: אנא לא אכלי פירי דשביעית כוותך!
תא שמע רש"י ?: דרבי מאיר בדרבנן לא קניס שוגג :
אכל תרומה טמאה רש"י ?: בשוגג, ואפילו טמאה - משלם חולין טהורין רש"י ?: ולקמן פריך 'אמאי משלם טהורין?' האוכל תרומה שוגג אינו משלם מעות אלא תבואה, ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין, ועל ידי תשלומין הן נעשין תרומה, שנאמר 'ונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב)': על ידי נתינתו נעשו קודש; אלמא דבר הראוי לחול עליו שם תרומה בעינן, ולא מעות. אבל האוכלה מזיד משלם מעות .
שילם חולין טמאים - מהו?
אמר סומכוס משום רבי מאיר:
בשוגג רש"י ?: שילם, שלא היה יודע שהן טמאין - תשלומיו תשלומין רש"י ?: ופטור באלו, והן נעשין תרומה טמאה כמה שאכל ,
במזיד - אין תשלומיו תשלומין רש"י ?: ולקמיה פריך אמאי .
וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה רש"י ?: שוגג ומזיד תשלומיו תשלומין רש"י ?: והן נעשין תרומה וממון כהן, ואם קידש בהן אשה מקודשת .
...וחוזר ומשלם חולין טהורים רש"י ?: משום קנס, ואינן נעשין תרומה .
והוינן בה:
במזיד - אמאי אין תשלומיו תשלומין רש"י ?: אמאי קנסת ליה אמזיד דהני תשלומין? - הא לא הזיד בתשלומין גרועין ?
תבא עליו ברכה?!! דאכיל מיניה מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו רש"י ?: תרומה טמאה, דלא מצי למיכל בימי טומאה, דהאוכל תרומה בטומאת הגוף במיתה, ואפילו היא טמאה , וקא משלם ליה רש"י ?: חולין טמאים, מידי דחזי ליה בימי טומאתו רש"י ?: ואף על גב דסוף סוף הן נעשין תרומה, ולא חזו ליה, דהא טמאה היא - מיהו חולין טמאין מיכוין לשלומי, ולא ידע דהם נעשין תרומה !
ואמר רבא, ואמרי לה כדי יש המגיהים: "חברו של רבא":
חסורי מחסרא והכי קתני:
'אכל תרומה טמאה - משלם כל דהו רש"י ?: כל שהוא חולין, בין טהורין בין טמאין .
אכל תרומה טהורה - משלם חולין טהורים.
שילם חולין טמאין – מהו?
סומכוס אומר משום רבי מאיר:
בשוגג - תשלומיו תשלומין רש"י ?: דהא אוכל תרומה שוגג - לפי מדה משלם, ולא לפי דמים ואף על גב דהך טומאה גריעא מההיא דאכל - תשלומין הן מדאורייתא; ורבנן נמי לא קנסוהו, הואיל ושגג בתשלומין .
במזיד רש"י ?: שידע שטמאין הן - אין תשלומיו תשלומין רש"י ?: דקנסוהו רבנן, שמתכוין להפסיד כהן .
וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין'.
ואמר רב אחא בריה דרב איקא רש"י ?: ביבמות בהאשה רבה (צ,א) דמזיד נמי דקאמר רבי מאיר אין תשלומיו תשלומין - להפטר לגמרי קאמר, כלומר: שצריך לחזור ולשלם חולין טהורין, כרבנן, ובשוגג הוא דפליג אדרבנן: דלרבי מאיר לא קנסו שוגג אטו מזיד, ורבנן קנסו.
הכא - בקנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו:
דרבי מאיר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד רש"י ?: והא הכא איסורא דרבנן היא: דמדאורייתא תשלומין מעליא נינהו, דלפי מדה משלם, וכי משלם טמאין - אפילו במזיד - איסורא דרבנן הוא דעבד, ולא קניס רבי מאיר שוגג .
וחכמים אומרים: קנסו.
הכי? השתא:
התם - גברא לשלומי קא מיכוין רש"י ?: ואדם כשר הוא - אנן ניקום וליקנסיה רש"י ?: על שגגתו ? רש"י ?: אבל מטמא ומדמע שוגג - אינו מתעסק בטובה.
תא שמע:
דם שנטמא וזרקו
בשוגג - הורצה רש"י ?: דהציץ מרצה, ומותר בשר באכילה .
במזיד - לא הורצה רש"י ?: מדרבנן, וקנסא הוא: לאסור בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו; והך זריקת מזיד - איסורא דרבנן היא, דמדאורייתא זורק לכתחילה, דהציץ מרצה .
אמר לך רבי מאיר: הכי? השתא:
התם - גברא לכפורי קא מכוין, אנן ניקום ונקנסיה רש"י ?: על שגגתו ? רש"י ?: והוא הדין דמצי לשנויי 'הא מני רבי יהודה היא, דלא קניס בדרבנן, דהא לאו סתם משנה היא אלא ברייתא היא, במנחות ב'הקומץ רבה' (כה,א); מיהו ניחא ליה לשנויי דאפילו תימא רבי מאיר היא.
תא שמע:
המעשר בשבת רש"י ?: איסור שבות דרבנן היא כדתנן ב'משילין' (ביצה לו א): 'אלו הן משום שבות של מצוה: אין מגביהין תרומות ומעשרות - דמיחזי כמתקן :
בשוגג – יאכל,
במזיד - לא יאכל רש"י ?: והך 'המעשר בשבת' - סתם משנה היא במסכת תרומות (פ"ב מ"ג), וכן המטביל כליו: מטביל נמי איסורא דרבנן היא, במסכת ביצה בפרק יום טוב (יח,א), מפני שנראה כמתקן כלי. וכל הני רמינן דרבי מאיר אדרבי מאיר, דקניס לעיל בדרבנן.
הכי? השתא: התם - גברא לתקוני קא מיכוין, אנן ליקום וליקנסיה?
תא שמע:
'המטביל כלים בשבת: בשוגג - ישתמש בהן, במזיד - לא ישתמש בהן'
הכי? השתא: התם - גברא לטהורי מאני קא מיכוין, אנן ליקום וליקנסיה?
ורמי דר' יהודה אדרבי יהודה בדרבנן, דתניא:
רש"י ?: אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן: נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר -
רש"י ?: נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר - יעלו :
נפלו רש"י ?: תחלה ונתפצעו רש"י ?: ואח"כ נתפצעו - אחד רש"י ?: שפצען שוגג רש"י ?: שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותן באחד ומאתים, כדין ערלה \ ואחד מזיד רש"י ?: בין שפצען מזיד שנתכוין לכך - לא יעלו, דברי רבי מאיר.
ורבי יהודה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: בשוגג – יעלו, במזיד - לא יעלו רש"י ?: אפילו באלף, דקניס רבי מאיר ורבי יהודה שוגג אטו מזיד, אף על גב דהך עלייה שהוא מעלה ומבטל אגוזי פרך ,
והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל רש"י ?: - איסורא דרבנן בעלמא הוא, ואפילו שלמים דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב, דהכל בטל, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות' , ורבנן הוא דגזור, וקא קניס רבי יהודה?
התם - היינו טעמא דרבי יהודה: משום דאתי לאיערומי רש"י ?: ולהתכוין, ויאמר "שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן" .
ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי, דתנן:
נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות
- הרי זה לא ילקט רש"י ?: דכל זמן שהיא במקומה - כמחובר חשיבא, ולא בטלה; וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים - הוי מבטל איסור לכתחילה ,
ואם ליקט רש"י ?: ולא נמלך - יעלו באחד ומאתים רש"י ?: דהוה ליה שוגג, דלא נתכוון ללקט על מנת לבטל, דסבור שכבר בטלו במחובר ,
ובלבד שלא יתכוין ללקט רש"י ?: בכוונת ביטול .
רבי יוסי אומר: אף המתכוין ללקט - יעלו באחד ומאתים רש"י ?: אלמא במזיד נמי בטיל .
הא? - אתמר עלה:
אמר רבא: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת רש"י ?: אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת; וכיון דלא שכיחא - לא אחמור בה רבנן, אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא
וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.