לדלג לתוכן

ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/גיטין/פרק ה/משנה ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


ביאור:תוכן לגמרא גיטין - מעומד


פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גיטין פרק ה משנה ב

[עריכה]

משנה ב בתלמוד הבבלי היא משנה ד בחלוקת המשניות הארצישראלית משנה:

יתומין שסמכו אצל בעל הבית  רש"י ?: לעשות על פיו ולא נתמנה להן אפוטרופוס לא מאביהן ולא מבית דין אפילו הכי כאפוטרופוס הוא ,
או שמינה להן אביהן אפוטרופוס
- חייב לעשר פירותיהם;
אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים – ישבע  רש"י ?: כשיגדלו היתומין ישבע להן שאין לו בידו כלום משלהן ;
מינוהו בית דין - לא ישבע.
אבא שאול אומר: חילוף הדברים  רש"י ?: טעמא דהך פלוגתא מפרש בגמרא; ובין למר ובין למר מפני תיקון העולם הוא .

גמרא בבלי על גיטין פרק ה משנה ב

[עריכה]

גמרא:


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ורמינהו
'(פרשת קורח) [כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן]
אתם - ולא שותפין  רש"י ?: אין יכול לתרום על חלק חברו שלא מדעתו ,
אתם - ולא אריסין  רש"י ?: על חלקו של בעל הבית ,
אתם - ולא אפוטרופין, ולא התורם את שאינו שלו'  רש"י ?: הך סיפא - טעמא דרישא, כלומר: 'אתם' - ממעט התורם שאינו שלו; והני כולהו שאינו שלו נינהו; אי נמי 'זו ואין צריך לומר זו קתני'. 
אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן להאכיל  רש"י ?: יתומים לאלתר חייבים לעשר , כאן להניח  רש"י ?: התבואה באוצר עד שיגדלו למה ליה עשורי לכשיגדלו יעשרום הם ,
והתניא  רש"י ?: בניחותא :
האפוטרופין:
תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח,
ומוכרים להן  רש"י ?: כלומר לצרכם מנכסיהם  בהמה עבדים ושפחות, בתים שדות וכרמים להאכיל  רש"י ?: המעות  אבל לא להניח  רש"י ?: שמא יגנבו; אי נמי משום שבח בית אביהן - נוי וכבוד הוא להם ,
ומוכרין להן פירות יינות שמנים וסלתות להאכיל אבל לא להניח,
ועושין להן לולב וערבה וסוכה וציצית
... וכל דבר שיש לו קצבה - לאיתויי שופר,
ולוקחין להם ספר תורה תפילין ומזוזות
וכל דבר שיש לו קצבה
... לאתויי מגילה,
ואין פוסקין עליהם צדקה  רש"י ?: אין לה קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים ,
ואין פודין עליהן את השבויין -
ולא כל דבר שאין לו קצבה - לאתויי תנחומי אבלים –
ואין אפוטרופין רשאין לדון  רש"י ?: עם בעל דין של יתומים הבא לעורר על נכסיהם שמא יתחייבו בטענותיהם, ולכשיגדלו היתומין ידונו עמו  לחוב ולזכות בנכסי יתומים'
...'לזכות' - אמאי לא  רש"י ?: ידונו עמו? אם דנו ונזדכו היתומים - אמאי לא הוי דינא ?
אלא  רש"י ?: הכי קאמר:  ' רש"י ?: אין רשאין לדון  לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים  רש"י ?: אם דנו כדי לזכות ונתחייבו אין היתומין נפסדין '
ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב,
ברעה ולגאול ביפה'
- מאי טעמא? דדלמא משתדפין -
ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים, אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לא למכור עבדים וליקח שדות.
מאי טעמא? דלמא לא משפיין  רש"י ?: לא יהו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערעור  -
ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות  רש"י ?: אפילו אין היתומין נפסדין שהעבדים באין לפדות עצמן בכסף שנותנין להם אחרים על מנת שאין ליתומין רשות בו - אפילו הכי אין רשאין, שהרי אין גופן קנוי להן לשחררן ,
- אבל מוכרין אותן לאחרים  רש"י ?: לתקנת היתומין, כגון להאכיל או ליקח שדות , ואחרים מוציאין אותן לחירות. רש"י ?: ואותם אחרים שהיו רוצין לתת להם הכסף לפדות עצמן - הן יקחום, ויהיו קנוים להן, ואחר כך ישחררום 
רבי אומר: אומר אני:
אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא  רש"י ?: כשם שרשאין למוכרן לאחרים כך הם רשאים לקבל הכסף מיד העבד עצמו בתורת מכירה  - מפני שהוא  רש"י ?: האפוטרופוס  כמוכרו  רש"י ?: לעבד  לו  רש"י ?: לעצמו .
וצריך לחשב עמהן באחרונה  רש"י ?: כשיגדלו - יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלום .
רבי שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך!
אין עושין אפוטרופין נשים  רש"י ?: אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח  ועבדים  רש"י ?: אין נאמנין  וקטנים  רש"י ?: אינם בני דעת  - ואם מינן אבי יתומין הרשות בידו.

מעשים על רבי מאיר (מתחיל בשכן אפוטרופוס)

[עריכה]
ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה [בסביבתו, שהיה שכנו] דרבי מאיר, דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי,
ולא שבקיה רבי מאיר.
אחוו ליה בחלמיה: 'אני להרוס ואתה לבנות?' -
אפילו הכי לא אשגח, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
הנהו בי תרי, דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי  רש"י ?: של ערב שבת  הוו קא מינצו בהדי הדדי.
איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא.
שמעיה  רש"י ?: לשטן  דקאמר [על עצמו]: ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה!

סיפורי אפוטרופוסין שכנים

[עריכה]
ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מזבין ארעא וזבין תורי,
ולא אמר ליה ולא מידי; סבר לה כרבי יוסי, דתניא:
אמר רבי יוסי:
מימי לא קריתי לאשתי 'אשתי' ולשורי 'שורי',
אלא לאשתי 'ביתי'  רש"י ?: שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית  ולשורי 'שדי'  רש"י ?: וכן שור עיקרו של שדה .

סבתא אפוטרופוס

[עריכה]
הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא;
הוה להו תורתא, שקלה וזבינתה ניהלייהו.
אתו קרובים לקמיה דרב נחמן, אמרו ליה: מאי עבידתה דזבנא  רש"י ?: מי מינה אפוטרופוס ?
אמר להו 'יתומים שסמכו אצל בעל הבית' תנן  רש"י ?: ואף ע"פ שלא נתמנה חשיב ליה כאפוטרופוס .
והא אייקר?
ברשותא דלוקח אייקר.
והא לא נקיטי דמי?
אמר להו: אם כן היינו דרב חנילאי בר אידי אמר שמואל,
דאמר רב חנילאי בר אידי:
אמר שמואל: נכסי יתומין הרי הן כהקדש  רש"י ?: דכתיב (ויקרא כז) 'ונתן הכסף וקם לו' - ולא שייכא בהו משיכה  ולא מקני אלא בכספא.

התייקרות הנכסים שנמכרו בידי אפוטרופוס

[עריכה]
חמריה דרבנא עוקבא יתמא -
משכוה  רש"י ?: לקוחות מאפוטרופסים  בארבעה ארבעה  רש"י ?: החבית , ואייקר וקם בשיתא שיתא;
אתו לקמיה דרב נחמן, אמר להו:
היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי:
אמר שמואל: נכסי יתומין הרי הן כהקדש ולא מקני אלא בכספא.
משוך  רש"י ?: המשיכו מוכרים  פירי מיתמי?
אייקור - היינו דרב חנילאי בר אידי.
זול - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. רש"י ?: כל הדיוט המוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכו הלקוחות, אבל אם משך - לא יכול לחזור, וכל שכן אלו שהן כהקדש: דליפוי כח עשאום כהקדש, ולא להרעת כח 
אמשיכו להו פירי ליתמי  רש"י ?: שהיתומים משכו פירות מאחרים ולא נתנו דמים :
אייקר  רש"י ?: ורוצין המוכרים לחזור משום דקנין יתומים בכסף  - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש  רש"י ?: וכיון דאי אמשיכו להדיוט לא הדרי - השתא כל שכן דלא הדרי ;
זול - סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי  רש"י ?: וניהדרו בהו יתמי  -
אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי: הא רעה היא לדידהו!
דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי.


גיטין דף נב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: דאתו למימר להו "נשרפו חיטיך!"
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

יהבי יתמי זוזי אפירי:
זול - לא יהא כח הדיוט חמור מן הקדש.
אייקר  רש"י ?: ורוצים המוכרים לחזור  - סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי  רש"י ?: ולא יחזרו 
- אמר להו רב שישא בריה דרב אידי: הא - רעה היא לדידהו!
דאתו למימר להו "נשרפו חיטכם בעלייה"  רש"י ?: שהרי קניתם במעות; וכי תימא לא מצו למימר הכי, דהא גבי גריעותא דיתמי אמרינן 'לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש' - לאו מילתא הוא: דכיון דלענין חזרה לאו ברשות מוכר הוא - לענין דליקה נמי לאו ברשותיה קיימא, דהאי דגבי הדיוט מוקמינן לה ברשות מוכר לדליקה - היינו טעמא: בההיא הנאה דקיימא ברשותיה לחזרה .
יהבי להו זוזי ליתמי אפירי:
אייקר - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש;
זול - סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי,
אמר להו רב שישא בריה דרב אידי: הא - רעה הוא לדידהו!
דזמנין דמצטרכי לזוזי וליכא דיהיב להו עד דיהבי להו פירי.

נכסי יתומים לצורך מס ה'כרגא'

[עריכה]
אמר רב אשי: אנא ורב כהנא חתמינן אשטרא דאימיה דזעירא יתמא, דמזבנא ארעא  רש"י ?: דיתמי  לכרגא  רש"י ?: לפיוסי כרגא דיתמי  בלא אכרזתא  רש"י ?: וזבנה בלא אכרזתא מפני שגבאי המלך נחוץ   רש"י ?: אכרזתא: שמכריזין שלשים יום קרקע פלוני יוצא לימכר בבית דין , דאמרי נהרדעי: לכרגא Charge ולמזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא  רש"י ?: לפי שאין פנאי .

מתלבש מתוך נכסי היתומים

[עריכה]
עמרם צבעא - אפוטרופא דיתמי הוה; אתו קרובים לקמיה דרב נחמן, אמרי ליה: קא לביש ומכסי מיתמי!"
אמר להו  רש"י ?: רב נחמן : כי היכי דלישתמען מיליה  רש"י ?: וצורך היתומים הוא שיהא נראה כאדם חשו ב!
קאכיל ושתי מדידהו, ולא אמוד!  רש"י ?: אינו עשיר לעשות יציאות הללו משלו, ומשל יתומים הוא עושה "  רש"י ?: וסתם עשיר אומדים אותו בני אדם, זה ככה וזה ככה, אבל עני - אין אדם אומדו; א"נ דלא אמיד לבני אדם שיהא עושרו ראוי ליציאות הללו .
אימור - מציאה אשכח?
והא קא מפסיד  רש"י ?: נכסי היתומים: שאינו מפרנס הקרקעות כראוי להם וקוצץ אילנות "!
אמר להו: אייתו לי סהדי דמפסיד – ואיסלקיניה, דאמר רב הונא חברין משמיה דרב: אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה,
דאיתמר:
אפוטרופא דמפסיד: רב הונא אמר רב: מסלקינן ליה;
דבי רבי שילא אמרי: לא מסלקינן ליה;
והלכתא: מסלקינן ליה.

מינויי האפוטרופוס

[עריכה]

אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע:

מאי טעמא?
אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפוטרופוס,
ומשום שבועה  רש"י ?: דרמית עליה לבסוף  לא אתי לאמנועי  רש"י ?: לא ממנע מתחלה שהרי ההנהו זה .

מינוהו ב"ד לא ישבע:

מלתא בעלמא הוא דעביד לבי דינא  רש"י ?: גבי בית דין - טובת חנם היא שזה עושה לבית דין: לקבל דבריהן ולטרוח לפני יתומין  ואי רמית עליה שבועה - אתי לאמנועי  רש"י ?: מעיקרא מלקבל עליו .

אבא שאול אומר חילוף הדברים:

מאי טעמא מינוהו בית דין ישבע?
בההיא הנאה: דקא נפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא דהא סמיך עליה בי דינא - משום שבועה לא אתי לאמנועי.

מינהו אבי יתומים לא ישבע

- מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי  רש"י ?: דברי אהבה וריעות היה ביניהם, ולא הנאת ממון כל כך  ואי רמית עליה שבועה - אתי לאמנועי.
אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכתא כאבא שאול.


שני המינויים נשבעים

[עריכה]
תניא:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה וזה ישבע, והלכה כדבריו.

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו:
אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע - מפני שהוא נושא שכר.
אמר ליה: את אייתת קבא וכיילת ליה וכי אתה מדדת כמה קבל בשכרו?
אלא אימא 'מפני שהוא כנושא שכר'.