ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/גיטין/פרק ה/משנה ב
מראה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
ביאור:תוכן לגמרא גיטין - מעומד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
גיטין פרק ה משנה ב
[עריכה]משנה ב בתלמוד הבבלי היא משנה ד בחלוקת המשניות הארצישראלית משנה:
- יתומין שסמכו אצל בעל הבית רש"י ?: לעשות על פיו ולא נתמנה להן אפוטרופוס לא מאביהן ולא מבית דין אפילו הכי כאפוטרופוס הוא ,
- או שמינה להן אביהן אפוטרופוס
- - חייב לעשר פירותיהם;
- אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים – ישבע רש"י ?: כשיגדלו היתומין ישבע להן שאין לו בידו כלום משלהן ;
- מינוהו בית דין - לא ישבע.
- אבא שאול אומר: חילוף הדברים רש"י ?: טעמא דהך פלוגתא מפרש בגמרא; ובין למר ובין למר מפני תיקון העולם הוא .
גמרא בבלי על גיטין פרק ה משנה ב
[עריכה]גמרא:
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ורמינהו
- '(פרשת קורח) [כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן]
- אתם - ולא שותפין רש"י ?: אין יכול לתרום על חלק חברו שלא מדעתו ,
- אתם - ולא אריסין רש"י ?: על חלקו של בעל הבית ,
- אתם - ולא אפוטרופין, ולא התורם את שאינו שלו' רש"י ?: הך סיפא - טעמא דרישא, כלומר: 'אתם' - ממעט התורם שאינו שלו; והני כולהו שאינו שלו נינהו; אי נמי 'זו ואין צריך לומר זו קתני'.
- אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן להאכיל רש"י ?: יתומים לאלתר חייבים לעשר , כאן להניח רש"י ?: התבואה באוצר עד שיגדלו למה ליה עשורי לכשיגדלו יעשרום הם ,
- והתניא רש"י ?: בניחותא :
- האפוטרופין:
- תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח,
- ומוכרים להן רש"י ?: כלומר לצרכם מנכסיהם בהמה עבדים ושפחות, בתים שדות וכרמים להאכיל רש"י ?: המעות אבל לא להניח רש"י ?: שמא יגנבו; אי נמי משום שבח בית אביהן - נוי וכבוד הוא להם ,
- ומוכרין להן פירות יינות שמנים וסלתות להאכיל אבל לא להניח,
- ועושין להן לולב וערבה וסוכה וציצית
- ... וכל דבר שיש לו קצבה - לאיתויי שופר,
- ולוקחין להם ספר תורה תפילין ומזוזות
- וכל דבר שיש לו קצבה
- ... לאתויי מגילה,
- ואין פוסקין עליהם צדקה רש"י ?: אין לה קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים ,
- ואין פודין עליהן את השבויין -
- ולא כל דבר שאין לו קצבה - לאתויי תנחומי אבלים –
- ואין אפוטרופין רשאין לדון רש"י ?: עם בעל דין של יתומים הבא לעורר על נכסיהם שמא יתחייבו בטענותיהם, ולכשיגדלו היתומין ידונו עמו לחוב ולזכות בנכסי יתומים'
- ...'לזכות' - אמאי לא רש"י ?: ידונו עמו? אם דנו ונזדכו היתומים - אמאי לא הוי דינא ?
- אלא רש"י ?: הכי קאמר: ' רש"י ?: אין רשאין לדון לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים רש"י ?: אם דנו כדי לזכות ונתחייבו אין היתומין נפסדין '
- ואין אפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב,
- ברעה ולגאול ביפה'
- - מאי טעמא? דדלמא משתדפין -
- ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים, אבל מוכרין עבדים ולוקחין בהן שדות.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לא למכור עבדים וליקח שדות.
- מאי טעמא? דלמא לא משפיין רש"י ?: לא יהו משוקטות אצלו שמא יצא עליו ערעור -
- ואין אפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות רש"י ?: אפילו אין היתומין נפסדין שהעבדים באין לפדות עצמן בכסף שנותנין להם אחרים על מנת שאין ליתומין רשות בו - אפילו הכי אין רשאין, שהרי אין גופן קנוי להן לשחררן ,
- - אבל מוכרין אותן לאחרים רש"י ?: לתקנת היתומין, כגון להאכיל או ליקח שדות , ואחרים מוציאין אותן לחירות. רש"י ?: ואותם אחרים שהיו רוצין לתת להם הכסף לפדות עצמן - הן יקחום, ויהיו קנוים להן, ואחר כך ישחררום
- רבי אומר: אומר אני:
- אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא רש"י ?: כשם שרשאין למוכרן לאחרים כך הם רשאים לקבל הכסף מיד העבד עצמו בתורת מכירה - מפני שהוא רש"י ?: האפוטרופוס כמוכרו רש"י ?: לעבד לו רש"י ?: לעצמו .
- וצריך לחשב עמהן באחרונה רש"י ?: כשיגדלו - יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלום .
- רבי שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך!
- אין עושין אפוטרופין נשים רש"י ?: אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח ועבדים רש"י ?: אין נאמנין וקטנים רש"י ?: אינם בני דעת - ואם מינן אבי יתומין הרשות בידו.
מעשים על רבי מאיר (מתחיל בשכן אפוטרופוס)
[עריכה]- ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה [בסביבתו, שהיה שכנו] דרבי מאיר, דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי,
- ולא שבקיה רבי מאיר.
- אחוו ליה בחלמיה: 'אני להרוס ואתה לבנות?' -
- אפילו הכי לא אשגח, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
- הנהו בי תרי, דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי רש"י ?: של ערב שבת הוו קא מינצו בהדי הדדי.
- איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא.
- שמעיה רש"י ?: לשטן דקאמר [על עצמו]: ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה!
סיפורי אפוטרופוסין שכנים
[עריכה]- ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מזבין ארעא וזבין תורי,
- ולא אמר ליה ולא מידי; סבר לה כרבי יוסי, דתניא:
- אמר רבי יוסי:
- מימי לא קריתי לאשתי 'אשתי' ולשורי 'שורי',
- אלא לאשתי 'ביתי' רש"י ?: שכל צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר הבית ולשורי 'שדי' רש"י ?: וכן שור עיקרו של שדה .
סבתא אפוטרופוס
[עריכה]- הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא;
- הוה להו תורתא, שקלה וזבינתה ניהלייהו.
- אתו קרובים לקמיה דרב נחמן, אמרו ליה: מאי עבידתה דזבנא רש"י ?: מי מינה אפוטרופוס ?
- אמר להו 'יתומים שסמכו אצל בעל הבית' תנן רש"י ?: ואף ע"פ שלא נתמנה חשיב ליה כאפוטרופוס .
- והא אייקר?
- ברשותא דלוקח אייקר.
- והא לא נקיטי דמי?
- אמר להו: אם כן היינו דרב חנילאי בר אידי אמר שמואל,
- דאמר רב חנילאי בר אידי:
- אמר שמואל: נכסי יתומין הרי הן כהקדש רש"י ?: דכתיב (ויקרא כז) 'ונתן הכסף וקם לו' - ולא שייכא בהו משיכה ולא מקני אלא בכספא.
התייקרות הנכסים שנמכרו בידי אפוטרופוס
[עריכה]- חמריה דרבנא עוקבא יתמא -
- משכוה רש"י ?: לקוחות מאפוטרופסים בארבעה ארבעה רש"י ?: החבית , ואייקר וקם בשיתא שיתא;
- אתו לקמיה דרב נחמן, אמר להו:
- היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי:
- אמר שמואל: נכסי יתומין הרי הן כהקדש ולא מקני אלא בכספא.
- משוך רש"י ?: המשיכו מוכרים פירי מיתמי?
- אייקור - היינו דרב חנילאי בר אידי.
- זול - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. רש"י ?: כל הדיוט המוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכו הלקוחות, אבל אם משך - לא יכול לחזור, וכל שכן אלו שהן כהקדש: דליפוי כח עשאום כהקדש, ולא להרעת כח
- היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי:
- אמשיכו להו פירי ליתמי רש"י ?: שהיתומים משכו פירות מאחרים ולא נתנו דמים :
- אייקר רש"י ?: ורוצין המוכרים לחזור משום דקנין יתומים בכסף - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש רש"י ?: וכיון דאי אמשיכו להדיוט לא הדרי - השתא כל שכן דלא הדרי ;
- זול - סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי רש"י ?: וניהדרו בהו יתמי -
- אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי: הא רעה היא לדידהו!
- דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי.
גיטין דף נב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- יהבי יתמי זוזי אפירי:
- זול - לא יהא כח הדיוט חמור מן הקדש.
- אייקר רש"י ?: ורוצים המוכרים לחזור - סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי רש"י ?: ולא יחזרו
- - אמר להו רב שישא בריה דרב אידי: הא - רעה היא לדידהו!
- דאתו למימר להו "נשרפו חיטכם בעלייה" רש"י ?: שהרי קניתם במעות; וכי תימא לא מצו למימר הכי, דהא גבי גריעותא דיתמי אמרינן 'לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש' - לאו מילתא הוא: דכיון דלענין חזרה לאו ברשות מוכר הוא - לענין דליקה נמי לאו ברשותיה קיימא, דהאי דגבי הדיוט מוקמינן לה ברשות מוכר לדליקה - היינו טעמא: בההיא הנאה דקיימא ברשותיה לחזרה .
- יהבי להו זוזי ליתמי אפירי:
- אייקר - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש;
- זול - סבור מינה היינו דרב חנילאי בר אידי,
- אמר להו רב שישא בריה דרב אידי: הא - רעה הוא לדידהו!
- דזמנין דמצטרכי לזוזי וליכא דיהיב להו עד דיהבי להו פירי.
נכסי יתומים לצורך מס ה'כרגא'
[עריכה]- אמר רב אשי: אנא ורב כהנא חתמינן אשטרא דאימיה דזעירא יתמא, דמזבנא ארעא רש"י ?: דיתמי לכרגא רש"י ?: לפיוסי כרגא דיתמי בלא אכרזתא רש"י ?: וזבנה בלא אכרזתא מפני שגבאי המלך נחוץ רש"י ?: אכרזתא: שמכריזין שלשים יום קרקע פלוני יוצא לימכר בבית דין , דאמרי נהרדעי: לכרגא Charge ולמזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא רש"י ?: לפי שאין פנאי .
מתלבש מתוך נכסי היתומים
[עריכה]- עמרם צבעא - אפוטרופא דיתמי הוה; אתו קרובים לקמיה דרב נחמן, אמרי ליה: קא לביש ומכסי מיתמי!"
- אמר להו רש"י ?: רב נחמן : כי היכי דלישתמען מיליה רש"י ?: וצורך היתומים הוא שיהא נראה כאדם חשו ב!
- קאכיל ושתי מדידהו, ולא אמוד! רש"י ?: אינו עשיר לעשות יציאות הללו משלו, ומשל יתומים הוא עושה " רש"י ?: וסתם עשיר אומדים אותו בני אדם, זה ככה וזה ככה, אבל עני - אין אדם אומדו; א"נ דלא אמיד לבני אדם שיהא עושרו ראוי ליציאות הללו .
- אימור - מציאה אשכח?
- והא קא מפסיד רש"י ?: נכסי היתומים: שאינו מפרנס הקרקעות כראוי להם וקוצץ אילנות "!
- אמר להו: אייתו לי סהדי דמפסיד – ואיסלקיניה, דאמר רב הונא חברין משמיה דרב: אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה,
- דאיתמר:
- אפוטרופא דמפסיד: רב הונא אמר רב: מסלקינן ליה;
- דבי רבי שילא אמרי: לא מסלקינן ליה;
- והלכתא: מסלקינן ליה.
מינויי האפוטרופוס
[עריכה]אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע:
- מאי טעמא?
- אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה ליה אפוטרופוס,
- ומשום שבועה רש"י ?: דרמית עליה לבסוף לא אתי לאמנועי רש"י ?: לא ממנע מתחלה שהרי ההנהו זה .
מינוהו ב"ד לא ישבע:
- מלתא בעלמא הוא דעביד לבי דינא רש"י ?: גבי בית דין - טובת חנם היא שזה עושה לבית דין: לקבל דבריהן ולטרוח לפני יתומין ואי רמית עליה שבועה - אתי לאמנועי רש"י ?: מעיקרא מלקבל עליו .
אבא שאול אומר חילוף הדברים:
- מאי טעמא מינוהו בית דין ישבע?
- בההיא הנאה: דקא נפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא דהא סמיך עליה בי דינא - משום שבועה לא אתי לאמנועי.
מינהו אבי יתומים לא ישבע
- - מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי רש"י ?: דברי אהבה וריעות היה ביניהם, ולא הנאת ממון כל כך ואי רמית עליה שבועה - אתי לאמנועי.
- אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכתא כאבא שאול.
שני המינויים נשבעים
[עריכה]- תניא:
רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה וזה ישבע, והלכה כדבריו.
- תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו:
- אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע - מפני שהוא נושא שכר.
- אמר ליה: את אייתת קבא וכיילת ליה וכי אתה מדדת כמה קבל בשכרו?
- אלא אימא 'מפני שהוא כנושא שכר'.